רבים מאוד ניסו להסביר את תופעת האנטישמיות, אך כמעט כולם כשלו. תופעת האנטישמיות בכללותה נותרה בלתי פתורה במונחים הגיוניים.
ספרים ומחקרים למאות ולאלפים עוסקים בהסברת תופעת האנטישמיות, וכל הסבר לכשעצמו נראה לכאורה הגיוני. אולם כאשר ננסה לסכם אותם יחד, נעמוד נדהמים מול חוסר ההגיון והעדר ההסבר.
שנאו אותנו תמיד. פעמים מפני שאנו קומוניסטים ופעמים מפני שאנו קפיטליסטים. לעתים מפני שאנו עניים ומפיצי מגפות ולעתים מפני שאנו עשירים ומנצלים. כאן משום שאנו כופרים ושם מפני שאנו מאמינים. שנאו אותנו מפני שאיננו מוסריים או מפני שהמצאנו את המוסר הנוצרי או מפני שצלבנו את ישו. הרגו בנו משום שאנו בזויי-עם, והרגו בנו משום שהשתלטנו על כל המשרות הרמות שבמדינה. אין לך דבר והיפוכו, שלא שימשו בזמן מן הזמנים הנמקה לרדוף אותנו. היכן כאן ההגיון?
האם לא נכונה הקביעה שאנו עומדים לפני תופעה הסטורית בלתי מוסברת?
את הפתרון יש לחפש בתחום הרוחני. במקורות היהדות מובא שבאותה שעה שניתנה התורה לעם ישראל במעמד הר סיני, חדרה שנאה ללבם של בני האומות. שנאה זו מפעפעת תדיר, ובזמנים שונים היא באה לידי ביטוי מעשי ומצמרר כאחד.
היהודים מהווים סמן רוחני לאוכלוסיית העולם. הרעננות הרוחנית של האומה, נצחיותה ותקוותה לעתיד רוחני טוב יותר – כל אלו מדירים שינה ממנהיגים ומהוגי דעות רבים בארצות שונות.
לא תמיד הדברים מקבלים ניסוח רוחני, ולא תמיד נשמעים דברים מפורשים, אולם לדאבון לב, התפרצויות הזעם כלפי יהודים מוכיחות על מוקד שנאה פנימי ושורשי. שנאה זו מקורה בהתנגדות לרוחניותו של העם היהודי, להיותו סמל ודוגמא לעולם אחר, שונה מהעולם הנוכחי. הדברים אינם מכוונים לעם מסויים או לאדם מסויים החי בעולמנו. מטרת הדברים היא להצביע על השורש לצמיחת השנאה ועל העובדה שממרומים מכוונים צעדים אלו מבחינה רוחנית.
הפסוק המפורסם: "הן עם לבדד ישכון", טופח בכל דור על פניהם של היהודים החפצים להתערות במשפחת העמים ולהסתיר כל סממן יהודי מקורי.
למרבית הפלא הגויים עצמם מזכירים לנו השכם והערב את ייחודינו. הגויים הם אלו שאינם מאפשרים לנו לחיות "חיים נורמליים". תמיד, תמיד יהיה מישהו מהם שיזכיר לנו את שורשי האומה, ואת העובדה שבני אברהם, יצחק ויעקב אנו. לא יתנו לנו לשכוח שלמרות כל הצעדים והמאמצים, שונים אנו מכל עם ולשון.