אף שהדברים אינם נשמעים 'מתקדמים', דומה שבתוככי המסגרות הקיימות, קשה מאוד או כמעט בלתי אפשרי לתקן את המצב. אתמקד בפן אחד של הנושא:
הילדים משמשים כמיצג המציג את מצבה של החברה כולה. כאשר קיימת בעיה כלשהי, פעמים רבות המבוגרים מצליחים להסתירה ו'לשדר' מסר רגוע של 'העסקים כרגיל'. לעומת זאת, ניתן לגלותה בקלות יתרה אצל הילדים, שהרי הם טרם למדו 'לשחק', וטרם למדו להעמיד פנים.
בדורנו אחת הבעיות העמוקות של הציבור בארץ היא העובדה שאין לו כל אידיאולוגיה ואין לו כל אידיאל שהוא שואף להגשימו. בשנים של טרום המדינה, ואף שנים לא מעטות לאחר הקמתה, רעיון ההתיישבות בארץ והשלטון בה שבה לב רבים. כיום הפך רעיון זה לנחלתו של קומץ לא גדול מתושבי הארץ. אצל רוב התושבים נושא זה כמעט ואינו נושא לשיחה אידיאולוגית או מהותית.
רוב ההורים בארץ משתדלים אמנם להנחיל לילדיהם דרכי התנהגות טובה ויושר בסיסי. אולם כל אלו זקוקים למצע רעיוני כדי שהם יצמחו עליו. מעשים הנעשים ללא בסיס רעיוני הופכים ל'יבשים', נעדרי רוח חיים, וממילא אין להם קיום ואין להם המשכיות.
אחד הגורמים העיקריים לאלימות בקרב בני הנוער הוא העובדה, שהחינוך, אם הוא עדיין קיים, הינו מיכני בעקרו, ואינו מבוסס על ערכים בעלי שורשים עמוקים. לפיכך, הוא אינו יוצר רצון פנימי אצל המתחנכים להתקדמות, להתעלות ולעידון המידות. בהעדר כל אלו הופכת ההתנהגות לשלוחת רסן. העדר דרך חיים והעדר אידיאלים חוברים יחדיו, ומשמשים גורם מדרבן לפריצת מסגרות ולאימוץ התנהגות המנוגדת לכל מוסכמות החברה.
העובדה, שלהורים אין מטען רוחני מהותי להעבירו לילדיהם, מביאה לידי כך שגם דרכי התנהגות וערכי חינוך בסיסיים, אינם מתקבלים על לב הילד, ואט אט הדבר מתבטא בהתנהגותו.
הדברים האמורים כאן לגבי ההורים, מתאימים בהחלט גם לגבי המורים. כל עוד לא ילך העם לאורו של רעיון חי, ברור, מלכד, רעיון המוסיף מימד של עומק לחיים, יופיעו אצל הילדים סימנים מובהקים לאבדן דרך, וחבל!