רבי איסר זלמן נוהג היה ללמוד בחברותא עם בן משפחתו ר` דוד פינקל. את מקום לימודם המשותף קבעו בבית הרב. באחד הימים, סיפר ר` דוד לרבי שלום שבדרון זצ"ל, עת ישובים היינו סביב השולחן ולומדים, נכנסה לפתע הרבנית לחדר לימודנו והודיעה לרבי איסר זלמן כי הרב מבריסק מגיע לביקור. מיד עצר הרב את לימודו, קם, חבש לראשו מגבעת, התעטף במעילו העליון ויצא בזריזות לקבל את פניו של גאון הדור. 

אני המתנתי בחדר, עד שנכנס הרב כשלפניו צועד בהססנות יהודי קשה יום. הרב נהג בו בכל גינוני הכבוד הראויים לאדם גדול, כאילו הוא היה הרב מבריסק בכבודו ובעצמו. דרש ממנו שייכנס לחדרו לפניו, הושיבו על כסאו והתיישב לצידו תוך שהוא מבקש מהרבנית שתגיש לאורח תה ועוגיות. לאחר ששוחחו מעט על דא ועל הא, שאל הרב למבוקשו. האלמוני סיפר לרב על צרותיו הרבות ועל ייסוריו הכלכליים, שלף מכיס מעילו מכתב המלצה מוכן, וביקש מהרב שיחתום עליו, כדי שיפתחו הבריות את ליבותיהם לצרכיו המרובים. לאחר שמילא את מבוקשו, ליווהו הרב על לפתח ביתו ונפרד ממנו בלבביות. 

ישבתי בחדר וצחקתי, הבנתי כי חלה טעות בזיהוי, לא הרב מבריסק ביקר בבית הרב, כי אם עובר אורח, אלא שלהפתעתי נהג בו הרב בכבוד מלכים. כשנכנס הרב וראה את הצחוק הנסוך על פני, נתכרכמו פניו ואמר לי: "דוד`ל איפה האמונה שלך? מה אשם היהודי בטעותנו. וכי אשם הוא שאינו הרב מבריסק? לבייש יהודי? אפשר שמן השמיים מגיע לו כבוד ומדוע שלא נכבדו?"

ר שולם שבדרון זצ"ל סיים את סיפורו ואמר כשבת צחוק על שפתיו: "אז מה אתם אומרים בחורים?…" ואז זעק בכל גרונו – "לבייש יהודי???". 

בפרשת ויצא מתארת בפנינו התורה את קורות יעקב בבית לבן הרמאי. גלותו של יעקב לחרן התגלגלה עקב נטילתו את ברכותיו של עשיו מיד אביו. הוא בורח לחרן כשבדרכו הוא נשדד על ידי אליפז בן אחיו. לאחר שהתאקלם במקום שואלו לבן לשכרו, ויעקב משיב: "אעבדך שבע שנים ברחל בתך הקטנה". 

שבע שנים עובד יעקב בבית לבן. בסיומן מבקש הוא מלבן את בתו רחל. לבן מערים על יעקב ומחתנו עם לאה בתו הבכורה. עם בוקר כשמתגלה התרמית, אין יעקב אבינו מאבד את עשתונותיו. הוא אינו מבכה את שנות עבודתו, אין הוא מגרש את לאה, ואף אינו נוקם בלבן. הוא מחשב את צעדיו במתינות, וטרונייתו כלפי לבן מסתכמת במילים בודדות ומחושבות: "מה זאת עשית לי, הלא ברחל עבדתי עמך ולמה רמיתני". טענתו היחידה: "הלא ברחל עבדתיך", כאילו היו הם עסוקים בעיצומו של ויכוח ממוני. 

יתירה מזאת, טענותיו של יעקב מופנות נגד לבן בלבד. מדוע רק אל לבן פונה הוא? מדוע אין הוא פונה בטענות אל רחל? הלא באהבתו אותה עבד את אביה שבע שנים? מדוע זה הסכימה רחל לתרמיתו של אביה? מדוע לא רמזה לו, כי נרקמת מזימה סביב נישואיהם? מדוע מסרה לאחותה את הסימנים אותם הפקיד בידיה? 

אין אנו יודעים מעשהו של מי גדול יותר, של יעקב או של רחל. של יעקב שאינו מגרש את לאה או של רחל שויתרה על חתנה לטובת אחותה.

כבר אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחאי: "נוח לו לאדם שיפיל עצמו לכבשן האש ואל ילבין פני חברו ברבים". אם על חברו כך, על בני ביתו על אחת כמה וכמה. אם על בני ביתו כך, על אשתו על אחת כמה וכמה.