התכונות המייחדות את האדם מצויות בחלק הגוף שמן הצוואר ולמעלה. מן הצוואר ולמטה דומה כל איש לרעהו וכל אשה לרעותה. אנו נבדלים זה מזה בראשנו השונה. בשאר חלקי הגוף, מלבד הראש, דומים אנו באופן בסיסי לחיות. גם להן יש אותם איברים, שאינם משקפים אספקט כלשהו של האישיות. ואכן, על פי ההלכה היהודית עלינו לכסות את איברינו הדומים לאיברי בעלי החיים, ולגלות רק את האיברים שבהם משתקפת אישיותנו הייחודית. איברים אלו הם הראש והידיים. עובדה היא שאנו מכירים כל אדם, רק כאשר אנו מסתכלים בפניו. אם נכסה את פניו ונתבונן בשאר חלקי גופו, קרוב לוודאי שלא נכירו.
_x000D_
הבדלה ברורה זו תסייע לנו להבין מדוע לא קיימת כל דרישה כלפי חיה שתנהג אף היא בצניעות ותכסה את מערומיה. אצל החיה אין הבדל בין הראש המייחד לבין הגוף הפונקציונאלי. אצלה הכול פונקציה, גם הגוף וגם הראש. אין לה בחירה או יכולת יצירה, כולה אינסטינקטים, והיא עונה רק לגירויים ביולוגיים. אין לה משהו ייחודי לגלות, ועל כן אין לה גם מה להסתיר. מן הראש ועד לזנב – כולה גוף.
_x000D_
*           *           *
_x000D_
גם אם תעמוד קבוצה גדולה של בני אדם יחד, יכיר המתבונן בהם – כל אחד מהם. כל אחד מחברי הקבוצה שונה מרעהו בצורה ברורה וחדה. ייחודיות זו היא חותמו של האלוקים שהטביע ביצוריו, כמבואר בתלמוד: "לפיכך נברא האדם יחידי, להגיד גדולתו של הקב"ה, שאדם טובע כמה מטבעות בחותם אחד – כולם דומים זה לזה. ומלך מלכי המלכים, הקב"ה, טבע כל אדם בחותמו של אדם הראשון, ואין אחד מהם דומה לחברו" (סנהדרין דף ד`, ע"ב).
_x000D_
מיליארדים של יצורי אנוש חיים על פני תבל, ואין איש דומה לרעהו. ייחודיותו של כל אדם היא אוצרו הגדול, והיא בולטת בעיקר בפניו. ניקח לדוגמא את העיניים. אמנם אין צורתן שונה מאדם לרעהו, אך יש להן כושר מיוחד לשקף את הנשמה ואת האישיות הייחודית של כל אדם. לכן, הן גם נקראות "ארובות הנשמה".
_x000D_
בלשון הקודש מביעה המילה פָּנים את התוך, את הפְּנים. התורה רואה בפנים את השתקפות התכונות הייחודיות היוצרות את אישיות האדם. פני האדם מאחדות אפוא בצורה מסתורית ונעלמת את הצד הפיסי-ביולוגי של האדם יחד עם אישיותו-נשמתו.
_x000D_
בפני האדם ובראשו טמון הניצוץ האלוקי, המתבטא בבחירה החופשית בין טוב לרע. כל תפקודי הראש והפנים – החשיבה, הדיבור, הראייה, ההבחנה, השמיעה ויכולת האכילה – מטרתם לבחור בין הטוב לרע, בין האמת לשקר, בין הקדושה לטומאה.
_x000D_
*           *           *
_x000D_
אין אנחנו מסתירים את פנינו, משום שהן משקפות את אישיותנו דמוית האלוקים. אנו מסתירים את גופנו, משום שהוא משקף את מאפייני הבהמיות שבנו.
_x000D_
חשוב להתבונן מהו הרקע שבעטיו נוצר הבגד הראשון.
_x000D_
בשעותיו הראשונות הילך אדם הראשון עירום, ללא לבוש לגופו: "והיו שניהם ערומים, האדם ואשתו, ולא יתבוששו" (בראשית כ`, כ"ה). רק לאחר שחטא, נזקק האדם ללבוש. מה אירע באדם בעקבות חטאו, שמכאן ואילך הוא נזקק ללבוש?
_x000D_
חז"ל מפרשים שפעולת הזיווג אצל אדם וחוה היתה כפעולות אכילה ושתיה. בכל איבריהם הם ביצעו את רצון ה` באופן מושלם וללא תערובת יצר הרע. כל פעולותיהם היו משולות להנחת תפילין אצלנו.
_x000D_
רק לאחר החטא נאמר עליהם: "ותפקחנה עיני שניהם וידעו כי ערומים הם" (שם ג`, ז`). רק עתה נוצר מצב שבו עליהם לכסות את גופם, כי מעתה רוב פעולתו מכוונת לתענוג ולא לעניין האלוקי.
_x000D_
אדם וחוה בטרם החטא, לא הזדהו עם גופם, אלא עם נשמתם. הגוף היה פרט הנספח לעצמיותם, לנשמתם. הגוף היווה כיסוי לנשמה. לאחר שחטאו ונמשכו לצד החומר, שוב לא היה הגוף עצמו כיסוי מספיק להם. מעתה הם הזדהו במידת מה עם הגוף, והתביישו לעמוד עירומים לפני בוראם.
_x000D_
מאז נוצר הבגד הראשון, הוא הפך סימן היכר אופייני לאדם, והוא מבדילו מכל החי אשר על הארץ. הלבוש מהווה סימן היכר לקביעה: "מותר האדם מן הבהמה".
_x000D_
צניעות הגוף מרחיקה את המרכיבים הארוטיים. מעתה נמשכים אנו זה לזה לא באמצעות האינסטינקטים של הגוף, אלא באמצעות המאפיינים המבליטים את האישיות, שהיא ביטוי לצד האלוקי שבנו. אם המיוחד שבי נמשך אל המיוחד שבזולתי, קיים סיכוי שהיחס בינינו יהיה ייחודי ונמשך. בדרך זו יכילו היחסים אלמנטים רוחניים של קדושה, המבטיחים את הנצח. משיכה גופנית גרידא, אינה ייחודית ואין לה המשך נצחי.
_x000D_
חשיפת הגוף מגבירה את המודעות הפיסית, ומצד שני, כיסוי הגוף מגביר את המודעות העצמית הרוחנית. הכיסוי מאשר את קדושת הגוף.
_x000D_
*           *           *
_x000D_
מיכה הנביא מציב את הצניעות כאחד משלושת מרכיבי היסוד של חובת האדם בעולמו: "הגיד לך אדם מה טוב, ומה ה` דורש ממך, כי אם עשות משפט ואהבת חסד והצנע לכת עם אלוקיך" (מיכה ו`, ח`). ה"הצנע לכת" הוא נתיב לשלמותו המוסרית של האדם.
_x000D_
הדרישה אינה מצטמצמת לתחום הביגוד. זוהי משימה המוטלת על כל אדם: "הגיד לך אדם מה טוב". מסלול חייו של האדם, ביתו, הילוכו, שיחו ושיגו חייבים להיות טבועים בחותם הצניעות. אין דרכו כדרך אותם אנשים שמגמת פניהם היא למקד אליהם תשומת לב מן החוץ.
_x000D_
מה עלוב הוא אדם שגם מעשיו הטובים מהווים מכשיר לראווה ולהתבלטות. מה מצער לראות אדם שאמנם כלפי חוץ עוסק בעבודת הבורא, אך לאמיתו של דבר, הגיגיו נתונים בעשיית רושם ובצבירת מבטים. לא אחת אנו פוגשים באדם ששמו הולך לפניו כמי שפועל גדולות ונצורות, והנה לתדהמתנו, מגלים אנו אדם קטנוני, שאך יצר הפרסומת בוער בקרבו. נסה לעניין אותו במעשה טוב שאין כבוד בצידו, והוא "יתנער" ממנו.
_x000D_
הצניעות מתבטאת גם בדיבור. דיבורים המכילים ביטויים בלתי מוסריים, סגנון צעקני או טון דיבור שחצני וקולות שנועדו למטרות פרסומת ופומביות- מידת הצניעות סולדת מהם.
_x000D_
האדם מודרך על ידי מניעים החבויים במעמקי נפשו. הגורם העיקרי לרצון ההתבלטות הוא ראייתו את עצמו במרכז, קרי: אנוכיות. לעומת זאת, אדם המכיר במיעוט ערכו, לא יבקש להבליט את אישיותו. ההכרה בגדלות האלוקים מונעת ממנו להגזים בהערכת עצמו, ובאופן זה הצניעות הופכת לחלק מישותו.
_x000D_
יש לזכור גם כי היחס שבין המעשים ומניעיהם הוא דו סטרי. ולכן, ככל שירבה האדם להצניע את מעשיו ולהצטנע בדיבורו ובהליכותיו, תעמיק מידת הצניעות בנפשו פנימה, ועמה תבוא ההתעלות מעל האנוכיות.
_x000D_
*           *           *
_x000D_
הישגיו הגדולים של היהודי נמצאים הרחק מעין רואה, במסתרי לבו ובקפלי מחשבתו. שם שוכנות העצמה והנחרצות. הקרבות הפרטיים שהאדם עורך בפנימיותו, היכולת לומר: "לא" לחטא, לזוהר ולפיתוי, כולם הישגים המתבצעים בחשאי. איש מלבדו ומלבד האלוקים אינו יכול להעריך את המאמצים הכבירים שהשקיע כדי לנחול ניצחון.
_x000D_
לכן, כה יקרה היא הגבורה הפרטית של האדם בעיני האלוקים, הרואה ויודע את צפונות לבו של האדם. היחס האישי שלי עם האלוקים, הוא קשר שבן אנוש אחר אינו יכול להשתתף בו. אף אחד, פרט לאלוקים, אינו יכול לדעת מה הן מחשבותי הנסתרות ומהן שאיפותי הכמוסות. מעשי הגבורה הנשגבים ביותר מבוצעים בפרטיות ובצנעה.
_x000D_
*           *           *
_x000D_
פנימיות ופרטיות זו, המבטאת את האידיאליזם היהודי המקודש, מתייחסת במיוחד לחיי האשה היהודית.
_x000D_
סגולותיה של האשה עשויות להיות מוקד לטוהר ולהשראת השכינה בבית. כוח המשיכה שיש לאשה, ממלא כראוי את התפקיד שלמענו נוצר, בהיותו מסייע לייצב את חיי המשפחה. מצד שני, כוח זה עלול להוות מקור לגירויים מחריבים והורסים. לכן, מצווה האשה יותר מן הגבר, לשמור על צניעותה, הן בתחום ההצטנעות הנפשית והן בהמנעות מחשיפה גופנית.
_x000D_
עקרת הבית – עיקרו של הבית, תפנים את כל כוחותיה פנימה. זהו פשר המושג: "כל כבודה בת מלך פנימה". אין מדובר בהסגר או בצמצום, אלא בהכוונה פנימה של האישיות ותכניה.
_x000D_
דרגת הכבוד העליונה שמגיע אליה בן בזכות אמו, היא דרגת כהן גדול בהכנסו אל קודש הקודשים ביום הכיפורים, כשהוא לבוש בגדי לבן כסמל הטהרה והאורה. ואמנם פיארו חז"ל את דרכה של אשה, שבזכות צניעותה זכו בניה להיות כהנים גדולים.
_x000D_
בתת ה` לאדם ולאשתו כותנות, נאמר לנו שהבגד הוא תוספת למעשה בראשית, מעין עור שני לאדם, מעין גופניות נאצלת יותר.

_x000D_