"וירא אליו השם באלוני ממרא והוא יושב פתח האהל כחם היום" – כך פותחת הפרשה. הבה נתעמק בפסוק מיוחד זה.

אלוקים נראה לאברהם, מה הוא אמר לו? לא כתוב מפורש. אומרים חז"ל – רש"י מביא את הדברים – שאברהם היה ביום השלישי למילתו, יום שבו הכאב חזק מאוד, וכיוון שכך, אלוקים נראה אליו כדי לבקרו, להראות לו שהוא דואג לשלומו והוא איתו בכאב. מכאן לומד התלמוד, מה אלוקים מבקר חולים אף אתה תבקר חולים. הדבר אמור לא רק לגבי ביקור חולים, אלא נצטווינו ליישם כל מידה והנהגה של הבורא, כדי שעל ידי כך נוכל להתעלות רוחנית, ולדבוק בו.

וכך כותב התלמוד (מסכת סוטה יד`): "אמר רבי חמא ברבי חנינא, מהו שכתוב (דברים יג`) `אחרי ה` אלקיכם תלכו`, וכי אפשר לו לאדם להלך אחר שכינה, והלא כבר נאמר (דברים ד`) כי ה` אלקיך אש אוכלה הוא? אלא, להלך אחר מידותיו של הקב"ה, מה הוא מלביש ערומים – שנאמר: (בראשית ג`) `ויעש ה` אלוקים לאדם ולאשתו כותנות עור וילבישם`, אף אתה הלבש ערומים. הקב"ה ביקר חולים – שנאמר: (בראשית יח`) `וירא אליו ה` באלוני ממרא`, אף אתה בקר חולים. הקב"ה ניחם אבלים – שנאמר: (בראשית כה`) `ויהי אחרי מות אברהם ויברך אלוקים את יצחק בנו`, אף אתה נחם אבלים. הקב"ה קבר מתים – שנאמר (דברים לד`) `ויקבור אותו בגיא`, אף אתה קבור מתים".

זאת אומרת נצטווינו להתחקות אחר הנהגות האלוקים, ליישמם, ועל ידי כך נזכה לדבוק בו.

התורה אומרת שאלוקים הגיע לבקר את אברהם, הדבר מחייב אותנו – יש לך חבר חולה? תתעניין בשלומו, עצם ההתעניינות במצבו של החולה מפיחה אצלו רוח חיים, מישהו מתעניין בי – הוא חושב לעצמו, יש לי בשביל מה להיות בריא, הנה, מתקשרים אלי, אני חסר להם – אני שווה משהו!!…

התורה מדגישה שאברהם יושב בפתח האהל. למה לא בפנים? הרי חם מאוד בחוץ, השמש יוקדת, למה הוא לא ספון בתוך האהל? אומרים חז"ל שאברהם ישב בפתח כדי לראות אם יש עוברים ושבים בחוץ, שיוכל להכניסם לביתו, להאכילם ולהשקותם… מידת טובו של אברהם – מידת החסד שבו, לא נותנת לו מנוח. וגם ביום קשה זה – הוא יושב ומצפה לאורחים… בל נשכח, אברהם ביום השלישי למילתו, בן תשעים ותשע, ועם כל כאביו – הוא מחפש אורחים, הוא שוכח מעצמו וממזג האוויר… דבר אחד עומד לנגד עיניו – אולי, אולי במקרה יעבור פה עובר אורח, ומן הסתם הוא יהיה צמא ועייף מאוד, והוא רוצה להביאו לאוהלו, להאכילו ולהשקותו…

האם זה מקרה שבדיוק ביום השלישי למילתו השמש יוקדת בעוז? כנראה שלא. וכך כותבים חז"ל: (תלמוד בבלי, בבא מציעא פו`) "כחם היום – הוציא הקדוש ברוך הוא חמה מנרתיקה שלא להטריחו באורחים". אלוקים תכנן את החם דווקא ליום זה, כדי שאברהם ינוח ולא יטרח סביב אורחים. אלוקים גרם שיהיה חם מאוד, לא יהיו עוברים ושבים ברחוב… אפילו חתולה לא מסתובבת…

ואברהם? העובדה שאין לו את מי לארח, מכאיבה לו יותר מכאבי המילה…

במלים אחרות, אלוקים מנסה לגרום לכך שאברהם ינוח, אבל אברהם דבק כל כך במידותיו של הבורא. הבורא הרי מיטיב תמיד, אין אצלו מנוחה… ולמרות הקשיים, אברהם יושב ומצפה לאורחים, וכשזה לא קורה הוא מיצר על כך מאוד…

אני לא יודע אם אנחנו בדרגה כזו גבוהה, אבל אולי לפחות, כשמגיע לפתח ביתנו שליח כזה או אחר, טכנאי, או אפילו מקבץ נדבות, נציע להם לפחות כוס מים קרים, תאמינו לי שלקבצן זה שווה יותר מהשקל שהוא מקבל מבתים אחרים. זכורני, שבתקופת ילדותי באחד אחרי הצהריים החורפיים, היה גשם סוער בחוץ, והגיע לביתנו שליח דואר רשום, אמי הציעה לו כוס תה חם והלה נענה בחיוב. לא אשכח את הנאתו הרבה, ראו על פניו את תחושת הסיפוק והאושר, שכן, מישהו מבין שאמנם אני דוור, אבל אני בעיקר בן אדם, גם לי קר…  

אלוקים רואה שאברהם כל כך מצטער, וכיוון שהוא מאוד אוהב אותו, אז הוא שולח לו אורחים… "וישא עיניו וירא והנה שלשה אנשים ניצבים עליו". אברהם רואה אותם ומיד – "וירץ לקראתם…" אברהם רץ לקראתם, אצלו, אורחים הם כמו אוויר לנשימה…

מסר גדול יש כאן עבורנו. כשאדם באמת רוצה לקיים מצווה, כשאדם באמת רוצה להתקדם, הוא ישיג את המטרה! הנה כאן, אברהם כל כך רוצה אורחים, אלוקים מוריד עבורו מלאכים! כי אין דבר העומד בפני הרצון! (אגב, במקורות היהודיים לא ידוע מה מקורו של המשפט בלשון זו. בזוהר כתוב "כל מילין דעלמא לא תליין אלא ברעותא" (ב` קסב`) תרגום: כל הדברים שבעולם אינם תלויים אלא ברצון).

אברהם מפציר בהם: "יוקח נא מעט מים, ורחצו רגליכם והשענו תחת העץ, ואקחה פת לחם וסעדו לבכם אחר תעברו, כי על כן עברתם על עבדכם…" אומר להם אברהם, כנסו, אגיש בפניכם קצת מים, לחם… נו, מה הוא הגיש להם בסוף? אוהו, חבל שאני לא הייתי שם… "וימהר אברהם האהלה אל שרה, ויאמר, מהרי, שלש סאים קמח סולת, לושי ואפי עוגות, ואל הבקר רץ אברהם, וייקח בן בקר רך וטוב… וייקח חמאה וחלב… והוא עומד עליהם תחת העץ ויאכלו". חכמים במדרש כותבים שהוא שחט שלשה פרים כדי לתת לכל אחד לשון בחרדל… דבר זה נלמד מייתור המילים "בן בקר, רך, וטוב".

מה אתם אומרים על כזה אירוח? מכאן אומרים חכמים (בבא מציעא פז`, אבות דר"נ יג` ג`): "צדיקים אומרים מעט ועושים הרבה". אברהם אמר שהוא יתן להם פת ומעט מים, ובסוף הגיש בפניהם סעודת מלכים…

מהמשך הפסוקים אנו רואים, שאורחים אלו לא היו עוברי אורח רגילים, הם היו שלשה מלאכים בדמות אנשים. מניין? שהרי הם בישרו לאברהם שבשנה הבאה בעת הזאת יוולד לו בן, זוהי בשורה שעל פניו היא בלתי הגיונית, אברהם בן מאה, שרה בת תשעים… שרה צוחקת למשמע הבשורה ואלוקים מעיר על כך לאברהם – "למה זה צחקה שרה?" עובר אורח פשוט יכול להבטיח כזו הבטחה? וכן מהמשך הפסוקים, כשהם הולכים לסדום, נכתב: "ויבאו שני המלאכים סדומה…" (יט` א`).

יבא השואל וישאל, אם כך, אם היו אלו מלאכים, מה ההתפעלות מהאירוח הנדיב של אברהם, כל אחד מאיתנו היה מתגבר על הקשיים עבור מלאכים…?

כשאברהם ראה אותם לראשונה, הוא לא חשב על האופציה הזו, הוא ראה שהם אנשים רגילים. מנין יודעים? קודם כל מלשון הפסוק: "וירא והנה שלשה אנשים". וגם ההיגיון מורה על כך, שהרי אם הוא היה חושב שהם מלאכים, הוא לא היה מציע להם אוכל… רק לאחר מכן, לאחר האירוח הוא גילה שאלו בעצם מלאכים בדמות בני אדם. 

וכאן יש לנו פנינה נפלאה, חשובה ואקטואלית עבורנו:

כידוע, אין מילה מיותרת בתורה. אם כך, לשם מה היא כותבת את תפריט הסעודה שאברהם הגיש בפניהם? סתם לתת לנו מושגים קולינריים?

הסכיתו, ידידיי.

בתלמוד (בבא מציעא דף פו`), וכן במדרש (בראשית רבה מח`), כתוב דבר מדהים. התורה לא סתם מפרטת, יש משמעות לכל חלק מהתפריט ואופן ההגשה.

כל פעולה שאברהם עשה כאן, אלוקים שילם על כך לבניו בתקופת שהותם במדבר. בשכר שאמר להם "יוקח נא מעט מים" – זכו בניו לבארה של מרים שליוותה אותם לכל מקום. בשכר שאמר "ורחצו רגליכם" – יזכו בני ישראל שהשם ירחץ אותם לעתיד לבא מטומאתם (ישעיהו פרק ד`). ובשכר שאמר "והשענו תחת העץ" – זכו בניו לענני הכבוד. בזכות שאמר "ואקחה פת לחם" – זכו למן, ובזכות "והוא עומד עליהם" – זכו שהשם הלך לפניהם!!…

נסביר את הדברים: אלוקים הוציא את בני ישראל ממצרים אל המדבר. הם יצאו בחיפזון בלי כלום, אלוקים היה חייב, כביכול, להביא להם אוכל ומים, אבל הוא היה יכול לתת להם לחם ומלפפון, ולגוון לפעמים עם ביצה ועגבנייה… אבל לא. אלוקים נותן להם מן. דוד המלך מתאר את המן "לחם אבירים" – לחם שמלאכי השרת אוכלים אותו. למה הם זכו לאוכל מיוחד כל כך? – זה בזכות אברהם, גם אברהם יכל לתת לאורחים לחם ומים, צורך בסיסי, מה הוא נתן להם? לשונות בקר, שלש סאים קמח סולת, חמאה וחלב… אברהם "מפנק" אותם הרבה מעבר לצרכיהם הבסיסיים. לכן אלוקים, כתמורה וכ"תשלום" לאברהם, מצ`פר את בניו באוכל משודרג. וכן לגבי שאר הדברים, כיוון שאברהם התאמץ הרבה מעבר ליכולת ולצורך הבסיסי, גם אלוקים נתן לבניו בזמן שהותם במדבר הרבה מעבר לצורכי קיומם…

מן הסתם צריך לשאול, הרי זו לא הפעם הראשונה שאברהם מכניס אורחים, מה מיוחד בפעם הזו שאלוקים משלם לו על כל פרט?

כי הפעם הוא מצטער הרבה יותר, וכבר קבעו חכמים "טוב אחד בצער יותר ממאה שלא בצער" (אבות דר"נ, ה` ו`). אלוקים רושם כל מצווה בכל מצב, גם כשקל מאוד לקיימה, אולם כשאדם מקיים מצווה כשקשה לו, כשהוא בצער, אזי אלוקים רושם כל תנועה הכי קטנה, כל "פיפס"… אברהם קיים הפעם מצוות הכנסת אורחים בתנאים הכי קשים שיכולים להיות, ולכן אלוקים משלם לבניו בכפל כפליים…

עכשיו אנו מבינים היטב מדוע תורה מפרטת את התפריט שהגיש אברהם…

בואו וניקח נקודה זו לחיינו. דווקא כשקשה, דווקא כשהיצר הרע מפתה אותי ואומר לי, עכשיו קשה לך, עזוב, פעם אחרת, – זהו הזמן הכדאי ביותר לקיום המצווה! השכר העצום שהבורא ישלם לנו על קיום מצווה בכאלו מצבים הוא לאין ערוך…

ידידיי, לקראת סיום נושא זה במסגרת זו, קחו מתנה נוספת:

איך לדעתכם היו נראים האורחים? ביזנסמנים או קבצנים? רופאים או פועלים?

נו, משה, אתה רציני? מה זה משנה?

תאמינו לי, גם אני חשבתי שזה לא משנה, עד שפגשתי במדרש…  

המדרש (בראשית רבה מח` ט`), כותב משהו שעל פניו נראה לא מובן, אולם כשמעמיקים בו נגלה לעינינו נוף נהדר, משיב נפש. וכך הוא כותב: שלשת האורחים (המלאכים) כל אחד נדמה בדמות שונה מחברו, אחד היה דומה לרב חובל, השני היה דומה למוכר לחמים והשלישי לערבי ישמעאלי. מן הסתם דמויות אלו מהוות מטאפורה לרעיון עמוק… מהו?

בשביל להבין את פנימיות הדברים נקדים הקדמה קצרה. המדרש (תנחומא יח`) מביא, שלפני שאלוקים ברא את האדם, אמרו לו מלאכי השרת "מה אנוש כי תזכרנו?", בשביל מה לברא את האדם, יצור חלשלוש, עושה בעיות בכל מקום, הוא הורס את האוזון, מייבש ביצות, מכחיד חיות… בשביל מה? אמר להם אלוקים, שווה לי לברא את העולם ולו רק בשביל אנשים מיוחדים כמו אברהם!

המלאכים שבאו עכשיו לאברהם, הם אותם מלאכים שהתנגדו לבריאת האדם. כעת, הם באים לראות את אברהם, האיש והאגדה, האדם שבעבורו בלבד שווה לברא את העולם. הם באו לראות מיהו, מה מיוחד בו… אחרי שהם ראו את מסירות נפשו על מצוות הכנסת אורחים, את אהבת החסד העצומה שלו, אחרי שהם ראו איך יהודי בן תשעים ותשע, ביום השלישי למילתו, בחום אדיר, מתאמץ ומארח אותם בכבוד מלכים, או אז הם הבינו היטב, מדוע רק בעבורו שווה לברא את העולם…

אותן דמויות של רב חובל, מוכר לחמים וישמעאלי, מייצגים את שלשת חלקי העולם. העולם מחולק לשלשה חלקים. שליש ים, שליש מדבר ושליש יישוב. (כמובן לא שליש מדויק). כל מלאך מייצג חלק אחד. רב החובל מייצג את שליש הים, הערבי ישמעאלי מייצג את המדבריות והשממה שבעולם, ומוכר הלחמים מייצג את שליש היישוב, שבו חיים בני אדם הניזונים מן הלחם. מלאכים אלו, ה"אחראים" על העולם, באו להיווכח מקרוב ב"צדקתו" של האלוקים, ששווה לברא את כל חלקי העולם ולו רק בגלל אנשים כמו אברהם…