שרה היתה בת תשעים כאשר ילדה את יצחק. רק אז הבינה מדוע חשך האלוקים ממנה פרי בטן במשך כל אותן השנים. שרה צחקה כאשר הבטיח לה האלוקים: "כעת חיה ולשרה בן". שרה צחקה גם אחרי שנולד בנה. היא אף העניקה לבן הנולד את הצחוק כשם וכמהות. הוא הצחוק המלווה את עם יצחק מאז ועד ימינו. צחוק שהפך לסמל הגורל המופלא של עמנו.
_x000D_שנה קודם לכן, כאשר שמעה את הבשורה שהיתה בפי המלאכים, אורחי אברהם, צחקה בקרבה. היא התבוננה בגופה הבלה וידעה: שום חוק ביולוגי מוכר לא יאפשר לה לזכות עוד בבן. על כן, למשמע ההבטחה יוצאת הדופן – צחקה.
_x000D_לא היה זה הצחוק הראשון בהקשר זה. כאשר הבטיח האלוקים לאברהם: "נתתי ממנה לך בן" (שם י"ז, ט"ז), נאמר: "ויפול אברהם על פניו ויצחק" (שם י"ז, י"ז).
_x000D_צחוק הוא תגובה טבעית ואינסטינקטיבית של האדם למראה או למשמע דבר אשר אינו תואם את הנורמה המקובלת.
_x000D_במקרה זה, הצחוק על כל המשמעויות הכלולות בו, מובן היטב גם אצל אברהם, אבי המאמינים, וגם אצל אשתו הדגולה, שרה.
_x000D_לאחר לידתו של הבן המקווה, הקיף צחוק זה את כל הסביבה. "כל השומע יצחק לי" (שם כ"א, ה`), הצהירה שרה בשמחת לבה. הם, בני דורו של אברהם, עמדו משתאים מול הפלא שהתרחש מול עיניהם.
_x000D_עתה, לאחר שחבקה את הבן, קלטה במבט לאחור את סיפור חייה כולו. על כן, קראה לעתידה בשם: "יצחק".
_x000D_כל חייה התפלאה מדוע דווקא הם, זוג יראי האלוקים, מחדשי האמונה בבורא בקרב הבריות, הינם חשוכי בנים. מדוע תפילתם רבת השנים אינה נענית. השאלה הבלתי נשאלת ריחפה כל העת בחלל: מדוע הועמדה אמונתם האיתנה והמוצקה באלוקים במבחן כה קשה? מבחן שבו עתיד ביתם, וממילא העתיד של הפצת האמונה הגדולה, אינם בטוחים כלל ועיקר.
_x000D_כאשר ילדה את יצחק בנסיבות המיוחדות שבהן ילדה אותו, הבינה באינטואיציה הנבואית שחוננה בה, מהו פשר המאורע כולו.
_x000D_היא הבינה שלא עם סתמי טמון בנצר חדש זה, כי אם תופעה, פלא, צחוק לדורות. עם שחוקי הטבע וההיסטוריה לא ישלטו בו, ובעקבות כך ישרוד בכל חליפות הזמנים. עם, שבעצם נוכחותו בקרב משפחת העמים, יטול ממנה את מנוחתה ולא יאפשר לה להתמכר לרע, לשחיתות ולתשוקה הבלתי מבוקרת. הוא יקרא לה לשוב אל האמונה, אל המוסר, אל הטוהר ואל האמת. עם זה יהיה כל כך יוצא דופן באי טבעיותו, עד שהדבר ימקד אליו את תשומת לבם של הכול. וזאת מפני שבדרך שונה לא יהיה ביכולתו למלא את הייעוד של בית אברהם. עתה הבינה שרה כי לידתו של יצחק ברגע הפחות הגיוני, ומעל לחוקי הטבע, מניחה את היסוד לקיומו הנצחי של עם ישראל לדורות.
_x000D_העם שלא יכלו להשמידו לא טבח ולא עינויים, לא אש ולא חרב האינקוויזיציה, הוא אשר בישר ראשון את דבר ה`. הוא אשר זמן רב כל כך שמר על הנבואה ומסרה לאנושות כולה. עם כזה אינו יכול להיעלם. הוא עם נצחי – הוא התגשמות הנצח.
_x000D_נצח שנולד עם לידתו הבלתי טבעית של יצחק. נצח הטמון בצחוק ובמוזרות שבלידתו. נצח, שאמו חשה בו כאשר קראה לו – יצחק.
מעובד מספרו של הרב משה גרילק "פרשה וליקחה"