הפיתוי הוא נחש חלקלק ומפותל. הוא בוחר היטב את מטרותיו. זוחל לאט בלי לעורר תשומת לב, ולפתע מפתיע בנקודת התורפה.
_x000D_
_x000D_
הפיתוי הוא נחש חלקלק ומפותל. הוא בוחר היטב את מטרותיו. זוחל לאט בלי לעורר תשומת לב, ולפתע מפתיע בנקודת התורפה.
_x000D_
_x000D_
כך ינהג תמיד. ממש כבעת התערבותו הראשונה בחיי האדם, כאשר בא לפתות את האשה. האשה אשר לא שמעה ישירות מפי האלוקים את איסור עץ הדעת, כי אם מפי בעלה, היתה בעקבות כך מטרה נוחה יותר לכיבוש.
_x000D_
_x000D_
הנחש אינו מספר על כוונותיו הסמויות. הוא מסתיר היטב את המטרה שלקראתה ברצונו להוביל. בתחילה הוא יוצר את האווירה הנוחה למזימותיו, משפץ מעט את העובדות כדי להתאימן לתכניתו. הוא מוכיח אהדה והזדהות עם הקרבן, הבאות לביטוי בדבריו המחוכמים לאשה:
_x000D_
_x000D_
"אף כי אמר אלוקים: לא תאכלו מכל עץ הגן" (בראשית ג', א').
_x000D_
_x000D_
שימו לב לטכניקה: שיטות שכנוע כשל סוכן מכירות ותיק.
_x000D_
_x000D_
בדבר האלוקים המקורי נאמר מפורשות: "ויצו ה'… לאמר מכל עץ הגן אכל תאכל ומעץ הדעת… לא תאכל ממנו" (שם ב', ט"ז-י"ז).
_x000D_
_x000D_
דברי האלוקים הם קודם כל צו, פקודה ברורה. תחילתם בקביעה ברורה שהכול מותר. כל עצי הגן מותרים באכילה. כך משתמע מן הביטוי החוזר: "אכול תאכל", המרמז על שפע בלתי מוגבל. האיסור מתמקד בעץ אחד הניצב בתוך הגן.
_x000D_
_x000D_
אך הנחש החלקלק מטעים את דבריו באוזניה. הם מסתלפים מעט תוך כדי השיחה. כבדרך אגב, הוא מחדיר הערכה שונה למהות האיסור: "אף כי אמר אלוקים" – אמר ולא ציווה. האיסור אינו כה חמור. "לא תאכלו מכל עץ הגן", כלומר, האם כל העצים אסורים עליכם? נימת רחמנות עולה ממנו. מרחם הוא על אלו הנתונים בכבלים.
_x000D_
_x000D_
האשה מכחישה את דבריו, אולם קורטוב מהם נדבק בה: "מפרי עץ הגן נאכל" (שם ג', ב'). עתה נעלמו המילים "מכל" ו"אכול תאכל". "ומפרי העץ אשר בתוך הגן אמר אלוקים לא תאכלו" (בראשית ג', ג'). גם כאן כבר בוצע התיקון: לא עץ בודד הוא האסור, אלא מפרי העץ אשר בתוך הגן.
_x000D_
_x000D_
זהו הפרינציפ החוזר על עצמו במיליוני וריאציות מאז ימי קדם ועד ימינו. להתעלם מן המותר, לחשוב רק על האסור ועל המגביל, במטרה להוכיח שזו גזירה שלא ניתן לעמוד בה.
_x000D_
_x000D_
בשלב הבא זוחל הנחש עמוק יותר. האשה כבר מאמינה שבלעדי האיסור חייה אינם חיים. זאת ועוד, באיסור תלוי אושר נכסף, ורק כוונותיו הזדוניות של "המחוקק" הן המונעות אושר זה. "כי יודע אלקים כי ביום אכלכם ממנו ונפקחו עיניכם, והייתם כאלקים יודעי טוב ורע" (שם ה').
_x000D_
_x000D_
עתה הדרך פתוחה וקצרה. העץ הופך לטוב למאכל ולתאווה לעיניים. לפתע כבר לא ניתן לעמוד בפיתוי:
_x000D_
_x000D_
"ותקח מפריו ותאכל, ותתן גם לאישה עמה ויאכל" (שם ו').
_x000D_
_x000D_
ואז, בחלוף התשוקה, נפקחות העיניים. מקסם השווא מתפוגג. העולם שונה לחלוטין. במקום התאווה עולה הכעס הנורא על הנחש המפתה, אשר כבר זחל חזרה למאורתו, ומשם אורב הוא להזדמנות הבאה.
_x000D_
_x000D_
האם כבר נתקלתם בו אי פעם?
_x000D_
_x000D_
מעובד מהספר "פרשה ופישרה"
_x000D_