מערכה ראשונה
_x000D_
לאחר שהתברר כי כולם חגורים התנעתי את המכונית, זהו… יוצאים לדרך בעזרת השם.  – "עוד סמינר מאחורינו", הכרזתי בסיפוק. המלון נתעטף בשתיקה ואחרוני המשתתפים כבר יצאו לדרכם למעט אחת או בעצם שתיים. הם עמדו ליד המכונית ברחבת הכניסה למלון. בעלת הרכב ממשתפות הסמינר ולידה ניצבה הרבנית, הן נראו נואשות, עצרנו לידן.
_x000D_
– "מה קרה?, – "הרכב לא מניע", ענו. יצאתי, נכנסתי, ניסיתי, בדקתי, כלום, הכול תקין אך משום מה המכונית מסרבת להתניע. – "זה בסדר, אתם יכולים לנסוע, הזמנתי מכונאי, הרבנית תחכה איתי". בתחילה חשבתי להשאר איתן ולהמתין למכונאי אלא שילדי הקטנים החלו לזמר, הבנתי שהיא צודקת, ברגשות מעורבים איחלנו להן הצלחה ויצאנו.
_x000D_
למחרת היא התקשרה הרבנית מאתמול. – "אתה רוצה לדעת איך הסתיים הסיפור?"  – "ודאי" עניתי, אני הרי אוהב מאוד סיפורים, אלא שלא הבנתי איזה "סיפור" בדיוק יש בחילוץ מכונית תקועה. – "אחרי שנסעתם נותרנו לבד ליד המלון, היא ניסתה להניע שוב ושוב ללא הצלחה ואז…  יצאה מהמכונית ואמרה לי בערך כך. – "את מכירה את הסיפור על יונה הנביא את הרי רבנית נכון? מסופר שם שנוסעי הספינה העירו אותו כדי לברר מיהו הגורם לסערה שמאיימת על ספינתם. יונה הנביא לא התחמק וענה בפשטות "בשלי הסער הגדול הזה". טוב תראי… אינני יונה הנביא אבל כמוהו גם אני יודעת מדוע הרכב לא מניע. 
_x000D_
זה לי הפעם השנייה שאני משתתפת בסמינר "ערכים". בפעם הקודמת, עם סיום הסמינר יצאתי אל המכונית שחנתה בדיוק כאן וכשנכנסתי לתוכה אמרתי לעצמי "זהו זה דנה, אין לאן לברוח, כנראה שהסיפור הזה עם התורה הוא אמיתי. את יודעת שאם את לא מחליטה עכשיו זה לא יקרה, תחליטי כאן ועכשיו,  מה את לוקחת איתך מכאן?" כשהתנעתי את הרכב קבלתי על עצמי לכסות את הראש… טוב, אני לא רוצה להישמע מידי דרמאטית, לפחות לנסות לכסות, לכבוד ה` יתברך.
_x000D_
כשהגעתי הביתה הוצאתי מתא המטען את חפצי האישיים אך את ההחלטה על כיסוי הראש הותרתי שם, מה לעשות זה לא קל הסיפור הזה, נראה לי שהקב"ה רוצה שאוציא אותה עכשיו".  – "את מה להוציא?" שאלתי, – "את ההחלטה, את מה שהבטחתי לו בפעם הקודמת". לא עניתי לה. אתה מבין? אני לא נביאה. מאיפה לי לדעת חשבונות שמים? מצד שני, אם היא חושבת כך אז למה לא?.
_x000D_
וכך כששתינו עומדות ברחבת המלון שעל שפת הכנרת היא הכריזה. – "ריבונו של עולם אני יודעת מה אתה רוצה אז הנה אני מבטיחה ומקיימת". הוציאה מתיקה מטפחת, אספה את שערותיה לתוכה ואופס… עוד יהודיה כיסתה את ראשה. – "הבאתי אותה איתי" אמרה בביישנות, "חשבתי שבסמינר זה יקרה אבל זה לא קרה, לפחות עכשיו, מוטב מאוחר מלא כלום".
_x000D_
התחבקנו ובכינו מהתרגשות עד שכמעט ושכחנו את הגורם להחלטתה. כשנרגענו מעט אמרתי  – "נו עכשיו כנסי לרכב, תגידי פרק תהילים ותנסי אולי יקרה נס". היא חייכה והתיישבה ליד ההגה – "לא צריך נס, הוא כבר קרה, כיסיתי את הראש", סובבה את המפתח והרכב הניע באופן מיידי. התקשרתי רק כדי לספר לך. מה אתה אומר אה?".
_x000D_
– "נו טוב… זה דבר ידוע" עניתי בידענות. – "מה ידוע?" – "נו… זה ידוע שמכוניות מאוד פוחדות מנשים שמכסות את ראשן".
_x000D_
מערכה שנייה
_x000D_
הוא עלה לבמה עם סיום הסמינר בבית קיי שבנהריה והחל לספר. – "זה לא היה קל להגיע לכאן. לאחר שנרשמנו חשבנו לבטל, חששנו מעט מכל הסיפור הזה של הסמינר, מה יהיה אם נווכח שהתורה אמת? אבל החלטנו, נרשמנו נוסעים! אנחנו לא ילדים קטנים! לא נהנה? נחזור.
_x000D_
יום לפני הסמינר שמענו שמזג האוויר יהיה גשום, אתם מבינים?, אנחנו גרים בבאר שבע וזה קצת רחוק, אולי לא ניסע? נסענו. הרבה עיכובים היו לנו עד שהגענו, באמצע הדרך התפנצ`ר אחד הגלגלים, לאחר שהחלפנו אותו המגבים שבקו חיים, בקיצור תקלות ושלא תבינו לא נכון, זה רכב חדש. ככה פתאום מפסיקים המגבים לעבוד?. בכל זאת הגענו ואני מוכרח להודות שהיה שווה, על אף הכל מסתבר שההחלטה להגיע הייתה נכונה".
_x000D_
לפני שקם ממקומו בקשתי את רשות הדיבור וסיפרתי לו על האישה מכינר, זאת מ"יונה הנביא". הוא צחק ואמר – "כבוד הרב. הסיכוי שהמגבים ישובו לפעול הוא אפסי, זו תקלת מחשב, אני מכונאי רכב, אבל אתה יודע מה? אגלה לך משהו. ביום שישי אחרי ההרצאה על אמיתות התורה אמרתי לעצמי שאני צריך לעשות משהו עם המידע העצום הזה והחלטתי לקבל על עצמי לנסות ולהניח תפילין. בשבת התחרטתי ולכן לא סיפרתי עליה. עכשיו, אחרי שאתה מספר, אז ככה. אני לא מספיק נחוש כמו האישה מהסיפור לכן אצלי זה יהיה הפוך. אני נכנס לרכב, אם המגבים ישובו לפעול אני מבטיח, ממחר בבוקר אני מתחיל להניח תפילין.
_x000D_
אל תדאג כבודו, אם זה יקרה יש מי שיזכיר לי את ההבטחה, אשתי כמובן. אגב, לא אותיר אותך במתח, כבר מחר אתקשר לעדכן אותך".
_x000D_
למחרת הוא התקשר.
_x000D_
נו טוב… בטח אתם אומרים לעצמכם עכשיו… מה קרה לו זה? נכון?. ובכן… יודע אני היטב כי לא כל סיפור מסתיים בדרך זו. יודע אני כי ישנם אנשים רבים ש"המכונית" שלהם לא "מניעה" גם אחרי שהם מבטיחים לעצמם הבטחות, בטח שאני יודע. אלא שמקום לשאלה יש כאן ולניסוח היא צריכה, שעד שאתם שואלים למה ל"אישה מכינר" הניעה המכונית? צריכים אנו לשאול, למה לנו היא לא מניעה?. מדוע ישנם אנשים שההשגחה "נכנעת" להם לעומת כאלה שלא?. חוץ מזה, מיהו זה היודע בוודאות מה רוצה הקב"ה ממנו? מי תקע לידה של אישה זו שאם תכסה את ראשה הכול יסתדר? ואולי הוא דורש ממנה משהו אחר? ובכלל… מיהו זה שהרשות בידו להתנות תנאים עם הקב"ה?.
_x000D_
ובכן חברים… אתם צודקים בהחלט.
_x000D_
להבין את השמים
_x000D_
השאיפה להבין את רצון ה` נחשבת לשאיפתו המרכזית של כל מבקש ה`. ואכן, כאשר היו שערי הנבואה פתוחים יכול היה כל מבקש ה` לילך אצל הנביא וללמוד ממנו על הנהגת הבורא. אלא שמאז שנחתמו בעוונותינו, אין לנו כהן ונביא שיורונו הדרך וכיתומים היינו ולא נותרה בפנינו אלא דרך אחת הלא היא דרך ההתבוננות.
_x000D_
בימינו אין הבורא מתגלה לנבראיו אלא בדרך ההסתר. הסתר זה אינו מאפשר לנו לידע את רצון ה` אלא דרך התבוננות במעשיו וכבר נאמר בשיר הייחוד "ממעשיך היכרנוך" וביאורו – שאין אנו יכולים לידע את רצון ההשגחה האלוקית אלא על ידי התבוננותינו במעשיה, אלא שאליה וקוץ בה. התבוננות זו דורשת מן המתבונן לפרשנות וזו אפשר ואינה מדוייקת.
_x000D_
משול הדבר למפענח צפנים היושב בחדר עבודתו כשמכשירי הציטוט שלפניו פולטים אל נייר ההדפסה רצף אינסופי של נתונים, אותות וסימנים. נתונים אלו חשיבות עצומה יש בהם שבעזרתם יכולים מפקדי הצבא לכלכל את צעדיהם. אלא שחשיבותם מותנית בדייקנות פרשנותם. שאם מצוי בידי המפענח הידע לפיענוחם אין חשוב מהם, ואם לא, אין מסוכן מהם.
_x000D_
בדיוק במצב זה מצוי מבקש ה` שבדורנו. כמפענח הצפנים גם הוא מבקש לפענח את ה"אותות" שקולטים חושיו, גם הוא מבקש לידע בעזרתם מה מבקשת ממנו ההשגחה האלוקית, אלא שאותות אלו אינם בהירים דיים ולפרשנות הם צריכים. שאם יפרשם נכונה ימצא המבקש את דרכו אל אלוקיו ואם יטעה בהם יורידוהו לבאר שחת ממש.
_x000D_
מה ה` רוצה ממני?
_x000D_
כמעט כל אחד מאיתנו נתקל במהלך חייו בשאלה "מה עושים עכשיו?", "מה ה` רוצה ממני?",  "מהו הצעד הנכון לעשותו כעת?". שאלות אלו צצות בדרך כלל עת נדרשים אנו להחליט בין שתי אפשרויות העומדות בפנינו ובשל משקלן השווה אין אנו יודעים כיצד לנהוג בהן, במקרה זה פונים אנו אל ה"סימנים".
_x000D_
אם נתקלים אנו בשרשרת תקלות לפני צאתנו לדרך אפשר ונחשוב כי מן השמיים מעכבים בעדנו. מצב זה מוליד את משפטים כגון "כנראה שה` לא רוצה שניסע" או "אתה רואה זה סימן שעוד לא הגיע הזמן" וכו`. וכן להיפך, פעמים והאדם מבחין כיצד המציאות מיישירה עצמה לרצונותיו ו"הכל מסתדר לו" והוא תולה זאת בהסכמתה של ההשגחה להחלטתו. האם נכון הדבר? האם זו פרשנות ראויה?.
_x000D_
ובכן חברים… לא ולא. אפשר ועל אף שהמציאות מיישירה עצה לרצונותינו אין בכך כדי להעיד כי אכן זהו רצון ה` וכן להפך, גם אם הדברים "לא מסתדרים", אין בכך כדי ללמד על שאין ההשגחה האלוקית חפצה שנגיע אל מחוז חפצנו. כדי לדעת אם פרשנותנו לאירועי חיינו נכונה יש לנו לילך אצל "חוק התרגום" ולהבינו על בוריו.
_x000D_
חוק ה"תרגום"
_x000D_
בפרשת שלח מתארת התורה את החלטתו של משה לשלוח מרגלים לארץ כנען כדי לתור אותה. בראיה לאחור ניתן לקבוע כי מעשי המרגלים וחטאם גרמו לזעזוע לאומי אדיר ומיידי שהשפעתו נמשכה לאורך אלפי שנים. שבמעשיהם גרמו המרגלים להארכת שהות העם היהודי במדבר ולמותם של כל בני דור יוצאי מצרים. ומתוך שבכו בכייה לחינם הענישם הבורא "בבכיה לדורות" עד שלימדונו חז"ל כי חטא זה הוא שהניח את המצע לחורבנו של בית המקדש שהתרחש אף הוא באותו היום.
_x000D_
מעשה זה יש לנו לעיין בו היטב שכן חומרתו והשפעתו רבת השנים ללמדנו באו. וכך נאמר:"וידבר ה` אל משה לאמור: שלח לך אנשים ויתרו את ארץ כנען אשר אני נתן לבני ישראל איש אחד איש אחד למטה אבותיו תשלחו כל נשיא בהם:וישלח אתם משה ממדבר פארן על פי ה` כולם אנשים ראשי בני ישראל המה".
_x000D_
לפני צאתם נפגשו המרגלים עם משה שהציג בפניהם בפרוטרוט את משימתם ואת השאלות עליהן ייתבקשו להשיב עם שובם . א. להעריך את עוצמתם הצבאית של עמי כנען – "וראיתם את הארץ מה הוא ואת העם הישב עליה החזק הוא הרפה המעט הוא אם רב". ב.לבחון את עתודותיה החקלאיות –  "ומה הארץ אשר הוא ישב בה הטובה הוא אם רעה" ג. להעריך את חוסנם הלאומי של הכנענים – "ומה הערים אשר הוא יושב בהנה הבמחנים אם במבצרים" ד. לשום ליבם ליכולותיה החקלאיות – "ומה הארץ השמנה הוא אם רזה היש בה עץ אם אין". ה.להביא בכליהם מפירות הארץ –  "והתחזקתם ולקחתם מפרי הארץ".
_x000D_
עם שובם הניחו המרגלים בפני משה ושיראל את התשובות לשאלות האמורות. על עוצמתם הצבאית של יושבי כנען השיבו "עז העם הישב בארץ". על יכולת עמידתם החקלאית ענו "וגם ארץ זבת חלב ודבש" על יכולת עמידתם הצבאית אמרו "הערים בצרות גדלת מאד" ועל פוריות הארץ ענו "וזה פריה".
_x000D_
מתשובותיהם עולה כי המרגלים דבקו בכתב מינויים והשיבו בפירוט רב על השאלות שהציג להם משה טרם צאתם ומכאן שיש לנו לשאול מדוע נענשו? שעל פי ה` נבחרו ובציוויו יצאו למשימתם, האם היה להם להתכחש למשימתם? האם היה עליהם לעוות את המציאות שנתגלתה לעיניהם? אם היו נוהגים כך האם לא היו מועלים בתפקידם?.
_x000D_
תשובה לשאלות אלו מופיעה במדרש ממנו עולה כי חטאם של המרגלים לא היה בהצגת הנתונים אלא בפרשנות השגויה שהעניקו להם.
_x000D_
"דרש רבא, אמר הקדוש ברוך הוא, אני חשבתיה לטובה, והם חשבוה לרעה. אני חשבתיה לטובה – דכל היכא דמטו, מיית חשיבא דידהו, כי היכי דלטרדו, ולא לשאילו אבתרייהו, והם חשבוה לרעה "ארץ אכלת יושביה הוא".
_x000D_
וביאור הדברים – כדי למנוע את חשיפתם בידי יושבי כנען פרצה בכנען מגיפה כדי שיעסקו יושביה בקבורת מתיהם. המרגלים שטעו בפירוש המציאות שנתגלתה לעיניהם פירשוה כ"ארץ אוכלת יושביה". שה` חשבה לטובה והם חשבוה לרעה.
_x000D_
איש לא דרש מן המרגלים להסתיר את העובדות, מתוקף תפקידם מחוייבים היו להציג בפני משה וישראל את שראו עיניהם. אלא שבמקום לתרגם את המוות המסתורי שפקד את יושבי כנען לאורך מסעם כנס ההשגחה, העדיפו המרגלים להוציא את דיבת הארץ רעה ולהציג נס זה כ"ארץ אוכלת יושביה" שאינה ראויה למגורים.
_x000D_
למען האמת לא היתה זו טעותם הראשונה של המרגלים, עוד בטרם יצאו לשליחותם חטאו המרגלים באותו חטא ממש, הם נכשלו בפרשנות המקילה שהעניקו לחטאה של מרים. מדברי המדרש עולה כי חטאה של מרים בדברה לשון הרע על משה אחיה קדם לחטא המרגלים כדי ללמדם על חומרתו של עוון זה וכדי שישמש עונשה כתמרור אזהרה עבורם אלא שלא השכילו להבינו וזה לשון המדרש:"שלח לך אנשים ויתורו –  ותדבר מרים ואהרן במשה ואחר כך שלח לך? זה שאמר הכתוב "לא ידעו ולא יבינו כי טח מראות עיניהם". מה ראה לומר אחר מעשה מרים "שלח לך אנשים"? אלא שהיה צפוי לפני הקב"ה שיאמרו לשון הרע על הארץ. אמר הקב"ה: שלא יהיו אומרים לא היינו יודעין עונש לשון הרע, לפיכך סמך הקב"ה הענין זה לזה. לפי שדברה מרים באחיה ולקתה בצרעת כדי שידעו הכול עונשו של לשון הרע. שאם בקשו לומר לשון הרע יהיו מסתכלין מה נעשה למרים ואף על פי כן לא רצו ללמוד, לכך נאמר "לא ידעו ולא יבינו כי טח מראות עיניהם".
_x000D_
מה גרם להם למרגלים אלו להכשל פעם אחר פעם בחטא הפרשנות השגויה? מדוע לא השכילו לפרש אל נכון את סמיכות מעשה מרים למעשיהם? מדוע לא הטיבו ראות? והלא "כולם אנשים" צדיקים היו ובציווי ה` נשלחו ועל פיו נבחרו? כיצד הפכו אנשים מידות אלו ברגע אחד מ"כולם אנשים" ל"רשעים הללו ראו ולא לקחו מוסר"?.
_x000D_
אומנות התרגום
_x000D_
תשובה לכך מוצאים אנו בדברי רש"י בביאורו לתורה ומדבריו למדים אנו כי יכולת זו של תרגום המציאות והבנת רצון ה` בבהירות הינה אומנות עדינה שבקל ניתן לאבדה. וזה לשונו:"שלח לך – לדעתך. אני איני מצוה לך. אם תרצה שלח. לפי שבאו ישראל ואמרו נשלחה אנשים לפנינו ומשה נמלך בשכינה. אמר (הקב"ה): אני אמרתי להם שהיא טובה. חייהם שאני נותן להם מקום לטעות בדברי המרגלים למען לא יירשוה".
_x000D_
כדי לא להכשל בהענקת פרשנות שגויה לאירועי המציאות נדרש המתבונן לקיומם של שני תנאים, לנקיון הדעת ולחוסן האמונה. לנקיון הדעת – שתהא דעתו נקייה וזכה מכל סיג של מניעים זרים ונסתרים,  שאם לא כן יעוותו מניעים אלו את דעתו ובהכרח תהא פרשנותו שגויה.  לחוסן האמונה – שתהא אמונתו בבורא יתברך אמונת אומן, יציבה וחזקה, שרירה וקיימת. שבכוחה של תכונה זו להצילו מהטעיית החושים  ומעריצות השכל. שאם יעדיף את פרשנות אמונתו ייכשל בחטא התרגום.
_x000D_
שתי טעויות הניחו את המצע לחטא המרגלים ולתוצאותיו הנוראות, אחת של המרגלים והשניה של בני ישראל ושתיהן על נבטו וצמחו על מצע הפרשנות השגויה. הראשונה – המרגלים וישראל כשלו בהבנת חטאה של מרים ובתזמונו "ולא לקחו מוסר" ללמוד ממנו על חומרתו של חטא לשון הרע. השניה –  בפרשנותם השגויה לסדרת האסונות שנתגלו לעיניהם בארץ כנען חטאו המרגלים בשנית בחטא הפרשנות ולעומתם כשלו בני ישראל בקבלת פרשנות זו והעדיפוה על הבטחת הבורא.
_x000D_
ועל אף שזהה היה חטאם של המרגלים לזה של בני ישראל, שאלו ואלו חטאו בחטא הפרשנות, אף על פי כן שונה היתה סיבת חטאם של המרגלים מסיבת חטאם של ישראל. שהמרגלים חטאו באי נקיון הדעת וישראל בחסרון האמונה.
_x000D_
נקיון הדעת
_x000D_
בהסברו לחטא המרגלים כותב הזוהר הקדוש  במפורש כי מניעים זרים הם שעמדו בבסיס פרשנות השגויה של המרגלים ואלמלא נכתבו הדברים אי אפשר לאומרם. וזה לשונו:"כלהו זכאין הוו ורישי דישראל הוו אבל אינון דברו לגרמייהו עיטא בישא אמאי נטלי עיטא דא אלא אמרו אי ייעלון ישראל לארעא נתעבר אנן מלמהוי רישין וימני משה רישין אחרנין דהא אנן זכינן במדברא למהוי רישין אבל בארעא לא נזכי ועל דנטלי עיטא בישא לגרמייהו מיתו אינון וכל אינון דנטלן מלייהו". [תרגום:כולם צדיקים היו וראשי ישראל היו, אבל הם נטלו לעצמם עצה רעה. למה נטלו עצה זאת? אלא אמרו אילו יכנסו ישראל לארץ נעבור מלהיות ראשים, וימנה משה ראשים אחרים, שהרי אנו זכינו במדבר להיות ראשים אבל בארץ לא נזכה, ועל שנטלו עצה רעה לעצמם מתו הם וכל אלו שלקחו דבריהם].
_x000D_
המרגלים שידעו כי כניסתם לארץ ישראל תגרום לביטולו של מוסד הנשיאות ולהקמתו של מוסד המלוכה שיורידם מגדולתם חפצו להותיר את המצב על כנו ולהישאר במדבר ונמצא כי מניעים זרים אלו הם שגרמו להם לפרשנותם המוטעית. וכן כתב רמח"ל במסילת ישרים:" …הוא שגרם לפי דעת חכמינו ז"ל אל המרגלים שיוציאו דבה על הארץ וגרמו מיתה להם ולכל דורם מיראתם פן ימעט כבודם בכניסת הארץ, שלא יהיו הם נשיאים לישראל ויעמדו אחרים במקומם".
_x000D_
נמצאנו למדים כי כדי לזכות לטוהר הפרשנות יש לו למתבונן באירועי המציאות לטהר את דעתו ממניעים זרים ונסתרים, אם לא ינהג כך יאבדו סיכוייו להבין את רצון ה` מתוך מעשיו אשר יעשה בעולמו.
_x000D_
חסרון האמונה
_x000D_
לעומת המרגלים, כשלונם של בני ישראל נבע מקבלת פרשנותם השגויה של המרגלים בסיבת חסרון האמונה. ש"הקב"ה אמר לישראל טובה הארץ ולא האמינו אלא אמרו נשלחה אנשים לפנינו". הרי לעינינו  שתי אפשרויות שבסגולתן להטעות את בעליהן ולהביאם לידי תרגום מוטעה של מעשי ההשגחה ואף שצדיקים הם. האחת – כאשר מניעים  זרים ואישיים מקננים בתודעתו של המתרגם. והשניה – כאשר אמונתו של המתרגם פגומה. המניעים הזרים וקטנות האמונה יש בהם כדי לסכן את אמינות פרשנותנו לארועי החיים ועל כן עת נחפוץ לידע את רצון ה` יש לנו לבחון את חוסנה של אמונתנו מחד ואת נקיות דעתנו מאידך.
_x000D_
כשהמכונית לא מניעה…
_x000D_
הסיבה שלא שלכל אחד "מתניעה המכונית" מקורה בחטא הפרשנות, שאם נכונה היתה הפרשנות היתה "מתניעה המכונית". משלא "הניעה" אות היא כי נכשלנו בחטא הפרשנות.
_x000D_
אם חלשה אמונתו ונגועה דעתנו במניעים זרים אפשר וניכשל בתרגום שאינו מדוייק לנתוני המציאות ומשאינו מדוייק כיצד זה "תותנע המכונית"? וזאת גם אם "נכסה את הראש" וגם אם נחליט להניח תפילין. שלפי "חוק התרגום" עת נגוע האדם במניעים זרים ובחסרון האמונה, מאפשרת לו ההשגחה לטעות בפירוש המציאות ואף מסייעת לו בכך שהרי אמר הקב"ה "אני אמרתי להם שהיא טובה. חייהם שאני נותן להם מקום לטעות בדברי המרגלים למען לא יירשוה".
_x000D_
מסיבה זו יש לנו להיעזר במומחי תרגום. מומחים אלו נדרשים לשני תנאים. א.לאמונה גדולה. ב.לנקיון הדעת ממניעים זרים. מומחי תרגם אלו הם הם חכמי ישראל. והוא שאמרו חכמינו זכרונם לברכה:"אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן מאי דכתיב "כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו כי מלאך ה` צבאות הוא" – אם דומה הרב למלאך ה` צבאות יבקשו תורה מפיהו ואם לאו אל יבקשו". שאם מלאך ה` הוא גדולה אמונתו עד השמיים ואף רצון משל עצמו אין בו שכן מלאך הוא ועל כן "תורה יבקשו מפיהו".

_x000D_