בעוד שכל ברואי-עולם מקדשים שם שמים בעצם העובדה שהינם חיים בעולם, האדם ממלא תפקיד זה במילוי המשימות הייחודיות שהוטלו עליו. אי מילוי משימה ייחודית מהווה הפסד שאין לו תמורה.
היקום הפרוש מול עינינו אינו מותיר לאדם בר דעת מקום לספקות כלשהם בתחום האמונה. היקום מכריז ומעיד כמאה עדים על כך שיש בורא ומנהיג לעולם. חשיבה מעמיקה מביאה למסקנה ברורה כי היקום נוצר לשם יעד ברור ומוגדר מראש. הדעת וההיגיון ממאנים לקבל הנחה, שבריאה כה גדולה ומורכבת נוצרה בידי בורא כל יכול ללא מטרה וללא יעד. ואכן, מטרת בריאתם של כל היצורים מבוארת בדברי התנא (מסכת אבות ו`, י"א): "כל מה שברא הקב"ה בעולמו, לא ברא אלא לכבודו". כלומר, תפקיד הברואים כולם הוא, להרבות כבוד שמים בתבל. כל יצור, על פי דרכו, מודיע כי יש בורא שברא אותו. בעצם הוויתו הוא מכריז על כבוד הבורא, כפי שנאמר בפסוק (תהלים יט, ב): "השמים מספרים כבוד א-ל, ומעשה ידיו מגיד הרקיע".
במרכז בריאה נפלאה זו עומד האדם, נזר הבריאה. כל יצורי תבל נוצרו כדי לשרת אותו ולהנעים את קיומו. גם מטרת בריאתו של האדם, כשל יתר היצורים, היא כדי שיכריז שיש בורא ומנהיג לעולם. עניין זה מתברר מכל אותן המצוות והמעשים הטובים שהאדם עושה בחייו. בכל מצוה שיהודי מקיים הינו מעיד שיש בורא לעולם, וכי הוא, הנברא, סר למשמעתו.
קיים שוני בין בריאת כל הברואים לבריאת האדם. בניגוד לכל הנבראים שנבראו "למינהו", נברא האדם יחידי. הדבר נעשה כדי להורות שיש לכל אדם ייחודיות משלו, במסגרת זו של האדרת כבוד שמים בעולם. למרות שמטרת קיום המצוות של כל יהודי אחת היא – להרבות כבוד שמים, מכל מקום אינו דומה תפקידו של ראובן לתפקידו של שמעון. לכל אחד יש גוון משלו בתמונה המרהיבה של כבוד ה`, אשר "מלוא כל הארץ כבודו".
מאז שברא ה` אלוקים אדם על פני האדמה ועד לדור האחרון, לא נוצרו שני בני אדם שניתנו להם תפקידים שווים. עיקרון זה הינו מחייב ומשמעותי ביותר. אם מאן דהוא יתרשל במילוי תפקידו, הוא יגרום נזק בלתי הפיך. לצורך מילוי תפקידו חנן הבורא כל אדם ואדם בכלים ייחודיים, שבאמצעותם עליו לבצע את המוטל עליו. `כלים` אלו הם מכלול התכונות, הכישורים, האפשרויות, הרקע, החברה ושאר הנתונים שבמסגרתם פועל האדם בחייו. בעזרתם של כל אלו האדם מצווה להוציא מן הכח אל הפועל את המשימה הייחודית שהוטלה עליו. מובן מאליו, שאי קיומו של התפקיד מהווה נזק שלא ניתן לתקנו ע"י אדם אחר זולתו, משום שאף לאדם האחר ניתן תפקיד שהינו ייחודי אך ורק לו.
במסגרת אישית זו יש לכל אחד ואחד מן הברואים נסיונות וקשיים משלו. חשוב להדגיש: `חליפת הנסיונות` `נתפרת` בידי שמים בדיוק `לפי מידה`, בהתאם לטיב העבודה ולאיכות העבודה המוטלת על מי שלובשה. יש לך אדם המתלונן על קשייו המרובים. לפי דעתו הנסיונות הפוקדים אותו מכל עבר קשים מנשוא. לעתים ניתן לשומעו מתבטא, אילו אך היה מצבו כמצב פלוני, לבטח היה עובד את הבורא במלוא השלמות. הינו מודה, שבמצבו העכשווי אין הוא מקיים את המצוות כהלכה, אולם, לדעתו, יש לתלות זאת בקשיים המרובים הנערמים בדרכו, ולא בו עצמו. גישה זו בטעות יסודה. על האדם איפוא לדעת, כי אין מקום לתלונות או להשוואת מצבו למצב זולתו. אם רקע חייו קשה, משמעות הדבר היא שהקב"ה חפץ שישקיע מאמצים רבים להתקדם דווקא בהיותו נתון במצב זה, ואין כל טעם להתאונן או לערוך השוואות עם אחרים. בכל התנאים ובכל המצבים שהאדם נתון בהם, עליו לעשות את מירב המאמצים כדי לעבוד את הבורא בשלמות. עליו להבין שאלו הם הנתונים שבמסגרתם עליו לפעול, אלו ה`כלים` הייחודיים שניתנו דוקא לו.
הייחודיות – ברכה היא. מן המקום המיוחד שהוצב בו, מוטל על כל אדם לעבוד את בוראו ולקדש את שמו בעולם, והיה אם יצליח במשימתו – אזי אשריו ואשרי חלקו!