בעולם הדמוקרטי אין ערכים קבועים המסורים מראש מדור לדור. כל אדם קובע לעצמו את ערכיו שלו. לכן, לא ניתן לצוות אדם: `עשה כך!` וכי מדוע ישמע בקולך?
_x000D_
מגילת העצמאות המהווה את ה`אני מאמין` של מייסדי המדינה, אפיינה את מדינת ישראל כמדינה יהודית וכמדינה דמוקרטית גם יחד.
_x000D_
בחוק `כבוד האדם וחירותו`, שנחקק ב-1992, נקבע: חוק יסוד זה, מטרתו להגן על כבוד האדם וחירותו, כדי לעגן בחוק את ערכיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית.
_x000D_
בסוף שנות ה-70, החלה להישמע הטענה, שלפיה אין הדמוקרטיה והיהדות יכולות לצעוד יד ביד. נוגדות הן.
_x000D_
דרישת רוב אזרחי המדינה כי מדינתם תהיה חברה במשפחה הדמוקרטית המערבית, עלתה על כל הערכים האחרים. כל דרישה לייחודיות האומה לא היתה מקובלת עליהם. לדעתם, הגיעה העת שבה יפסיק העם היהודי להיות מיוחד, הן בעיני עצמו והן בעיני העולם כולו, ויהיה ככל האומות.
_x000D_
ייחודיות כלשהי מוסכמת מבחינתם, אך רק בתחומים שבין אדם למקום. בכל הנוגע לתחום החברתי – הן במישור חיי הפרט והן במישור הציבורי – העקרונות המדריכים את החברה הדמוקרטית הכללית, טובים גם למדינת ישראל.
_x000D_
במשך כל הדורות האמין העם היהודי ביתרונו הרוחני. הוא ראה עצמו כעם סגולה אשר "לבדד יישב ובגויים לא יתחשב". אמונה זו נסכה בו כוחות על ותקווה להמשיך להתקיים ולהאמין בעתיד טוב יותר.
_x000D_
האמנציפציה ניתצה את חומות הגאווה הייחודית של העם. האידיאלים של המהפכה הצרפתית ותקומתה של האומה האמריקנית החלו לקעקע את יסודות האמונה התמימה ביתרון הרוחני. מושגים כמו: חירות, שוויון, אחווה ושאיפת אושר, התקבלו כמנצחים ואהובים יותר מכל תורה ייחודית.
_x000D_
כך איבדו יהודים רבים את משענתם הערכית בפני ערכי ההומניזם הכלל אנושי של ימינו, ואת גאוות ייחודיותם כ`עם לבדד ישכון` המירו בגאווה הדמוקרטית.
_x000D_
התורה קובעת: קיים ערך אחד שהוא ערך עליון, ואין ערך אחר המקביל לו. כל ערך אחר, כאשר הוא מתנגש באמונה בא-ל אחד, אינו יכול לעמוד בפניו.
_x000D_
שלמה המלך מציג את בעייתם של האדם ושל החברה: ההכרח להכריע בין ניגודים. הוא מציג בספר קהלת קבוצה של מעשים נוגדים, שלכולם זיקה מוסרית. בין הצמדים אנו מוצאים את: "עת להרוג ועת לרפוא", "עת לשנוא ואת לאהוב", וכן "עת מלחמה ועת שלום". כאשר לכל ערך קיימת העת המיוחדת לו.
_x000D_
איך מכריעים מה נכון לעשות? קהלת ממשיך: "טוב אשר תאחז בזה וגם מזה אל תנח ידך, כי ירא אלוקים יצא את כולם". קיים ערך עליון אחד, והוא ה`. אם ירא אלוקים הנך, מצא מה ה` שואל ממך בעת הזו, וכך תעשה. כך תמצא את הפיתרון באיזו מידה לאחוז בכל שעה.
_x000D_
סימני ההיכר של החברה המערבית הם ההספק והשינוי. תיאוריות מדעיות שנחשבו כמוצקות, נדחו בפני חדשות מהן. האופנה משתנה והערכים משתנים. למרות זאת, למרבית הפלא, גם לחברה זו עקרונות מוחלטים שלא ייתכן לערערם, עקרונות שהעם מוכן להקריב את חייו למענם. במשפחת העקרונות הללו מצויים: המולדת, הדגל, המשטר הדמוקרטי, קדושת חיי האדם, חופש העיתונות, חופש האמנות, זכויות הפרט ועוד.
_x000D_
מה קורה כאשר עקרונות אלו מתנגשים זה בזה? מי קודם? אם חיי אדם הם הערך המקודש ביותר, כיצד קורה שלממון קיימת עדיפות על חיי האדם במאבק מקצועי? מתי קודמת קדושת החיים לזכות הציבור לדעת? אם האדם הוא ערך עליון מצד אחד, והחברה הינה שוויונית לחלוטין מצד שני, כיצד יוכרע המאבק?
_x000D_
בהיעדר עקרון על, כמצוי בתורה, קיים שוויון ערך לעקרונות כולם. הם נלחמים זה בזה, ומי שמנצח – ידו על העליונה. המנצח הוא לאו דווקא הצודק, אלא מי שכוחו רב. כך בדיוק אירע בעולם האלילי הקדמון שבו נאבקו עובדי האלילים זה בזה כדי להשיג עמדות כוח. מי שהפגין כוח רב יותר – הכריע…
_x000D_
גם הנצרות מכירה במושג: "תשובה" על חטא. אולם למרות טכסי הווידוי והחרטה שהנהיגה, היא פטרה את האדם מהמאבק מול עצמו. היא לא דרשה ממנו תשובה, כמקובל ביהדות, ולא תיקון החטא. לדידה, די בחרטת החוטא ובווידויו, ובלבד שיצהיר את אמונתו לדתו, וייסלח לו. על פי אמונה זו האדם זוכה להרבה (כפרה) תמורת מעט בשל האופי המאגי. כך ממשיכה הנצרות את תורת האלילות היוונית – הרומית, שאף היא דגלה בשיטה זו.
_x000D_
הסוציולוגיה המודרנית (קרי: הדמוקרטיה), למרות שזנחה את האמונה הנוצרית, ירשה את דרכה והמשיכה בקו הוויתור לאדם. היא הרחיקה לכת והטיפה להתיר את המעט שאסרה הכנסייה.
_x000D_
בניגוד לנצרות ולדמוקרטיה, תורת ישראל היא תורת המאבק – המאבק של הפרט עם עצמו, החברה עם עצמה, ואף האומה עם עצמה. האדם אינו נפטר מהחובה להתמודד מול חולשותיו. עד סוף ימיו לא ישתחרר האדם מהתמודדות זו, והיא המעניקה לו סם חיים ומשמעות לחייו עלי אדמות.
_x000D_
הסגידה לאלילות, כסגידת יוון לאליליה, לא נדמה. אמנם ביטויי הסגידה אינם דומים לאלו של פולחני העבר, אך הסגידה היא אותה סגידה.
_x000D_
אם במבט ראשון נראה שיש בטיעון זה משום גוזמה, יחוש המעמיק, שלמעשה, לא השתנה דבר. במקום סגידה לאישיות אלילית שסימלה תחום כלשהו כמו חכמה, אהבה ומלחמה, באה הסגידה למדע, לתקשורת, לממון, לאמנות, למפלגה ולמדינה.
_x000D_
ניטול לדוגמה את האמנות. מה שנחשב כפיגול וכתועבה בעיני הבריות, נחשב ככשר, כאשר מתנוסס עליו חותם הביטוי האמנותי. ניבול פה, זימה, רמיסת דגל, השפלתה של המסורת היהודית, של העם היהודי-כולם זוכים להכרה ולהערכה, כשהם נעשים בשם האמנות. בסיפור המפורסם של חנה ושבעת בניה, התבקש הילד הקטן לשחק כאילו משתחווה הוא למלך ולא לפסל, וסירב. מעשים כאלו אינם נעשים אפילו כמשחק או כביטוי אמנותי.
_x000D_
אחד ההישגים החשובים ביותר של העת החדשה היא חירות הפרט: חופש הדיבור, חופש ההתאגדות, אי התערבות השלטון בחיי הפרט ועוד. מושג החירות עבר גלגול נוסף, והוא – זכויות הפרט.
_x000D_
במדינה הדמוקרטית, לאדם זכות לחינוך, לשירותים, לדיור, לעבודה, לרמת חיים וכיו"ב – זכויות המעוגנות בחוק. ההלכה מדברת על חובת האדם להתחנך, לעבוד ולתת שירות. אין זה הבדל סמנטי, אלא הבדל מהותי!
_x000D_
המושג זכויות הפרט, על פי המקובל בעולם המערבי, משמעותו הפיכת האדם לתכלית הקיום – למושא כמעט אלילי. כשם שמצאנו בפנתיאון האלילי הקדמון שהאלים מתחרים זה בזה ונלחמים למען מימוש זכויותיהם, כך גם האדם המודרני נאבק מול זולתו למען השגת רצונותיו. במילים חדות יותר: אלילות האדם מוליכה בהכרח למאבק תמידי בין בני אדם על דברים בלתי ערכיים, כגון: ממון וכבוד.
_x000D_
כיצד ניתן לבקש מחברה מערבית כזו שתקיים את המצווה: "קדש את עצמך במותר לך", כלומר, גדור את עצמך גם בדברים המותרים, כאשר הם גורמים את קלקול מידותיך. אם לדוגמה, אתה נוטה להתגאות, חייב אתה להיאבק עם עצמך כדי לצמצם את רגש גאוותך.
_x000D_
כל זה מנוגד לסוציולוגיה ולפסיכולוגיה המודרנית, הטוענת שכדי למנוע תסכול ומתח פנימי, על האדם לתת פורקן לרצונו, ככל האפשר, ואל לה לחברה להטיל סייגים על הפרט, המונעים ממנו פורקן ופריקת עול. זהו פן נוסף של אלילות האדם.
_x000D_
לעומת מגמה זו, ההלכה גורסת כי החירות אינה אנרכיה. חירות – משמעותה: שחרור האדם משעבוד לתשוקותיו ולדחפיו.
_x000D_
תחום אחר של זכויות הפרט הוא היחס בין הפרט לציבור. בחברה הדמוקרטית זכותו של הפרט קודמת כמעט תמיד לצורכי החברה או המדינה.
_x000D_
לעומת הדמוקרטיה, מציגה ההלכה דרך שאותה אמר קהלת בחכמתו: "לכל זמן ועת לכל חפץ תחת השמים". כל ניסיון לקבוע ערך מוחלט, מלבד היותו חלק מתפיסה אלילית, מוליד עריצות ושולל חירות. קיים ערך עליון אחד והוא האלוקים. שאר הפרטים נמצאים בדרגה נמוכה יותר, ובכל עת חשוב לקבוע מחדש את מי להעדיף.

_x000D_