אמר רבי יוסי בן קסמא פעם אחת הייתי מהלך
_x000D_
רבי יוסי מדגיש, כי "פעם אחת" בלבד הוא הלך בדרך. מלבד אותה הפעם, הסתופף רבי יוסי כל חייו באוהלה של תורה, ישב בין חכמים וסופרים, ולא עזב את מקומו.
_x000D_
רבי יוסי אף מדגיש, כי היה "מהלך" בדרך, ולא 'הולך'. 'הולך' הוא תיאורו של אדם על פי פעולתו העכשווית, כרגע כל כולו הולך הוא, כל הוויתו משתתפת בהליכה. לעומת זאת, כאשר נאלץ רבי יוסי לצאת לדרך, הוא היה בבחינת "מהלך" – רגליו הוליכוהו מאליהן, ואילו הוא נותר שקוע בלימודו. ראשו הולך במקומות אחרים, סובב בין הסוגיות, ורק גופו היה מהלך באותה הדרך.
_x000D_
ופגע בי – אדם אחד
_x000D_
מיד באותה הזדמנות חד פעמית, "פגע בי אדם אחד". משמעות הלשון היא, כי האדם היה מזומן לפגוש את רבי יוסי. הם לא 'פוגשים זה את זה' או 'פוגעים זה בזה', אלא האדם פוגש את רבי יוסי. מיהו אותו "אדם אחד" – "מיוחד"?
_x000D_
יש מפרשים שה"הלך המסתורי" היה אליהו הנביא, אשר במקומות רבים התגלה לחכמים בדמות אדם. כאן התגלה כ"אדם אחד" לפני רבי יוסי, כדי להעמידו בניסיון – לנסות להדיחו מדרך התורה – ולהרבות את שכרו כאשר יעמוד בניסיון זה.
_x000D_
נתן לי שלום, והחזרתי לו שלום
_x000D_
כאן מדגיש רבי יוסי, כי ארע עימו דבר שאף הוא היה "פעם אחת". בדרך כלל נהג רבי יוסי כראוי לתלמיד חכם – להקדים שלום לכל אדם, אבל "פעם אחת" בלבד קרה שאדם אחר הקדים לו שלום, והוא רק החזיר לו.
_x000D_
מדוע במקרה זה לא הקדים רבי יוסי שלום? לפי האמור לעיל התשובה ברורה: רבי יוסי היה "מהלך בדרך" כאשר הוא שקוע ראשו ורובו בתלמודו, לפיכך הוא לא הבחין באדם המתקרב מולו.
_x000D_
ועוד הסבר מעניין: לפי הדעה שהבאנו, כי אותו "אדם" לא היה אחר מאשר "מלאך" – אליהו הנביא – ברור מפני מה לא הקדים רבי יוסי לברכו בשלום. הן הוא לא ראה מאומה, עד שהלה נגלה לעיניו ונתן לו שלום.
_x000D_
רבי, מאיזה מקום אתה?
_x000D_
על פניה, השיחה המתנהלת בין רבי יוסי לבין אותו אדם שפגע בו נראית תמוהה. מיד לאחר החלפת ברכות השלום, שואל אותו אדם את רבי יוסי: "רבי, מאיזה מקום אתה?" – הוא מזהה שהוא תלמיד חכם. הוא נוכח לראות כי העומד מולו שקוע בלימודו, (מן הסתם אף מלבושיו של רבי יוסי היו מלבושי תלמיד חכם). על כן הוא פונה אליו בתואר "רבי".
_x000D_
אולם תמוהה היא העובדה כי שאלתו הראשונה איננה לשמו ולזהותו של הרב, אלא היכן הוא מקום מושבו.
_x000D_
תשובתו של רבי יוסי מפליאה עוד יותר: הוא אינו נוקב בשם של עיר, אלא משיב: "מעיר גדולה של חכמים ושל סופרים אני".
_x000D_
האם נשאל רבי יוסי על אופי עירו ועל טיבה?! הרי אותו אדם שאל אותו "מאיזה מקום" ותו לא. מדוע לא אמר רבי יוסי את שם עירו?
_x000D_
השיחה הופכת להיות תמוהה יותר ויותר: אותו אדם שומע את התשובה. עדיין איננו יודע מיהו אותו "רבי" הניצב לפניו, ואפילו איננו יודע מנין הוא בא, וכבר הוא רוצה לסגור אותו עסקה: "רצונך, שתדור עמנו במקומנו, ואני אתן לך אלף אלפים דינרי זהב וכו'?"
_x000D_
הכיצד? אותו אדם איננו מכיר את רבי יוסי – אולי רבי יוסי מוכן לעזוב את עירו בלי תמורה? יתכן שהוא אפילו רוצה לעזוב את עירו כדי להרביץ תורה, מדוע אם כן "קופץ" האיש ומיד מציע לו סכומי עתק? כך מנהלים משא ומתן?!
_x000D_
ורבי יוסי עונה לו: "אם אתה נותן לי כל כסף וזהב ואבנים טובות ומרגליות שבעולם, איני דר אלא במקום תורה". מניין לרבי יוסי שעירו של אותו אדם איננה מקום של תורה?
_x000D_
רבינו המהר"ל שופך אור על השיחה: כאשר ראהו כשהוא שקוע בלימודו, כבר הסיק אותו אדם, כי עומד לפניו יהודי תלמיד חכם, ומיד עלתה בדעתו המחשבה להביא את האיש העומד לפניו לעירו. אם הוא דר במקום עמי הארצות, אין צורך להציע לו שכר רב בכדי לשדלו לעבור לעירו. אולם אם הוא דר במקום תורה, צריך יהיה לפייסו בסכום גבוה, כדי שיסכים לעבור למקום שומם מבחינה רוחנית. לפיכך שאלו: "מאיזה מקום אתה?"
_x000D_
מתוך השאלה הבין רבי יוסי את מחשבותיו שאל אותו אדם, ולפיכך ענה לו לאלתר: "מעיר גדולה של חכמים וסופרים" – ואינני חפץ לעזוב את מקומי.
_x000D_
עמנו במקומנו ואני אתן לך וכו'
_x000D_
אותו אדם מתאמץ לשכנע את רבי יוסי בשלושה כיווני שכנוע:
_x000D_
ראשית – "תדור עמנו" בוא לשבת עם פשוטי העם, להאיר עלינו מחכמתך. תשפיע מתורתך על בני העיר, ובכך תהיה מזכה הרבים.
_x000D_
שנית – "במקומנו" – כנראה, מקום מושבו של אותו אדם, היה שקט יותר מבחינה בטחונית, ולא נפגע רבות במהלך המרד והחורבן. אף השלטון לא הכביד על יושביו יתר על המידה. האיש רצה להדגיש, כי במקומו יוכל רבי יוסי לשקוד על התורה מתוך רחבות הדעת.
_x000D_
שלישית – "ואני אתן לך, אלף אלפים דינרי זהב ואבנים טובות ומרגליות" – משכורת גבוהה במיוחד אשר מובטחת לו מבלי להזדקק לטובות הצבור, אני אדאג לכל שכרך, פרנסתך – עלי ועל צווארי.
_x000D_
אבל רבי יוסי בן קסמא עמד בניסיון, ולא היה מוכן לעקור ממקום תורה.
_x000D_
אם אתה נותן לי כל כסף וזהב ואבנים טובות ומרגליות שבעולם, איני דר אלא במקום תורה
_x000D_
רבי יוסי בן קסמא אינו מתפתה להצעות הנדיבות, אלא מסרב נחרצות: "איני דר אלא במקום תורה".
_x000D_
מדבריו של אותו יהודי כבר הסיק רבי יוסי אל נכון, שמקומו אינו מקום תורה, ואין בין יושביו תלמידי חכמים. משום כך סרב לעבור לעירו של אותו אדם.
_x000D_
לכאורה תמוה, מדוע סרב רבי יוסי לעבור לעירו של אותו אדם, ולהפיץ שם את אור התורה? אם נדייק בחילופי הדברים ביניהם נקבל מענה ברור:
_x000D_
אותו אדם לא ביקש ממנו לבוא וללמדם תורה, אלא רצה לכבדו כראוי, ולדאוג לכל מחסורו. לשם כך הפציר בו לעבור לעירו. על כך ענה רבי יוסי כי אין לו חפץ בעושר ובכבוד, וכל רצונו הוא להתעלות בתורה ככל יכולתו, דבר שניתן לעשותו רק במקום תורה.
_x000D_
אילו היה אומר לו אותו יהודי, כי אנשי עירו צמאים לדברי תורה, והם חפצים ברב שיעניק להם מחכמתו, יתכן שהיה רבי יוסי נענה לו. אולם בדברי אותו אדם לא נשמע רצון ללמוד תורה, אלא דאגה לכבודו של רבי יוסי ואולי אף לכבודה של עירו – שיהיה להם רב שיוכלו להתהדר בו.
_x000D_
אותו יהודי תירגם את הרבנות לגובה המשכורת בלבד. מדבריו ניכר כי הוא תושב עיר שבה נמדד ערכו של אדם לפי הכסף. עיר כזו איננה עיר המסוגלת להיות "מקום תורה". במקום שחפצים בתורה, אין מדברים על כסף…
_x000D_
רבי יוסי בן קסמא שומע כל זאת ואומר: 'אילו הייתם חפצים במורה דרך רוחני, ניחא. אך אם אתה דואג לי – אני אינני מחפש עושר וכבוד. אפילו אם תתן לי כל הון שבעולם, איני עוזב את מקומי'. "אין אני דר אלא במקום תורה!"
_x000D_
ולא עוד, אלא שבשעת פטירתו של האדם אין מלוין לו לאדם לא כסף ולא זהב ולא אבנים טובות ומרגליות, אלא תורה ומעשים טובים בלבד
_x000D_
רבי יוסי מחדד את הדברים ומבהיר: כאשר מסתלק אדם לבית עולמו הוא מותיר אחריו את כל הרכוש . הוילה, הרכב והנכסים אינם יורדים עמו לקבר. המלווים הנאמנים היחידים הם – תורה ומעשים טובים. ומדגיש: אכן, גם מעשים טובים עומדים לצדו של האדם לאחר פטירתו, אלא שלימוד התורה עולה עליהם.
_x000D_
"בהתהלכך (היא) תנחה אותך"
_x000D_
בעולם הזה האדם "הולך" – צועד בפרוזדור לעבר הטרקלין. התורה היא המדריך היחיד שיוביל את האדם בדרך הישרה, הדרך שתנחה אותו לחיי העולם הבא.
_x000D_
אם אכן הלך האדם לאור התורה כל חייו, או אז "בשכבך תשמור עליך" – בזמן שהגוף כבר ישכב בקבר, תשמור התורה על האדם מכל פורענות.
_x000D_
כמו כן, "והקיצות היא תשיחך" – התורה תדבר בשבילך, בעת שתקום בתחיית המתים. אותה התורה שעמלת עליה בעולם הזה, תעמול בשבילך בעולם הבא. סודותיה יתגלו לך, ותזכה להארה ולדבקות בקדוש ברוך הוא.
_x000D_
וכן כתוב על ידי דוד מלך ישראל
_x000D_
רבי יוסי מביא פסוק נוסף, המלמד על עדיפות התורה על פני כל הכסף והזהב, אף על פי שניתן לעשות בו צדקה ומעשים טובים: "טוב לי תורת פיך מאלפי זהב וכסף".
_x000D_
וכי איננו יודעים מי כתב את ספר התהלים, ומי הוא דוד המלך? אלא מדגיש רבי יוסי: מי אמר זאת? לא אדם פשוט, וגם לא מנהיג שהיה בעל סמכות רוחנית בלבד, אלא דוד מלך ישראל – שהיה מלך בעל הון ורכוש. עם כל זאת ידע והבין, שהתורה יקרה מכל.
_x000D_
דוד המלך הוא דוגמה לשימוש בכסף למען מטרות נעלות ונשגבות. דוד המלך הרבה בפעלי צדקה וחסד. דוד המלך גם אגר והכין את כל הציוד לבניית בית המקדש. אומר רבי יוסי: אפילו דוד המלך – שהשתמש ופעל בכספו לדברים כה נשגבים ונעלים, וידע להעריך עד כמה ניתן להרבות בו מצוות ומעשים – בכל זאת אמר: "טוב לי תורת פיך מאלפי זהב וכסף" – תורת ה' שווה יותר מכל, יקרה בעיני מכל מעשי החסד שעשיתי.
_x000D_
לי הכסף ולי הזהב נאום ה' צבא-ות
_x000D_
בפסוק זה מסכם רבי יוסי ועונה לאותו אדם: אתה אומר לי 'אני אתן לך אלף אלפים דינרי זהב וכו'', וכי הכסף שלך הוא? לא נולדת איתו, ולא תיקח אותו איתך. מה שיש לך כעת בידך, הוא רק פיקדון שנתן לך הבורא, אך אין לך שום ביטוח שהכסף יישאר אצלך.
_x000D_
אומר רבי יוסי: הקדוש ברוך הוא "בעל הבית" על הכסף. הוא נותנו לאשר ישר בעיניו. אם הוא ירצה לתת לי, הוא ימצא את הדרך ללא תיווך ובלי שאצטרך לעזוב את מקומי. אין בהצעה הכספית שום דבר מיוחד לגבי. הכסף והזהב שאתה מבטיח לו אינם שלך, אלא של הקב"ה, ועל כן "איני דר אלא במקום תורה".

_x000D_