כבוד
_x000D_
למילה "כבוד" שתי משמעויות. לעתים היא מופיעה ככינוי לנשמה לדוגמה:(תהילים נ''ז ט') "עורה כבודי" – הנשמה היא כבוד הגוף. אולם בדרך כלל משמשת המילה "כבוד" כביטוי לגדולה ולחשיבות שחולקים בני האדם לזולתם.
_x000D_
בברייתא זו ניתן לעמוד על השילוב בין שתי המשמעויות השונות:
_x000D_
הכבוד יאה לאדם כאשר הוא מכבד את נשמתו. הכבוד יכול להיות כלי להתעלות רוחנית, לשמש מזון לנשמה הטהורה. כאשר האדם משתמש בשררה שבידו לתועלת הרבים, אזי כבודו הוא אכן כבוד הנשמה. במעשיו הוא מוכיח כי האדם נברא בצלם אלוקים, נשמה קדושה שוכנת בקרבו, ועל כך יש לכבדו.
_x000D_
אולם הכבוד עלול להיות חלילה גם גורם מרכזי להשחתת הנשמה, כאשר הוא מנוצל להשתררות שלילית, ולהשפעה הרסנית על הבריות. במקרה כזה, הגוף כובש תחתיו את הנשמה ורומס את כבודה.
_x000D_
זהו הטעם שאין הכבוד יאה לרשעים שכן "כבודם" הוא ביזויים, הוא רמיסה של צלם האלוקים הטבוע בקרבם.
_x000D_
לפנינו דוגמה של שני מלכים אשר התכבדו בכתר מלוכה, אלא שכל אחד מהם ניצל את תפקידו המכובד באופן שונה בתכלית.
_x000D_
ירבעם בן נבט "חטא והחטיא את הרבים". הוא הושיב משמרות וגייסות בצמתי הדרכים כדי למנוע מישראל לעלות לרגל לירושלים, והפיץ בכח שלטונו את עבודת האלילים בארץ.
_x000D_
הכבוד השגוי היה בעוכריו, הוא היה המחסום שמנע ממנו לשוב בתשובה. גם אחרי שחטא, זכה ירבעם לכבוד שרק יחידי סגולה זוכים לו: הוא זכה לפניה ישירה כביכול מאת הקב"ה: "חזור בך, ואני ואתה ובן ישי נטייל בגן עדן" – הבטחה נדירה שאין כל בן תמותה יכול לשאוף לגדולה ממנה.
_x000D_
אולם רגש הכבוד השלילי של ירבעם לא נתן לו מנוח, והוא שאל: "מי בראש?" תשובת הקב"ה היתה: "בן ישי בראש". השיב ירבעם: "אם כך, אינני חפץ לחזור בתשובה".
_x000D_
מוכן היה לאבד בידים את כל העולמות ובלבד שלא ייגרע מכבודו להיות בראש!
_x000D_
אכן, כבודו של ירבעם היה לו לרועץ, לו ולעם כולו, הוא חטא והחטיא את הרבים עד כי איבד את חלקו בעולם הבא.
_x000D_
לעומתו, חזקיהו בן אחז השתמש בכבודו להגדיל כבוד שמים. הוא השפיע על העם לעזוב את עבודת האלילים שהתפשטה בימי אביו. הוא הרים קרנה של תורה, ואף כפה בכח מלכותו את העם ללומדה.
_x000D_
התוצאה היתה כי "בדקו מדן ועד באר שבע, ולא מצאו עם הארץ מגבת ועד אנטיפרס, ולא מצאו תינוק ותינוקת, איש ואשה שלא היו בקיאין בהלכות טומאה וטהרה".
_x000D_
אם כן, כבודו הביא ברכה לכולם – כבודו היה נאה לו, ונאה לעולם כולו.
_x000D_
המסקנה: מדוע הכבוד "נאה לצדיקים"? – משום שבאמצעותו דבריהם נשמעים, וכבוד שמים מתרבה. כאשר תלמיד חכם זוכה לכבוד והערכה מסביבתו, והוא בא בתוקף סמכותו לפעול למען חיזוק הדת, יש לכך השפעה גדולה על הציבור.
_x000D_
והחכמה
_x000D_
המפרשים נחלקו, על איזו חכמה מדובר כאן.
_x000D_
יש אומרים כי הכוונה לחכמת התורה. התנא כותב, כי החכמה נאה דווקא לצדיקים, לאלה אשר לומדים "לשמה". הם לומדים כדי להשיג את האמת וכוונתם גם "על מנת ללמד" – כך גם "העולם" נהנה מחכמת האלוקים אשר בקרבם.
_x000D_
לעומת זאת, החכמה רעה לרשעים, לאלה העושים חכמתם קרדום לחפור בה – להתגאות או לקנטר. תורתם עלולה להפוך להם "סם המוות", ההפך מ"סם החיים" ללומדים לשמה.
_x000D_
אמנם, יש אומרים כי לא יתכן שהכוונה כאן לחכמת התורה, שכן כל הדברים המנויים בברייתא זו הם דברי העולם הזה. מטרת הברייתא לחדש, כי אף בכל טובות העולם הזה טמונה ברכה – הן לנושאיהן והן לאחרים – כאשר הן מצויות אצל הצדיקים.
_x000D_
לפיכך הם מסבירים, כי "החכמה" המדוברת כאן, היא החכמה הקשורה לענייני העולם. חכמת התורה כפי שהיא משתקפת בחיי היום יום. "שיחת החולין" של תלמידי חכמים, שאף היא צריכה לימוד. חוכמת התורה מכילה את כל חוכמות העולם. לא נדיר הדבר לשמוע חוות דעת רפואית מגדול בישראל, או הכרעה כלכלית הכרוכה במיליונים. חוכמות העולם משמשות "רקחות וטבחות" לתורה.
_x000D_
ביד החכמה יש כח עצום להביא ברכה וטובה לאדם ולעולם כולו. מנגד, כאשר האדם ריק מחכמה, אין תועלת בכח ובעושר שנמצאים תחת ידו, שכן אין הוא יודע כיצד לנצלם כיאות.
_x000D_
שלמה המלך עלה על כס המלכות בהיותו בן שתים עשרה. הקב"ה נגלה אליו בחלום ואמר לו: "שאל מה אתן לך". שלמה לא ביקש עושר ולא כבוד אלא "לב שומע לשפוט את עמך". על כן נענה לו הקב"ה ונתן לו "לב חכם ונבון" ואף הוסיף לו גם עושר וגם כבוד.
_x000D_
אכן, חכמת שלמה היתה נאה לו ולעולם. הוא השכיל להנהיג את העם, ובתקופת שלטונו הגיעה האומה לשיא תפארתה.
_x000D_
צדיקים נוספים השתמשו בחכמתם להושיע את ישראל. דוגמה בולטת לכך דניאל וחבריו, שהיו בין הילדים שנלקחו לשרת את נבוכדנצר מלך בבל. הם השתמשו בחכמתם להיטיב עם בני עמם. המלך התפעל מחכמתם העילאית שהיתה פי עשרה מכל החרטומים והאשפים שבחצרו. לאחר מכן פיענח דניאל את חלום נבוכדנצר בעזרת החכמה שניתנה לו משמים.
_x000D_
צדיק זה לא ניצל את חכמתו לקידום מעמדו האישי, אלא לשיפור מצבם הרוחני והגשמי של כלל ישראל בגלות בבל.
_x000D_
הזקנה והשיבה
_x000D_
אריכות הימים יש בה ברכה. יש כבוד לזקנה, ויש הדר לשיבה. שתיהן כאחת, מביאות לאדם טובה, אם הוא מנצל אותן כיאות.
_x000D_
הצדיק יודע שכל חייו בעולם הזה הם הכנה לחיי העולם הבא. לפיכך אם האב שימש לילדיו דוגמה אישית חיובית, והבנים ספגו תורה, אמונה ויראת שמים בבית אבא – הם ינחילו זאת הלאה, ויאירו את העולם בתורה ובמעשים טובים. כל המעשים הללו ייזקפו גם הם לזכותו של האב.
_x000D_
מנגד, מי שנותן לבניו דוגמה שלילית, סופו שישבע מרורים מצאצאיו. דרכו של רקוב, הפרותיו רקובים עוד יותר ממנו, כך גם בחינוך הקלוקל, הבנים עוד יעלו ברשעותם על אביהם, והכל יאמרו "אוי לאביו שיצא זה מחלציו". אומרת הברייתא: "הבנים – נאה לצדיקים ונאה לעולם" – כי הבנים ממשיכים בדרך כלל במעשי אבותיהם. יתכן שאף שאר אנשי העולם הזה – שמחים גם הם שבניהם עושים חיל בענייני העולם הזה, אלא שבניהם של הצדיקים מביאים טובה לעולם וטובה להוריהם בעולם הזה ובעולם שכולו טוב.
_x000D_
אלו שבע מידות שמנו חכמים לצדיקים
_x000D_
רבי שמעון בן מנסיא מנה רשימה של דברים שניתן להשתמש בהם לטוב, וניתן להשתמש בהם למוטב. "הזקנה והשיבה" נחשבות לדבר אחד, וכך מנויות כאן שבע מעלות.
_x000D_
כל שבע המעלות הנמנות בברייתא הן חומרי גלם, בלשון המפרשים "דברים היוליים", דברים מופשטים שהאדם מעניק להם צורה. הקב"ה העניק מתנות לבני האדם בבחינת חומרי גלם. אם הם משתמשים בהם לטוב – הם הופכים לתכונה שיש להשתבח בה, ואף מביאים טובה לעולם. מנגד, אם מנצלים אותם להרע – הרי הם גנאי לבעליהם ורעה לעולם.
_x000D_
הקב"ה נותן לפני בני האדם את החיים ואת המוות, את הטוב ואת הרע, את הברכה ואת הקללה. תפקיד האדם הוא – לבחור בחיים.
_x000D_
כולם נתקיימו ברבי ובבניו
_x000D_
לסיכום הברייתא מוסיף רבי שמעון בן מנסיא על דברי רבו ומציין, שכל שבע המידות הללו נתקיימו ברבי, הוא רבי יהודה הנשיא, ובבניו.
_x000D_
לשם מה התנא מציין זאת? מה עלינו ללמוד מתוספת זו?
_x000D_
בפשטות בא התנא לומר, בדרך כלל "שבע המידות" אינן נמצאות אצל אדם אחד, אפילו הוא צדיק. "לא כל אדם זוכה לשתי שולחנות" – לא כל צדיק זוכה לחכמה ולעושר כאחת.
_x000D_
רבי ובניו הם דוגמא יוצאת דופן, בכך שזכו לכל שבע המעלות, ובאופן בולט ביותר.
_x000D_
על רבי אמרו חכמינו: "מימות משה ועד רבי ולא מצינו תורה וגדולה במקום אחד" – היינו, כשם שאיש לא השתווה למשה בדורו בתורה ובחשיבות, כך איש לא השתווה לרבי בדורו.
_x000D_
רבי הצטיין אף בחכמה יתירה, ונחשב סמל ומופת לחכמה.
_x000D_
אף עושרו של רבי היה לשם דבר, עד כי אמרו חז"ל כי שומר הסוסים של רבי היה עשיר יותר משומר המלך. לרבי יהודה הנשיא נוספה מעלת הבנים, אשר המשיכו את דרך אביהם בנשיאות וגם בחכמה וביראת שמים.
_x000D_
מה באה הדוגמה של "רבי ובניו" להמחיש לנו? דעו לכם, כי לא בשמים נמצאות ההבטחות הללו, ולא מעבר לים, אלא גם אתם יכולים להיווכח במו עיניכם כי הדברים נכוחים. בכל דור ודור אפשר ואפשר לזכות בכח התורה לכל שבע הסגולות.
_x000D_
רבי ובניו מהווים סמל ומופת לצדיקים שזכו לכל שבע המעלות, וניצלו אותן לתועלת הרבים. רבי ניצל את מעמדו ואת חכמתו כדי לאסוף יחד עם כל חכמי הדור את כל התורה שבעל פה ולכותבה בצורה מסודרת לדורות – הלא היא המשנה. את קשריו עם השלטונות ניצל תמיד לטובת כלל ישראל.
_x000D_
אף בעושרו השתמש לתועלת הרבים, וכה מסופר, כי בהגיע שנות בצורת הוא פתח את אוצרותיו וחילק מזון לכל דכפין. אף בשאר ימות השנה דאג לספק צרכיהם של תלמידי חכמים וזרעם. רבי זכה לאריכות ימים, אך לא נהנה בעצמו בימי חייו מכל מעלותיו הגשמיות. בשעה ששכב על ערש דווי לפני מותו, זקף עשר אצבעותיו כלפי מעלה ואמר: "רבונו של עולם, גלוי וידוע לפניך, שיגעתי בעשר אצבעותי בתורה, ולא נהניתי אפילו באצבע קטנה".
_x000D_
כל צדיק בדורו צריך לנצל את כל המתנות שניתנו לו לטובת זולתו. המסר של הברייתא תובע ומחייב כל אחד: התבוננו במתנות שמים שקבלתם, והשתמשו בהם למטרות נעלות – לרכישת חיי נצח לכם, ולהיטיב עם סביבתכם.

_x000D_