חכמים גזרו שאין לאכול בשבת אלא דברים המוכנים לאכילה מערב שבת, ואינם זקוקים לתיקון נוסף כדי להכשירם לאכילה. חז"ל הסמיכו איסור זה על הפסוק שנאמר בפרשת המן (שמות ט"ז, ה'): "והיה ביום הששי והכינו את אשר יביאו" מאכל שאינו מוכן מערב שבת נחשב "מוקצה", ואסור באכילה.
_x000D_
מלבד איסור אכילה ושימוש בגוף המוקצה, אסרו חכמים גם לטלטל חפץ של מוקצה, כלומר, להזיזו ממקומו. טעם האיסור הוא להגביל אדם בטלטול חפצים שאינם נצרכים לו בשבת ויום טוב, כדי שלא תהיה בעיניו כיום חול. אם יותר לאדם לטלטל כלים שמלאכתם אסורה, הוא יבוא גם לעבוד בהם ויעבור, חלילה, על איסור מלאכה.
_x000D_
חפץ העומד לשימושו של אדם בשבת בדרך שימושו הרגיל, נחשב כמוכן מראש, ומותר בשימוש ובטלטול בשבת. לעומתו חפץ שאינו עומד לשימוש מחמת סיבה כלשהי, נחשב כ"מוקצה". נמנה כאן את סוגי המוקצה השונים.
_x000D_
מוקצה מחמת גופו: מוקצה זה כולל כל דבר שאינו כלי או מאכל, וכגון, אבנים, מעות, עפר, וכיוצא בזה, דברים שאינם ראויים לשימוש בשבת.
_x000D_
מוקצה מחמת איסור: בכלל זה, חפצים שראויים בדרך כלל לשימוש, אבל מנועים משימושם בכניסת השבת מחמת איסור, אם מן התורה או מדרבנן. כגון, נר שהיה דולק בכניסת השבת, אסור הוא בטלטול גם אם כבה במהלך השבת.
_x000D_
מוקצה מחמת מיאוס: סוג זה של מוקצה מתייחס לחפצים שאינם עומדים לשימוש בשבת מחמת מאיסותם. לדוגמה נר חרס ששמים בו שמן ופתילה והדליקו בעבר. נר זה אינו עומד לשום שימוש בשבת, שכן דעת בני אדם קצה בו מחמת השמן הבלוע בתוכו.
_x000D_
נולד: דבר שלא היה בעולם לפני השבת, ובא לעולם בשבת, נקרא "נולד". חפץ שהיה ראוי לשימוש מערב שבת, אלא שבמהלך היום התחדש בו דבר המונע ממנו את שימושו העיקרי, כגון, כסא מעץ שהיה עומד לשימוש בערב שבת ונשבר בשבת, ושוב אין עציו ראויים אלא להסקה. עצים כאלו נחשבים "נולד", שהרי בטל מהם שמם הראשון.
_x000D_
בסיס לדבר האסור: חפץ של היתר שהניחו עליו חפץ "מוקצה", נעשה על ידי כך "בסיס לדבר האסור", ונחשב מחמת כן בעצמו כ"מוקצה", כגון, חבית שהניחו עליה אבן, או מיטה שהניחו עליה מעות, שמאחר שהכלי משמש כבסיס למוקצה, נעשה טפל למוקצה, ובטל ממנו שמו העצמי כחפץ של היתר.
_x000D_
מוקצה למצוותו: חפץ שנתייחד לקיום מצוה אסור בשימוש אחר, מלבד המצוה שנתייחד לה. כגון, השמן שהדליקו בו נר שבת, או סוכה ונויֶיהָ.
_x000D_
מחובר ומחוסר צידה: דבר שהיה מחובר וגדל בקרקע בכניסת שבת או יום טוב, נחשב מוקצה לכל היום, ואסור באכילה ובטלטול, גם אם נתלש במשך היום. כמו כן, בעל חיים שניצוד באמצע יום טוב נחשב מוקצה, מאחר שהיה "מחוסר צידה" בכניסת היום (הלכה זו נוגעת דוקא ליום טוב, שמותר לשחוט ולבשל בו, אבל אסור לצוד בו).
_x000D_
מוקצה מחמת חסרון כיס: כלי העומד בעיקרו למלאכה שאסור לעשותה בשבת, ומקפידים עליו שלא להשתמש בו שימוש אחר כדי שלא יתקלקל, לדוגמה: סכין של שחיטה שאינה ראויה בשבת לשימוש העיקרי שלה, ומאחר שמקפידים עליה שלא לחתוך בה דברים אחרים, פן תיפגם, הרי היא מוקצה בשבת, וכן שאר כלים המשמשים למלאכת איסור, שמפאת עדינותם או יוקרם מקפידים עליהם שלא להשתמש בהם אלא למלאכתם.
_x000D_
כלי שמלאכתו לאיסור: כלי שעיקר שימושו לעשיית מלאכה שאסור לעשותה בשבת, אבל ניתן להשתמש בו גם לדברים המותרים, כגון פטיש משתמשים בו לפעמים לפצח אגוזים. כלי זה איננו מוקצה גמור, שהרי אין מקפידים עליו מלהשתמש בו שימושים של היתר, אבל מאחר שעומד הוא בעיקרו למלאכת איסור, חלות הגבלות מסויימות על טלטולו.

_x000D_