המשנה פורשת לפנינו את כל תקופות החיים ומפרטת מהו התפקיד המוטל על האדם בכל גיל וגיל. אומנות החיים היא להשיג את המירב מכל רגע, לנצל את הזמן באופן מרבי ובהתאם לצורך וליכולת.
_x000D_
פתגם עממי קובע: "זמן שווה כסף". פתגם זה – בטעות יסודו, כי זמן שווה הרבה יותר מכסף. כסף שאבד, ניתן להשיג אחר במקומו, ואילו דקה שאבדה – אין לה תמורה. אותן חמש הדקות שפעם היו עתיד – היום הן עבר שלא מוצה ואשר לא ישוב לעולם.
_x000D_
המשנה מלמדת אותנו כיצד לנצל את הכוחות שניתנו לנו לעבודת ה' ובצורה הטובה ביותר. התנא מורה לנו כי לכל גיל תפקיד משלו – תפקיד המותאם ליכולות המיוחדות לאותו זמן.
_x000D_
כדי שנדע מה מתאים לכל גיל, מחלק התנא את חיי האדם לתקופות שונות ומתאים לכל גיל את התפקיד ההולם אותו.
_x000D_
בן חמש שנים למקרא
_x000D_
אין לדחות את החינוך וההוראה לגיל מבוגר. הלימוד בילדות דומה ל"דיו כתובה על נייר חדש" – צלול, רענן ונחרט. לכן יש להתחיל את הלימוד מוקדם כלל האפשר.
_x000D_
המשנה מציגה חלוקה לגילאים שונים לפי דרגת הקושי של החומר הנלמד. המשנה מזכירה את גיל חמש כגיל שהילד מתחיל ללמוד מקרא (חומש), אך למעשה, כבר השנים הקודמות מנוצלות להכנה ללימוד התורה, להכרה בחשיבות בתורה וללימוד האותיות והקריאה.
_x000D_
בגיל חמש מתחיל "העץ" – הלא הוא האדם – להניב פירות. ניתן כבר לקטוף בו את היבול של ההשקעה הראשונית – להתחיל להקנות לו את המקרא, היא התורה שבכתב.
_x000D_
בן עשר למשנה
_x000D_
אחרי חמש שנות לימוד של התורה שבכתב, מגיע השלב הבא "בן עשר למשנה". בגיל עשר יש להתחיל ללמוד את המשנה. המשנה מבוססת על המקרא, ועל חידושים ופירושים שונים שעברו בעל פה מרב לתלמיד עד לכתיבתה של המשנה בימי רבי יהודה הנשיא.
_x000D_
מובן מאליו שאין כוונת משנתנו לומר שמגיל עשר ואילך יחדל הילד מלימוד התורה שבכתב. אדרבא, בגיל זה נוסף לימוד המשנה כהרחבה וכהעמקה של לימוד המקרא.
_x000D_
כל שלב חדש בלימוד התורה הוא בבחינת "מוסיף והולך", מטרתו להעמיק, להרחיב ולהשביח את הבנת הלומד, וזאת מבלי להיפרד מהשלב הקודם. המשנה מקציבה לכל יחידת לימוד חמש שנים (מקרא, משנה, גמרא), כי זהו הזמן הממוצע לאדם רגיל "לחיות" את הנושא שהוא עוסק בו ולקנות בו שליטה.
_x000D_
בן שלוש עשרה למצוות
_x000D_
במהלך שנות הלימוד הופך הילד לאיש, לבן מצוות החייב בתרי"ג מצוות התורה. "בן שלוש עשרה למצוות" הוא אמנם עדיין באמצע בניין אישיותו, ומוטל עליו עדיין להמשיך ללמוד ולהשתלם, אך יחד עם זאת, מגיל שלוש עשרה הוא אחראי למעשיו ומחוייב בקיום דיני התורה. כמוהו כאדם בוגר לכל דבר וענין מלבד עונשים בידי שמים, כמוסבר להלן. הוא נכלל בגדר "איש", ושוב אינו בגדר "קטן".
_x000D_
בגיל זה מגיע הנער להתפתחות גופנית ורוחנית מספקת כדי שיוכל לקיים את כל המצוות. בגיל זה מתחילה להתעצב ולהתגבש האישיות האינדיבידואלית שלו. מעתה ואילך התורה והמצוות הן אלה שיעזרו לו בעיצוב דרכו וינחו אותו בדרך הישרה.
_x000D_
בן חמש עשרה לגמרא
_x000D_
אחרי שהוקדשו חמש שנים, החל מגיל עשר, ללימוד המשנה, מגיע שלב נוסף בלימוד התורה – הגמרא או כשמה הנוסף: התלמוד. התלמוד כולל את משא ומתן של חכמי הדורות שדנו בדברי התורה שבעל פה. המשנה כותבת את ההלכה למעשה ואילו התלמוד מרחיב את טעמי ההלכה, דן בסברות החכמים ומציין הלכות נוספות הנובעות מענינים אלו.
_x000D_
כמו המשנה, גם התלמוד עבר בעל פה מרב לתלמיד במשך דורות רבים. דברי חכמי ארץ ישראל נאספו בתלמוד המכונה "תלמוד ירושלמי", ודברי חכמי בבל נאספו בתלמוד הנקרא "תלמוד בבלי".
_x000D_
קיימת סיבה נוספת לכינוי "בבלי" – התלמוד הוא "בלול" ומעורב, יש בו גם מקרא, גם משנה וגם גמרא, כלומר שהוא הסבר והעמקה של המקרא והמשנה. כל סוגיה בתלמוד מתחילה בדברי המשנה. היא מבססת את ההלכה הנידונה על פסוקים מהמקרא, והיא גם מסתעפת על ידי הבאת דימויים או קושיות ממקומות אחרים, היא מעלה סברות שונות מותרת אל ההלכה.
_x000D_
גם כאן כמובן המעבר לשלב נוסף בלימוד התורה, אין פירושו נטישת השלב הקודם. להיפך, התלמוד, כאמור, מעמיק בדברי המשנה ומבאר את טעמיה.
_x000D_
בן שמונה עשרה לחופה
_x000D_
בין גיל חמש עשרה לגיל עשרים – מגיע שלב נוסף בחיים: "בן שמונה עשרה לחופה". האדם מגיע לפרקו – לזמן המתאים לנישואין. בשעה זו האדם כשיר להקים את ביתו ולנהל חיים מלאים.
_x000D_
רמז לדבר יש בפסוק בתהלים (י"ט, ו'): "והוא כחתן יוצא מחופתו". "והוא" – בגימטריה שמונה עשרה, אז ראוי הוא להיות "כחתן יוצא מחופתו".
_x000D_
למעשה, רבים דוחים את זמן הנישואין לגיל מבוגר יותר מטעמים שונים, וביניהם משום שראוי שהאדם ישתלם קודם כל בתורה, ורק אחר כך ישא אשה.
_x000D_
בן עשרים לרדוף
_x000D_
השלב הבא בחיים הוא "בן עשרים לרדוף". התנא אומר אמנם "לרדוף", אך אינו מפרש אחר מה לרדוף.
_x000D_
יש המסבירים שאם האדם עבר את גיל שמונה עשרה ועדיין לא נשא אשה, כשמגיע לגיל עשרים יתחיל לרדוף אחר נושא זה ולא יוסיף להתאחר.
_x000D_
ומי שבגיל שמונה עשרה נשא אשה, הרי שבגיל עשרים הוא בדרך כלל כבר בעל בעמיו וראש למשפחה – וכעת עליו לדאוג לפרנסתה. עליו למצוא את הדרך לשלב בין שניהם – בין תלמוד תורה לבין ההשתדלות לפרנסה.
_x000D_
פרוש נוסף למילה "לרדוף" הוא שמן השמים רודפים אחר החוטא להענישו מגיל עשרים. אמנם, האדם אחראי על מעשיו כבר מגיל שלוש עשרה, אולם עד גיל עשרים מחכה לו הקב"ה שמא יעשה תשובה, ואילו מכאן ואילך הוא מענישו על חטאיו גם על אלה שעשה לפני כן.
_x000D_
וכעת נאיר הבט נוסף: "בן עשרים לרדוף" – אחרי מה? אחרי המצוות. עד כה מלאת את אסמיך בחכמה ודעת, עכשיו הגיע הזמן ליישם את מה שלמדת, שהרי "לא המדרש עיקר אלא המעשה". המצוות הן אוצר יקר, התחל לרדוף אחריהן להשיגן ולשומרן.

_x000D_