רבי מתיא היה תנא בן הדורות השלישי והרביעי לתנאים. הוא היה תלמידו של רבי אליעזר בן הורקנוס.
_x000D_
בימיו גברו רדיפות הדת בארץ ישראל, ולכן החליטו רבי מתיא וחבריו לעזוב את הארץ ולייסד מרכזי תורה חילופיים בחו"ל, אולם אהבת ארץ ישראל גברה עליהם. הם כבר עמדו על סף הפרידה מן הארץ, אך בהיותם בגבול הם נמלכו בדעתם, שבו למקומם ואמרו: "ישיבת ארץ ישראל שקולה כנגד כל המצוות שבתורה", כלומר, גם אם קשה מאד לקיים מצוות תחת הנוגשים הזרים בארץ, מכל מקום עצם ישיבת ארץ ישראל הינה מצוה המאפילה על קשיים אלו.
_x000D_
בהמשך התגברו הלחצים ושוב גברה הדאגה לקיומו הרוחני של עם ישראל, ואכן, רבי מתיא בן חרש וחבורתו הקימו – כל אחד מהם בנפרד – בתי דין ומרכזי תורה במקומות שונים בחו"ל כדי להגדיל תורה ולהפיצה בישראל.
_x000D_
רבי מתיא בן חרש מלמדנו שחובה מוטלת על האדם לבחור את סביבתו בזהירות, ולהיות ער למגמות הרווחות במקומו. עליו לבחון תדיר האם אמנם החברה תסייע לו להגשים את שאיפותיו הרוחניות או שמא היא תגררנו להידרדרות חלילה, ולנטישת דרך התורה.
_x000D_
הווי מקדים בשלום כל אדם
_x000D_
ההדגשה "כל אדם" באה לרבות אפילו נכרי בשוק, גם לו יש להקדים שלום. האדם, כל אדם, נברא בצלם אלוקים, ולכן יש להוקיר את דמותו, להתייחס אליו ולברכו.
_x000D_
העידו על רבן יוחנן בן זכאי שהיה גדול הדור ונשיא הסנהדרין: "שלא הקדימו אדם שלום מעולם – ואפילו נכרי בשוק" (ברכות י"ז, ע"א).
_x000D_
על אף מעמדו הרם, הוא התנהג עם כולם בפשטות ובחמימות, ולא התייחס לזולתו בקרירות ובהתנשאות. בהנהגתו הוא מורה דרך לכולם, מגדול ועד קטן, שעליהם להתייחס לחברה ולכל מרכיביה באופן חיובי, איכפתי וכן.
_x000D_
הנהגה זו מלמדת על ענווה, ומעבר לכך יש בה גם משום דרכי שלום וקרוב לבבות. הנהגה זו מסוגלת לשנות לטובה את פני תבל כולה.
_x000D_
אמנם מקטנות אנו רגילים לשגר ברכת שלום למכרים ולידידים, אבל האם חשבנו שברכת שלום עשויה להיות לא רק הנהגה טובה – אלא גם חובה? ואכן, על פי ההלכה אדם שאינו משיב ברכת שלום למי שברכו, עובר על איסור גזל, שהרי הוא גזל מחברו את הברכה המגיעה לו. אדם שברך אותנו, מגיעה לו ברכה חוזרת על פי שורת הדין.
_x000D_
יתירה מזו, בברכת השלום השגרתית כלולה עצת פלאים לקניית ידידים. התנא מדגיש: "הווי מקדים בשלום כל אדם". אפילו למי שנחשב לאויב יש להקדים לו שלום. גם אדם זה שבודאי לא מצפה ממך לברכה, הקדם לו שלום, ובכך תסיר את עומק המחלוקת. על כך אמר דוד המלך (תהלים ל"ד, ט"ו): "בקש שלום ורדפהו" – חפש את השלום, ואף רדוף אחריו במקום שהוא בורח ממך, כי השגת השלום היא מטרה עילאית וחשובה מאד.
_x000D_
ניתן לכלול בדברי המשנה גם הדרכה להשכנת שלום בין איש לרעהו. כשיש לך עימות עם חברך – "הווי מקדים בשלום", אל תחכה שיבוא הוא לפייס אותך, היה אתה הראשון לפתוח בשלום. שבור את הקרח, וממילא עם הזמן ייפתח גם לב חברך כלפיך, ובדרך זו ישוב השלום לשרור ביניכם. גם אם בתחילה יהיה עליך לבקש את השלום ואף לרדוף אחריו – סופך שתשיג אותו.
_x000D_
והווי זנב לאריות ואל תהי ראש לשועלים
_x000D_
המשנה משתמשת בדימויים – "אריות" ו"שועלים". הארי הוא סמל החוזק והגבורה. ובמקביל לאריה, תלמידי החכמים הינם אנשים שאזרו את כל כוחותיהם, נלחמו ביצרם וכבשוהו. אלה הם אנשים שניתקו את עצמם מחמודות העולם והקדישו את עצמם לרכישת רוחניות.
_x000D_
מנגד, השועל הוא סמל לערמומיות. לעומת האריה שמלכותו נובעת מיראת הכבוד שרוחשים כלפיו, בהיותו החזק, התקיף והגיבור, מנסה השועל לרכוש את לב הבריות בדרכי עורמה. את עובדת היותו מחוסר גבורה והדר, מחפה הוא בלשון חלקלקות, בחנופה ובמרמה.
_x000D_
התנא מדריך אותנו: "הווי זנב לאריות" – אל תתרשל מלימוד התורה, התגבר כארי לשאת עול תורה ומצוות. התחבר לגיבורי כח עושי דבר ה', למד מהם אורחות חיים.
_x000D_
זאת ועוד, במקרים רבים על האדם להתגבר על גאוותו, להשפיל את עצמו ולהיות בבחינת "זנב לאריות". השהיה במחיצתם מחייבת לא אחת את האדם לא להיות זה שיעמוד בראש החברה, אך הכל כדאי כדי להיכלל בחברתם של גדולים ולשאוב מחכמתם.
_x000D_
הכל כדאי, ובלבד ש"אל תהי ראש לשועלים" – אל תתרשל בלימודך, עד שתצטרך להשתמש בדרכי עורמה ותחבולות, כדי להסתיר את רמתך האמיתית הירודה. אל תהיה מאותם אנשים קטנים, אשר מחפים על מיעוט ידיעותיהם בלשון מושחזת, בלעג לזולתם או בהתנהגות מתנשאת ומרוחקת. החדירה לחברת השועלים הינה שלילית, ואף אם תזכה להיות ראש וראשון להם, יצא שכרך בהפסדך.
_x000D_
העדף להסתפח אל קבוצת האריות, גם אם תצטרך לאחוז בשוליה, מאשר לחבור אל מפלגת "השועלים" הערמומיים, כי הם יובילו אותך בעורמה אט אט למאורת השקר האפלה.
_x000D_
זאת ועוד, צפייה בשני בעלי חיים אלו, הארי והשועל, מורה שדרכו של האריה להעלות את זנבו מעל לראשו. לשועל, לעומתו, יש נטיה להוריד את ראשו אל מתחת לזנבו.
_x000D_
תנוחה זו משמשת כמשל להתנהגות של המכובד באמת מול הרש הגאה. המכובד באמת – מכבד גם את הקטן ממנו, ומוצא בו מעלות, והוא מוכן לשים את זנבו, את החלק הפחות שבו, על ראשו. לעומתו, אדם נקלה – מבזה את הנכבד ממנו ומורידו ארצה. את הראש, את החשוב, הוא משפיל. גם מסיבה זו אומרת המשנה הוי זנב לאריות, כי הם ירוממוך, ואל תהי ראש לשועלים, כי הם ישפילוך.
_x000D_
עתה, לאחר שגילינו את מגמתם האמיתית של האריה ושל השועל, ניתן דעתנו לקשר מעניין בין שני חלקי המשנה:
_x000D_
התנא מדריך בתחילת המשנה להקדים שלום לכל אדם, ולשם כך יש להתאזר בענווה אמיתית ובפשטות הליכות, ולהתרחק ממידות הגאווה וההתנשאות.
_x000D_
מידת הענווה הכרחית היא וחשובה גם בבחירת מיקומנו במפה החברתית. יש להסתפח למשפחת האריות גם במחיר הסתפקות במעמד "זנב". על האדם להתגבר על מידותיו, לכבוש את גאוותו ולהצטרף למגמה החיובית, גם אם נהיה בשוליה.
_x000D_
מי שעושה כן – אשריו, הוא מחכים ומעשיר את רוחניותו מחברת החכמים, ומידותיו הולכות ומשתבחות. אל לו לחבור למשפחת השועלים, גם אם יהיה ראש להם, כי לא תצמח לו כל טובה מכך.

_x000D_