בשנת רע"ו (1516) כבשו התורכים – העותומנים את ארץ ישראל, כשבראשם עמד הסולטן סלים הראשון. בנו של סלים היה הסולטן 'סולימאן המפואר', והוא המסמל את תור הזהב של האימפריה התורכית. בשנת רצ"ז (1537) ציווה סולימאן לבנות חומה לירושלים, לאחר מאות שנים בהן היתה ירושלים ללא חומה. החומה שבנה היא החומה הנוכחית המקיפה כקילומטר רבוע אחד, המכונה "העיר העתיקה", והכולל בתוכו את הרבעים: היהודי, המוסלמי, הנוצרי והארמני ואת שטחו של הר הבית. אורכה של החומה מגיע לכדי 4,018 מטר, גובהה הממוצע מתנשא לגובה 12 מטר ורוחבה מגיע ל-2.5 מטר. היא בנויה מאבני גזית, שנלקחו בעיקרם ממבנים קדומים ועתיקים.
_x000D_
שבעה שערים פתוחים בחומת ירושלים למעבר בין העיר העתיקה למחוצה לה, ו-34 מגדלי שמירה משובצים בה. בשנות קדם היו נוהגים לסגור את השערים עם שקיעת השמש ולפתחם עם זריחתה. על יד כל שער היה יושב משמר מיוחד בכל שעות היממה.
_x000D_
שבעת השערים פזורים סביב החומה לפי החלוקה הבאה: שער אחד בדרום, אחד בצפון, שניים במזרח ושלושה במערב. כיום יש שער נוסף שהצטרף לפינתה הצפון-מערבית של החומה, והוא נושא את השם: "השער החדש". על השערים, על שמותיהם, על אופיים ועל צורתם – בשורות הבאות.
_x000D_
שער הרחמים
_x000D_
בצדה המזרחי של החומה קבוע שער בן שני פתחים. למרבית הפלא, פתחים אלו סתומים. שער זה גובל בצדו הפנימי עם חצר המקדש, ומחוצה לו הוא צופה על פני עמק יהושפט, מול הר הזיתים. מדוע יש שני פתחים לשער זה, ולמה שניהם אטומים?
_x000D_
אנו מאמינים על פי המסורת כי משיח בן דוד עתיד להגיע דרך שער זה, שער הרחמים. מתברר, כי גם המוסלמים מכירים עובדה זו, ובשל כך הם נקטו בשתי פעולות שיסייעו, לדעתם, "למניעת" בואו של המשיח…
_x000D_
בראש וראשונה, הם חסמו את השער. אולם פעולה זו לא סיפקה אותם, ולכן, הם גם טימאו את המקום. הסולטן "סולימאן המפואר" בנה למרגלות השער בית קברות שנקברו בו מתי הקהילה המקומית. הוא שמע שאליהו הנביא, הוא פנחס הכהן, אמור לבוא לפני משיח בן דוד ולבשר לעם: "הגיע זמן גאולתכם" (חבקוק ב', ג'). מכיוון שאליהו הנביא כהן הוא, הרי שאם יהיה באתר בית קברות, הוא לא יוכל לעבור…
_x000D_
רבי אשתורי הפרחי, בספרו "כפתור ופרח", מעלה השערה כי שני הפתחים בשער הרחמים הם אותם שערים הנזכרים במסכת סופרים (י"ט, י"ב), אותם בנה שלמה המלך. אחד לחתנים ואחד לאבלים, והיו ישראל הולכים בשבתות ויושבים בין השערים הללו. הנכנס בשער חתנים היו יודעים שהוא חתן, והיו אומרים לו: "השוכן בבית זה ישמחך בבנים ובבנות". הנכנס בשער האבלים היו יודעים שהוא אבל, והיו אומרים לו: "השוכן בבית זה הוא ינחמך".
_x000D_
מול שער זה היו בני ישראל נושאים תפילה, ואולי מכאן שמו: 'שער הרחמים', כי הרבו לבקש לפניו רחמים.
_x000D_
שער שכם
_x000D_
בחומה הצפונית-מערבית קבוע השער היפה והמפואר מבין שערי ירושלים. עיטוריו וקישוטיו מרהיבי עין, וניכרים ההשקעה הרבה והסיתות המדויק של האמנים, בוני השער.
_x000D_
ב"מפת מידבא", מפת הפסיפס המפורסמת שבה מופיע השרטוט של ירושלים בתקופה הרומית, נראה עמוד איתן הניצב אל מול השער הרומי הגדול, אותו שער שנחשף בסמיכות לשער שכם. העמוד המתואר במפה לא נמצא, אך על פי השרטוט הוא היה ממוקם במרכזה של הכיכר. בשל כך מכונה שער שכם בשפה הערבית: "באב אל – עמוד", על שם העמוד שעליו פסל קיסר רומי, וממנו נמדדו בעבר המרחקים אל ערי הארץ השונות.
_x000D_
השם "שער שכם" ניתן לו בשל העובדה שממנו יוצאת הדרך צפונה, לעבר העיר שכם. בהמשכה מגיעה הדרך עד לדמשק, העיר המרכזית באותה העת. בעקבות כך מכונה השער באנגלית: "דמשק גייט" – שער דמשק.
_x000D_
שער שכם בנוי בצורה מפותלת כדי להקשות על כניסתם של אויבים לתוך העיר.
_x000D_
שער הורדוס (הפרחים)
_x000D_
שער הורדוס קרוי על שמו של הורדוס המלך, אשר בנה בימי קדם בניינים, מגדלים וחומה בירושלים סביב לעיר. בימינו מקובל שם השער כ"שער הפרחים", זהו תרגומו של שם השער בערבית: "באב אל זהרה".
_x000D_
אומרים שהוא נקרא כך על שם הפרח החקוק מעל משקופו מבחוץ, אך יש גורסים ששם זה הוא שיבוש של השם הקדום: 'באב אל סהירה', שבו נקרא השער בפי הערבים בימי הביניים, על שם בית הקברות המוסלמי הסמוך. 'סהירה' הפך ל'זהרה', ומכאן לשמו הנפוץ: שער הפרחים.
_x000D_
עד שנת 1875 היה שער הפרחים שער קטן שנפתח לעתים רחוקות בלבד. באותה שנה פרצו הטורקים מעבר רחב כדי להקל על המעבר מפנים החומה לשכונות החדשות שמחוץ לחומה, שהחלו להתפתח באותה עת מצפון לעיר העתיקה.
_x000D_
שער האשפות
_x000D_
השער הדרומי, הנמוך מכל שערי החומה, נקרא: "שער האשפות". שער זה הוא, כידוע, השער המפורסם והשימושי ביותר. הוא גם הקרוב ביותר אל הכותל המערבי.
_x000D_
השם 'שער האשפות' נזכר במקרא בספר נחמיה, ואולי נקרא כך משום שדרכו היו מוליכים את האשפה אל מחוץ לעיר. חכמים אמרו: "אין לך מקום בזוי בירושלים כשער האשפות" (תוספתא עדויות א', ב'). שער האשפות של נחמיה היה ממוקם דרומית מהשער של ימינו.
_x000D_
יש המזכירים בהקשר לשער האשפות, אשר ניצב סמוך ונראה לכותל המערבי, את הסיפור על כיסוי הכותל באשפה, עד שכמעט שנשכח זכרו, עד שנתגלה על ידי סולימן התורכי, שהוא עצמו היה בונה החומה ושעריה.
_x000D_
שער האריות
_x000D_
השער היחיד הפתוח בחומה המזרחית הוא שער האריות המשקיף על פני עמק יהושפט מול הר הזיתים. שמו ניתן לו על שם שני זוגות אריות החקוקים באבן החומה משני צדי השער. ר' חיים הורביץ שחי בירושלים לפני כמאה וחמישים שנה, כותב: "ויש יהודים קורים לזה השער: שער האריות, כי שם בחוץ עומדים אריות מצויירים".
_x000D_
ומדוע בחרו בוני החומה התורכיים לקבוע בחומה תבליטי אריות? אגדה עממית מספרת על הסולטן התורכי שחלם על שני זוגות אריות שאיימו עליו כי יטרפוהו אם לא יבנה חומה סביב לירושלים להגנת תושביה. כאשר הושלמה החומה, ציווה הסולטן על הבונים לחקוק בחומה שני זוגות אריות, לזכר האריות שהופיעו בחלומו, אשר הודות להם החליט לבנות את החומה מסביב לעיר הקודש.
_x000D_
סיבה פיקנטית פחות מצביעה על האריות כמי שנלקחו מאתר מלכותי של סולטן אחר, בעל השם ה"קצרצר": אל-מלכ א-זאהר רוכן א-דין בייברס אל- בונדוקדארי. הוא כונה בשמו האמצעי: "בייברס", והוא בחר את האריות לסמל את שלטונו המלכותי. האריות קובעו בשער למטרות יופי או להנצחת שמו של האיש.
_x000D_
דרך שער האריות פרצו לראשונה החיילים אל תוך העיר העתיקה במלחמת ששת הימים, ביום כ"ח באייר תשכ"ז, היום שבו נכבשה העיר העתיקה.
_x000D_
שער ציון
_x000D_
בהמשך מעלה החומה הדרומית נמצא שער ציון, אשר נקרא כשם ההר שעליו הוא בנוי, הוא הר ציון. "שער ציון" הוא השער הקרוב ביותר אל הרובע היהודי.
_x000D_
בשנים קדמוניות, כשהיה עומד שומר בכל שער משערי העיר, היה מוצב ב"שער ציון" שומר יהודי. גם את מפתח השער החזיקו היהודים תושבי הרובע.
_x000D_
שער זה מכונה גם "שער דוד", "שער הרובע היהודי" או "שער היהודים", על שם קרבתו לקברו של דוד המלך ולרובע היהודי. שער זה נושא על גבו כמות גדולה של 'צלקות' וסימני מלחמה שנחרטו בו בעת המצור על ירושלים במלחמת השחרור.
_x000D_
דרך שער זה פרץ גדוד הלוחמים בפיקודו של "דדו", דוד אלעזר, לימים הרמטכ"ל, במלחמת השחרור אל תוככי הרובע היהודי הנצור, אולם הם לא החזיקו מעמד. כבר למחרת השתלט שוב הלגיון הירדני על המקום וכבש את השער. כעבור חודשיים נעשה ניסיון מקורי בפריצת פתח סמוך לשער באמצעות חומר נפץ, אולם גם ניסיון זה נכשל. כעדות לניסיון הכושל ניתן להבחין גם כיום בשקערורית הנמצאת סמוך לשער.
_x000D_
שער יפו
_x000D_
"שער יפו" נקרא כך כי ממנו יוצאת הדרך מערבה (לאורך רחוב יפו של ימינו) אל העיר יפו, נמלה של ירושלים מימי קדם. הערבים קוראים לו: 'באב אל חליל' – שער חברון, כי ממנו דרומה עוברת הדרך לחברון הנקראת בערבית: אל חליל, היינו, האהוב. זהו כינויו של אברהם אבינו הקבור בחברון. גם שער זה בנוי בצורת עיקול כדי למנוע פריצת אויבים.
_x000D_
סמוך לשער, מצדו הפנימי, נמצאים שני קברים מוסלמים בצל עצי ברוש. אין אדם יודע מי הם הקבורים האלמונים, ומדוע נקברו דווקא שם. השמועה מספרת כי אלו הם קבריהם של שני המהנדסים שבנו את חומת העיר מטעם הסולטן התורכי, והוא ציוה להוציאם להורג, על כך שלא הכניסו את הר ציון ואת קבר דוד לתוך החומה. אחרים מספרים שהסולטן הרג אותם כדי שלא יבנו חומה מפוארת כזאת בשום מקום בעולם.
_x000D_
שער יפו היה מרכז החיים הציבוריים והמסחריים של ירושלים במשך דורות רבים. סמוך אליו בנו התורכים מוסדות ממשלה, משרדים ובתי מלון. הוא שימש גם כ"תחנה המרכזית" לתנועת עגלות ומשאות אל חלקי העיר ואל מחוזות הארץ השונים.
_x000D_
בשנת תר"נ (1890) נפרצה פירצה בחומה בין שער יפו למגדל דוד הסמוך כדי לאפשר מעבר נוח לפמלייתו של קיסר גרמניה, וילהלם השני, להיכנס לירושלים עם מרכבתו. מספרים כי השליט המוסלמי לא הסכים בשום אופן שהקיסר ייכנס באחד משערי העיר, כדי לא לטעת את התחושה אפילו למראית עין שה'כופר' נכנס כמושל וככובש של עיר הקודש. פירצה זו נותרה עד היום ומשמשת כניסה נוחה לכלי רכב הבאים ויוצאים מהעיר העתיקה.
_x000D_
בהיכנס מלך גרמניה אל ירושלים דרך פירצה זו בחומה, המליצו עליו יהודי ירושלים את דברי הגמרא: "מלך פורץ גדר לעשות לו דרך, ואין מוחים בידו" (פסחים ק"י).
_x000D_
בימים אלו אנו תחינה, כי מלכו של עולם "יפרוץ גדר לעשות לו דרך", וישלח במהרה את מבשר הגאולה, הוא אליהו הנביא, דרך שער הרחמים. ואז ישוב ה' לשכון בתוכנו במלוא הדרו, אמן!

_x000D_