בן עזאי מדריך אותנו כיצד נוכל לרכוש הערכה לכל אדם, ואפילו לחפץ דומם.
_x000D_
_x000D_
הנחיה זו מסוגלת לרומם את יחסינו לחברה כולה ולהגביה את נקודת מבטנו על חיי היומיום. מילת המפתח היא "כבוד". נקודת ההנחה היא שלכל אדם יש מקום בעולמו של ה', ועלינו לייקר מקום זה ולאפשר לזולת לחיות בו כראוי, לדעת כיצד לנצל את המשאבים שהעניק לו הבורא ולא להצר, חלילה, את צעדיו.
_x000D_
_x000D_
אל תהי בז לכל אדם
_x000D_
_x000D_
אל תזלזל, חלילה, באף אדם ואל תקל ראש לנוכח שום בריה. הסיבה היא "שאין לך אדם שאין לו שעה", לעולם אינך יודע לאן הוא עשוי להגיע בעתיד ולאלו פסגות הוא מסוגל לנסוק ולהתרומם. לכל אדם יש שעת כושר שבה הוא יהיה מסוגל להוציא את כוחותיו אל הפועל, ולתת ביטוי לאישיותו הנחבאת כיום בתוככי דמותו העלומה.
_x000D_
_x000D_
דוגמה מובהקת לעקרון זה שבכל אדם טמון מכרה זהב, נוכל לראות ברבי עקיבא. עקיבא בן יוסף היה רועה צאן פשוט, אדם ללא ייחוס (מוצאו ממשפחת גרים) וריק מתורה, גם קרוא וכתוב הוא לא ידע.
_x000D_
_x000D_
רחל, בתו של כלבא שבוע העשיר, הכירה בו שהוא בעל מידות נעלות ושיש לו פוטנציאל גבוה, ורצתה להינשא לו. האב התנגד נחרצות לרעיון זה, והדיר אותה כליל מנכסיו.
_x000D_
_x000D_
אבל החזון "המופרך" הלך והתגשם. רבי עקיבא הפך להיות לגדול התנאים. הוא הגיע לעיר כגדול הדור לאחר שנות לימוד רבות. כלבא שבוע לא שיער כלל מיהו גדול הדור שהגיע זה עתה, ויצא לקראתו עם כל בני העיר כשמטרתו לבקשו שיתיר לו את הנדר שבו הוא הדיר את בתו מנכסיו.
_x000D_
_x000D_
שאל אותו רבי עקיבא: "אילו היית יודע, שסופו של אותו עקיבא שיצא אדם גדול, האם היית מדירו מנכסיך?" ענה לו כלבא שבוע: "אפילו אם הייתי חושב שיידע אי פעם משנה אחת, לא הייתי מדירו". הזדהה בפניו רבי עקיבא ואמר: "אני הוא אותו עקיבא, בעל בתך".
_x000D_
_x000D_
נשאל את עצמנו: האם יכול אדם לשפוט את זולתו בעיני בשר ודם לקבוע מי ראוי לכבוד ומי אין בו תועלת?!
_x000D_
_x000D_
האמורא רב יוסף, בנו של רבי יהושע בן לוי, שחלה עד שפרחה נשמתו, אך לבסוף שבה אליו רוחו. כשחזר לאיתנו שאלו אביו: "כשעלתה נשמתך למרום, מה ראית?"
_x000D_
_x000D_
ענה לו: "עולם הפוך ראיתי, עליונים למטה, ותחתונים למעלה". אנשים שנחשבים כאן "עליונים", חשובים ומכובדים, בעולם האמת הם "למטה" – קלים ובלתי משמעותיים. וגם להפך, אנשים שנחשבים אצלנו לנעדרי יתרונות ולבלתי מועילים, שם הם "למעלה".
_x000D_
_x000D_
אמר לו אביו, רבי יהושע בן לוי: "בני! עולם ברור ראית". ראית את הצורה הנכונה שלאורה יש להתייחס לבריותיו של הקב"ה. אנחנו משקיפים על העולם מנקודת מבט הפוכה ומעוותת. עולמנו – עולם שקר הוא. אנו עלולים לטעות ולהעריך את מי שאין תוכו כברו, ומנגד לזלזל במי שמעשיו הטובים גורמים לנחת רוח בשמים. עלולים אנו לבזות בליבנו את מי שבאמת נאה ויאה לו הכבוד והיקר.
_x000D_
_x000D_
ואל תהי מפליג לכל דבר, שאין לך אדם שאין לו שעה ואין לך דבר שאין לו מקום
_x000D_
_x000D_
"מפליג" פירושו מרחיק, דוחה ומקל ראש, ממעיט בערכו.
_x000D_
_x000D_
לא רק לבני האדם, אלא גם לשאר הברואים בעולמנו, אין להתייחס בזלזול, שהלא "כל פעל ה' למענהו" (משלי ט"ז, ד'). כל פעולה שפעל ה', כל בריה שברא, היא שגריר "למענהו", שגריר של רצונו האמיתי של ה'. לכל בריה יש חלק בגילוי כבוד שמים בעולם, גם אם התפקיד נסתר ונעלם מעינינו.
_x000D_
_x000D_
שאל דוד המלך את הקב"ה: "העולם זקוק לכל מה שבראת בו, אולם, מה צורך יש בצרעה ובעכביש?! הצרעה רק עוקצת ומכאיבה, והורגת את הדבורים, ובכך ממעטת את הדבש בעולם. העכביש שוקד הוא כל העת על טווית קורים שאין בהם תועלת לאיש.
_x000D_
_x000D_
ענה לו הקב"ה: "תבוא שעה ותצטרך לשתי הבריות הללו, ואז תבין את תכלית הבריאה".
_x000D_
_x000D_
כאשר קרבו אנשי שאול למערה שבה הסתתר דוד במטרה להסגירו לידי שאול, שלח הקב"ה עכביש, אשר טווה במהירות רשת חוטים על פתח המערה. כשהגיעו המחפשים לאותה מערה, הם ראו את קורי העכביש ואמרו לעצמם: "כאן אין צורך לבדוק. הקורים שבפתח המערה מעידים שלכאן לא נכנס אדם זה זמן רב". כך ניצל דוד על ידי העכביש.
_x000D_
_x000D_
הצרעה הצילה את דוד.
_x000D_
_x000D_
כאשר בעת ליל חדר דוד אל מחנהו של שאול, כדי ליטול את חניתו. מטרתו היתה להוכיח לשאול, שאין הוא אויבו, שהרי הגיע עדיו בעודו ישן – ובכל זאת לא הרע לו.
_x000D_
_x000D_
בזמן המעשה ישן שאול בתוך האוהל, ובפתח שכב אבנר בן נר שר צבאו. כאשר רצה דוד להיכנס לאוהל שאול, הוא זחל מתחת לרגלי אבנר, שרגליו היו כפופות כלפי מעלה.
_x000D_
_x000D_
אולם, כשרצה דוד לחזור ולצאת, הוא נוכח להוותו, שאבנר מתח את רגליו בשנתו, וכעת הוא איננו יכול להשתחל החוצה, מבלי להעיר את אבנר. ביקש דוד רחמים והתפלל. שמע ה' את תפילתו, ועשה נס. שלח הקב"ה צרעה, שעקצה את רגלי אבנר. מחמת הכאב, חזר אבנר וכפף את רגליו בעודו ישן, ודוד – נמלט על נפשו.
_x000D_
_x000D_
אז נוכח דוד לדעת, כי "את הכל עשה (ה') יפה בעתו" (קהלת ג', י"א). לכל דבר יש תכלית בעולמו של הקב"ה. הכל הם עבדיו הנאמנים, המוציאים לפועל גזרות שמים. "לכל זמן ועת לכל חפץ תחת השמים" (קהלת ג', י"א).
_x000D_
_x000D_
כל בריותיו של הקב"ה, משובצות יחד בפסיפס הפלאים הענק שנברא בידי ריבון כל העולמים. ולכן, מי מאיתנו ירהיב עוז לזלזל בתפקידו החשאי של חברו. אמנם אין הוא מכיר תפקיד זה, אולם, האם זוהי סיבה להקל בכבודו?
_x000D_
_x000D_
המשנה מוסרת לנו עצה הפוקחת עיניים ומחדדת את המבט: שא נא עיניך, התבונן ודע, כי לכל אדם – "יש לו שעה". לכל אדם צפויה וממתינה שעת כושר עלומה, שבה הוא יוכל להשיל את הקליפות החיצוניות של אישיותו ולקנות את עולמו.
_x000D_
_x000D_
רבים הם האישים שחוללו מהפך באורחות חייהם. היה זה רגע של הארה, שעה של השראה וקירבה, שחילצה אותם מהשפל הרוחני והציבה אותם בדרך אמת.
_x000D_
_x000D_
השינוי שעשו היה בלתי ניתן לחיזוי. הם הפתיעו את עצמם וגם את כל הסובבים, ובשעה אחת כבשו פסגות.
_x000D_
_x000D_
לכן קובע בן עזאי: אל תהי בז לכל אדם – אל תסתכל על האדם במצבו היומיומי, בהיותו שקוע בטרדותיו עד למעלה ראש. התבונן לאן מסוגל להגיע האדם בהחלטה של רגע, ברגע שבו נחשפת גדלות נפשו.
_x000D_