רבי חנינא בן דוסא היה בן הדור הראשון לתנאים. הוא חי בסוף ימי בית המקדש השני, והיה תלמיד חבר לרבן יוחנן בן זכאי, שהקים לאחר החורבן את בית המדרש הגדול ביבנה.
_x000D_
_x000D_
בכל הדורות הזכירו את רבי חנינא כאיש מעוטר במעשים טובים ומופלג במידות תרומיות. הוא היה ידוע בהסתפקותו במועט, בחסידותו הרבה, בתפילתו עבור חולים ונדכאים ובקרבתו המיוחדת לקב"ה, אשר באה לידי ביטוי בהיענותו המופלאה של ה' לתפילותיו.
_x000D_
_x000D_
רבי חנינא ואשתו חיו בעוני כה גדול, עד שלעתים לא היתה בביתם אפילו פת לחם לצורך שבת. אשתו של רבי חנינא לא רצתה שהשכנים יידעו על מצבם הקשה, ולכן הסיקה את התנור, אף שלא היה לה מה לאפות בו. העשן עלה מן הארובה, והכל סברו שגם בביתם נאפות חלות לכבוד שבת, אולם בשכנותם גרה אשה רעה, אשר ידעה על מצבם הכלכלי הדחוק.
_x000D_
_x000D_
באחד מימי ששי דפקה השכנה במפתיע על דלת ביתם, ונכנסה לבדוק מה יש בתנור. אשתו של רבי חנינא מיהרה להסתתר בחדרה מפני הבושה, אולם נעשה נס לזוג הצדיקים, ולעיני השכנה הסקרנית נגלה שהתנור מלא בכיכרות, ואף העריבה שלידו התמלאה עיסה…
_x000D_
_x000D_
רבי חנינא חי חיי צער ודוחק, אך לא מאילוץ, אלא מרצון ומבחירה. האושר והעונג שנבעו מלימוד התורה, הקרינו גם על בני משפחתו, והביאום לבכר בשמחה את הצמצום ואת ההסתפקות במועט, בידיעה ששכרם שמור להם לעולם שכולו טוב.
_x000D_
_x000D_
מספרת הגמרא: פעם אחת שאלה אשתו: "עד מתי נצטער כל כך?" שאל אותה רבי חנינא: "מה נעשה?" ענתה לו האשה: "בקש רחמים שיעשירו אותך מן השמים".
_x000D_
_x000D_
רבי חנינא נענה לבקשתה, עמד בתפילה וביקש רחמים. יצאה כמין פיסת יד מן השמים, והושיטה להם רגל של שולחן עשויה זהב. אך לאחר מכן ראתה אשת רבי חנינא בחלומה, שלעתיד לבוא ישבו כל הצדיקים ליד שולחן זהב בעל שלוש רגליים, ורק הם ישבו ליד שולחן זהב בעל שתי רגלים.
_x000D_
_x000D_
כאשר סיפרה האשה את החלום לבעלה, הוא שאל אותה: "האם נוח לך שאנו נסב בגן עדן ליד שולחן שחסרה לו רגל?" אמרה לו: "אם כן, בקש רחמים שייקחו מאיתנו את הרגל בחזרה". רבי חנינא מילא את בקשתה, והרגל נלקחה בחזרה למרום. מעידה הגמרא: "גדול היה הנס האחרון יותר מהראשון", כי מתנה שהעניקו מן השמים, אינה מתקבלת בקלות בחזרה.
_x000D_
_x000D_
כל שיראת חטאו קודמת לחכמתו – חכמתו מתקיימת
_x000D_
_x000D_
המשניות הקודמות הפליגו בחובת לימוד התורה ובשבח לומדיה, ובעקבות הדברים האלו בא רבי חנינא ומבהיר: אין ערך לחכמה ללא יראת שמים. אין קיום לתורה שנקנית רק בשכל האדם, אך אינה מכה שורשים בלבו.
_x000D_
_x000D_
עבודת האדם בעולם היא התעלות של נשמתו ודבקותה בקב"ה. מטרת לימוד התורה היא להביא את האדם לשמור על מצוות הבורא, ובכך יזכה ליראת שמים טהורה. אך אם לימוד התורה אינו מביא ליראת ה', המטרה הוחמצה, והלימוד נותר פגום. הוא גם אינו מתקיים לאורך זמן.
_x000D_
_x000D_
וכל שחכמתו קודמת ליראת חטאו, אין חכמתו מתקיימת
_x000D_
_x000D_
חכמינו המחישו במשל את אסונו של הלומד, שאינו מצרף יראת חטא לתורתו. משל לגזבר שמסרו לו מפתחות פנימיים, אך המפתחות החיצוניים לא נמסרו לידו.
_x000D_
_x000D_
לומד התורה מקבל לידיו את מפתחות האוצר שבו טמון מטמון יקר מפז. אמנם מה עגום הוא מצבו, אם המפתחות החיצוניים של בית הגנזים נעלמו ממנו. מה ערך למפתחות הזהב שבידו, אם הגישה אל הכספת, חסומה בדלת שאי אפשר לפותחה?
_x000D_
_x000D_
כזה הוא גם גורלו של אדם החפץ ללמוד תורה, אך אינו עושה מאמצים לזכך את נשמתו, לבער מידות רעות מלבו ולטהר את מחשבותיו. חכמת התורה לא תוכל להתקיים בו, אם הוא לא הכשיר למענה משכן הולם.
_x000D_
_x000D_
הצגנו עד כה את שני צדי המטבע: לימוד תורה הספוג ביראת שמים טהורה, ולימוד המתייחס לתורה כ"חכמה" בלבד. כעת נסביר ביתר בהירות את התוצאות של שני סוגי לימוד אלו:
_x000D_
_x000D_
ללומד מן הסוג הראשון מובטח עזר ממרום שבאמצעותו הוא יזכור את הנלמד, שיצליח להכיל אותו בלבו ולשמר אותו במוחו. הוא גם יוכל לממש אותו הלכה למעשה בקיום המצוות. לעומתו, הלומד שחכמתו קודמת ליראת חטאו- אין חכמתו מתקיימת, אין לו עזר משמים והוא לא יצליח לשמש כלי קיבול לתורה הקדושה.
_x000D_
_x000D_
בעיקרו אין זה עונש או קנס, אלא זוהי תוצאה טבעית, השלכה ישירה של גישתו ללימוד. הלומד מתוך יראת שמים, מעוניין בעומק לבו לדעת את התורה כדי לעשותה ולקיים את מצוותיה, לכן תתקיים בו התורה לאורך זמן. הן הוא מתמיד כדי לקיים הלכה למעשה את אשר הוא לומד. כאשר האדם רוכש את החכמה מתוך יראת חטא, הוא חי כל ימיו לאור התכנים שרכש.
_x000D_
_x000D_
החכמה אינה נותרת אצלו בבחינת ידע ערטילאי, בבחינת רעיונות מופשטים. לגביו החכמה היא תורת-חיים מוחשית המוצאת את ביטויה מידי יום ביומו.
_x000D_
_x000D_
זאת ועוד, כיון שהוא משיג את מטרתו, ותורתו נעשית מורת דרכו, הוא לומד להעריך אותה וחי לאורה. הוא חפץ כל העת להוסיף שקידה על שקידתו ולזכות לעוד חכמה מופלאה שתאיר את דרכו.
_x000D_
_x000D_
לכן, חשוב להפנים כל ידע תורני וכל הלכה ששמענו, כדי לקיים אותם בהנהגה המעשית. לא נסגור את הספר בתום השיעור. עלינו להשאיר אותו פתוח לנגד העיניים. באופן זה יהפכו חיינו כולם לבית מדרש מהלך ולדרך לקיום התורה.
_x000D_