רבי חלפתא חי בדור השלישי לתנאים, חכמי המשנה. הוא הספיק לראות בצעירותו את בית המקדש, והעיד על מעשיו של רבן גמליאל הזקן שחי באותה תקופה.
_x000D_
_x000D_
המשנה מתארת את רבי חלפתא כ"איש כפר חנניה", אמנם בגמרא מבואר שרבי חלפתא שימש כמנהיג רוחני בציפורי. נראה שהיו כמה תחנות בחייו, ואת הדברים המצוטטים במשנה, הוא אמר בהיותו גר בכפר חנניה. בנו של רבי חלפתא הוא התנא המפורסם רבי יוסי, הנמנה בין חמשת תלמידיו האחרונים של רבי עקיבא הם למדו תורה והפיצוה בכל תפוצות ישראל, לאחר מות עשרים וארבעה אלף תלמידיו של רבי עקיבא.
_x000D_
_x000D_
עשרה שיושבים ועוסקים בתורה
_x000D_
_x000D_
החידוש במשנה זו הוא שככל שמתרבה מספר הלומדים בצוותא, כן גדל כבודו של הקב"ה, ושכינתו שורה ביתר שאת על הלומדים. קדושתו של ה' מקדשת גם אותם.
_x000D_
_x000D_
כל יהודי שמתווסף אל לומדי התורה, מחזק את הקשר שבין העם לה' נותן התורה. הוא מקרב את העולם אל תכליתו – אל גילוי כבוד מלכות שמים בארץ, בעולמנו.
_x000D_
_x000D_
מלבד חשיבות מצות תלמוד תורה ושכרה הגדול השקול כנגד שכר כל המצוות, קיימת זכות נוספת לעוסקים בתורה: הם משרים שכינה בישראל, כלומר, הם מקרבים את הארץ לשמי מעלה וגורמים שקדושה עליונה תשרה על הארץ.
_x000D_
_x000D_
"מיום שחרב בית המקדש, אין לו לקב"ה בעולמו אלא ארבע אמות של הלכה בלבד". מאז שנחרב בית המקדש, שבו שרתה השכינה בגלוי, אין עוד מקום שבו שורה השכינה באופן כה נשגב כמקום שלומדים בו תורה.
_x000D_
_x000D_
שכינה שרויה ביניהם
_x000D_
_x000D_
נציג שאלה עקרונית: וכי יש מקום שבו לא נמצאת השכינה, והלא כבר נאמר בפסוק (ישעיהו ו', ג'): "מלוא כל הארץ כבודו"? האם צריך שיהודים יעסקו בתורה כדי שהשכינה תשרה? נענה בסיפור: כאשר היה הצדיק רבי לוי יצחק מברדיטשוב פעוט בן חמש, פנה אליו יהודי ואמר לו: "לוי יצחק, אתן לך רובל אחד אם תאמר לי היכן נמצא הקב"ה!" השיב לו הילד החריף: "ואני אתן לך שני רובלים, אם תאמר לי היכן הקב"ה לא נמצא".
_x000D_
_x000D_
ודאי שהקב"ה נמצא בכל מקום. הבריאה כולה מודיעה את גדולת הבורא, אך הכל נעשה בצורה נסתרת. הסתר זה גורם שההנהגה הטבעית של עולם ומלואו נתפסת בעינינו כמובנת מאליה, ושוב אין אנו מבחינים בכבודו של הקב"ה בחיי היום-יום. לעומת זאת על ידי לימוד התורה חוזרת השכינה להיות ניכרת בגלוי.
_x000D_
_x000D_
הרבי מקוצק שאל: "היכן נמצא הקב"ה?" והשיב: "בכל מקום שבו פותחים לו את הדלת…" אדם שיחפוץ למצוא את הקב"ה ויפתח לו את לבו, אכן ימצא אותו.
_x000D_
_x000D_
תפקידו של כל יהודי הוא לגלות את כבוד ה' בעולם. כל עוד היה המשכן, ולאחר מכן – בית המקדש, היתה השראת השכינה ניכרת במקומות אלה. שם שרתה השכינה בדרגה גבוהה מאד, והדבר התבטא גם בניסים הגלויים שהתרחשו שם בקביעות. מאז שחרב הבית, נותר לימוד התורה הדרך העיקרית להשראת השכינה. חשוב, לכן, "לפתוח את הדלת", את הלב, לבורא.
_x000D_
_x000D_
למעשה, גם בזמן שבית המקדש היה קיים, היתה מטרת האדם להשרות את השכינה בקרבו, לרומם את עצמו למדרגה שבה יחפוף כבוד ה' על כל מעשיו. וכיצד היא דרך עבודה זו? – על ידי לימוד התורה. לימוד התורה מקרב את האדם אל קונו, ובכך הוא משכין בקרבו את השכינה.
_x000D_
_x000D_
עתה ברורים הם דברי רבי חלפתא במשנתנו: אמנם הקב"ה – "מלוא כל הארץ כבודו" – מציאותו קיימת בכל מקום. אך השראת שכינתו באופן גלוי, מודגש ומורגש, תהיה במקום שעוסקים בחכמתו, בתורה שנתן לעמו.
_x000D_
_x000D_
לימוד התורה מהווה עדות לרצונו הכן של האדם להשרות את הקדושה במחיצתו.
_x000D_
_x000D_
השראת השכינה בקרב לומדי התורה מתבטאת בראש ובראשונה בכך שהם זוכים להשגחה פרטית ולעזר משמים בלימודם. הקב"ה פוקח את עיניהם לגלות בתורה דברים שהם מעבר לכשרונם הבסיסי. השפעה זו מתפשטת מעבר לכותלי בית המדרש, והיא מגיעה לכל שדרות העם, לכל אלו הקשורים ללומדי התורה ולשומרי מצוותיה.
_x000D_
_x000D_
ומנין אפילו חמישה
_x000D_
_x000D_
המשנה הולכת ומפרטת באופן מדורג חמש התכנסויות של לומדי תורה, ומוכיחה כי בכל אחד מהמצבים שורה עליהם שכינה:
_x000D_
_x000D_
"עשרה שיושבין ועוסקין בתורה" – עשרה קרויים 'עֵדה'. "אלוקים ניצב בעדת א-ל" – אלוקים ניצב בתוככי עדת העשרה הנושאים את שמו.
_x000D_
_x000D_
"ומנין אפילו חמישה" – כאשר האדם קופץ את ידו, יש בידו חמש אצבעות אגודות יחדיו. הביטוי 'אגודה' מתייחס איפוא למספר חמש, ובמקרה שלנו – לחמישה אנשים שחברו יחד ללמוד תורה. עליהם נאמר: "ואגודתו על ארץ יסדה" – הקב"ה מייסד לו דירה בארץ, השכינה יורדת מן השמים ושוכנת בארץ.
_x000D_
_x000D_
"ומנין אפילו שלושה" – שנאמר: "בקרב אלוקים ישפוט". ההרכב המינימאלי של בית דין הוא – שלושה דיינים. כאשר יושבים שלושה תלמידי חכמים שדנים בדין תורה – הקב"ה יושב במחיצתם, ומצטרף למשפטם.
_x000D_
_x000D_
"ומנין אפילו שניים" – גם שניים, "חברותא", שקובעים לימוד תורה משותף, זוכים שהקב"ה פונה אליהם, מקשיב ושומע את לימודם, שנאמר: "אז נדברו יראי ה' איש אל רעהו – ויקשב ה' וישמע".
_x000D_
_x000D_
"ומנין אפילו אחד" – המשנה ממשיכה ומדגישה את כוחו של היחיד, של היהודי הבודד, שניצב בפינתו ליד הספר ועוסק בתורה. גם הוא זוכה שהשכינה שורה במחיצתו, שנאמר: "בכל מקום אשר אזכיר את שמי אבוא אליך וברכתיך". "אליך" "וברכתיך" – בלשון יחיד. קיים כאן שכר כפול: תחילה "אבוא אליך" – הקב"ה בא ומשרה את קדושתו על הלומד. ובנוסף לכך – "וברכתיך" – הברכה שורה עליו בזכות לימודו.
_x000D_
_x000D_
השאלה המתבקשת היא: אם על יחיד שורה השכינה בזכות לימודו, כל שכן על שניים, שלושה או עשרה העוסקים בתורה? לשם מה הזכיר התנא, כי השכינה שורה גם בקבוצות גדולות יותר של לומדים?
_x000D_
_x000D_
התשובה היא שהאיכות של השראת השכינה אינה שווה בכל הקבוצות. הקדושה והסיוע משמים שזוכים לו הלומדים, מתעצמים ומתחזקים ככל שרב מספר הנוכחים. ככל שהפתח רחב יותר, כן תהיה השראת השכינה רבה יותר. קיים הבדל באיכות השראת השכינה לפי מניין העוסקים בתורה.
_x000D_
_x000D_
לא אחת קיימים לבטים: האם ללכת לשיעור? האם להצטרף לדרשה? מחשבות כגון: "למי אני תורם בנוכחותי?" "אינני מבין הכל" וכדומה, מקיפות את האדם.
_x000D_
_x000D_
חשוב לדעת: אתה, הצועד אל השיעור במסירות, גם כשהעייפות כמעט מדביקה את עיניך, אתה המקשיב במאמץ ומנסה להבין גם כשעפעפיך כמעט נסגרים, דע שהנך מרבה כבוד שמים ומביא להשראת השכינה.
_x000D_