במשנה זו מציב בפנינו הלל הזקן עשר משוואות.
_x000D_
במבט ראשון נראות המשוואות כאילו הן הפוכות ופרדוקסאליות, שאינן מציגות מצב מציאותי, אלא עיוני ותאורטי, כאשר הניגודים הגדולים ניצבים זה מול זה. נראה לכאורה שהם מורים על הדרך האידיאלית והרצויה מול הדרך הדחויה והמרוחקת. מצב תאורטי שממנו נלמד לחיינו העכשוויים. אולם מבט מעמיק מורה שהמשנה מציירת את המציאות האמיתית והנוקבת, זו שאי אפשר להימלט ממנה. לא מדובר במבט אבסטרקטי ומנותק, אלא במציאות חיה וקיימת.
_x000D_
ואמנם, המחצית השניה של המשוואות עומדת בהנגדה ישירה למחצית הראשונה. חמש הראשונות כוללות את מגוון התשוקות והמאוויים הגשמיים, שרוב האנושות לוקה בהם. התנא מעמידנו נוכח העובדה כי כל הרעות החולות, הפרטיות והציבוריות, המצויות בעולמנו, נובעות מהמרדף אחר סיפוק אותן חמש מטרות נלוזות.
_x000D_
יתר על כן, התנא רומז בדבריו שבדרך כלל האדם לא מסוגל למלא את המאוויים הללו, וברדיפתו אחריהם הוא מביא על עצמו תוצאה ההפוכה מזו המקווה. סיפוק אותם יצרים חומריים, מביא על האדם, חלילה, את אסונו ומשביע אותו מרורים. לאושר ולסיפוק הוא לא יגיע.
_x000D_
חמש המשוואות האחרונות הן אנטי-תיזה לראשונות. הן מתוות דרך להשגת חיים טובים ואיכותיים, אשר ינוצלו כיאות ולא יִכלו להבל וריק.
_x000D_
במשנה זו ניווכח, כי אף בדרך הטבע, כלומר, במהלכו של העולם שבו אנו חיים, רק הצעידה בדרך התורה, מסייעת להשגת אושר – זאת מלבד השכר השמור לעולם הבא לבוחרים בדרך הנכונה.
_x000D_
מרבה בשר – מרבה רימה
_x000D_
בחישוב מפוכח ניתן להיווכח, כי כל תענוג גשמי מופרז ומיותר גורם רעה.
_x000D_
הדוגמה הראשונה היא: ריבוי אכילה. אדם המרבה באכילה, לא כזו שנועדה לספק את צורכי גופו, אלא לתענוג והנאה – גורם נזק לגופו. "מרבה בשר" – המרבה באכילה ובשתייה "מרבה רימה" – מביא על עצמו צער וייסורים.
_x000D_
הרימה המוזכרת כאן, היא אותה תולעת המכרסמת את בשר המת בקברו, ואמנם, ריבוי יסורים בעתיד נכונו למי שמגמתו בחיים היתה סיפוק גופני ללא גבולות, אולם גם בימי חייו הוא ממיט על עצמו חוליים רבים ומקצר את ימיו.
_x000D_
הרמב"ם, שהיה גם רופא דגול, כותב דברים נמרצים בגנות האכילה המופרזת (הלכות דעות פ"ד, הלכה ט"ו):
_x000D_
"ואכילה גסה לגוף כל אדם – כמו סם המוות, והיא עיקר לכל החלאים. ורוב החלאים שבאים על האדם אינם אלא או מפני מאכלים רעים או מפני שהוא ממלא (את) בטנו ואוכל אכילה גסה, אפילו ממאכלים טובים". נוכח דברים אלה, אין צורך להכביר במילים מלבד הציון כי גם הרפואה המודרנית מאששת קביעה זו שריבוי אכילה הוא אחת הרעות החולות הגדולות ביותר.
_x000D_
בדברים אלו ניתן להסביר, כי "מרבה רימה" פירושו שהאדם מקצר את ימיו, כלומר, שהוא מקרב את הזמן שהרימה תעשה בבשרו כבשלה.
_x000D_
אמנם המשנה פוקחת את עיני האדם להתבונן גם באחריתו: בעבור מי הוא זולל וסובא?! את מי הוא מפטם?! ישים נא על לבו: והלא סוף בשרו להרקב באדמה.
_x000D_
המילה "רימה" מתייחסת למצב הגוף לאחר המוות. כידוע, גופו של המת מרקיב, ותולעים רוחשות בו.
_x000D_
ככל שאדם ירבה באכילה ובשתיה מעבר לצורך ההכרחי, הוא מגדיל את ממדי גופו, וממילא תתרבה הרימה בקברו לאחרי מותו. ואם ישאל השואל, וכי מה אכפת לי מגופי לאחר מותי, בעת שאהיה מוטל בקבר ככלי שאין חפץ בו? התשובה היא שחכמינו קבעו: "קשה רימה למת – כמחט בבשר החי" – אמנם הנשמה נפרדה מן הגוף, אך עדיין יש לה קשר איתו והיא מצטערת בניוולו.
_x000D_
מרבה נכסים – מרבה דאגה
_x000D_
לא בכדי נקרא שמו "כסף" – שכן הכל נכספים אליו ומייחדים את רוב זמנם ומרצם להשיגו. במבט שטחי נראה כי אכן קיים הגיון במרדף אחר הממון, שהרי ככל שיתרבה ממונו של האדם, לא יחסר לו דבר מכל אשר תאווה נפשו, חייו יהיו נוחים ומלאי עניין, והכסף – יענה את הכל…
_x000D_
אולם גם כאן מעמידנו הלל על הצורך לאבחן את המציאות לעומקה. עלינו להבחין כי לכל סיבה יש מסובב, וכי לכל תענוג חומרי יש תשלום במזומן – כבר בחיינו בעולם הזה. אותם יחסי גומלין הקיימים בין כמות ה"בשר" לכמות ה"רימה", קיימים גם בין רוב ה"נכסים" – לרוב ה"דאגה".
_x000D_
מרחוק אמנם נראה הכסף כמזהיר ונוצץ, אך ככל שמתקרבים אליו, מתגלים הצדדים האפלים של המטבע…
_x000D_
שלמה המלך קבע: "השובע לעשיר איננו מניח לו לישון" (קהלת ה', י"א). ככל שהולכים העסקים ומסתעפים, ומתרבים נכסי הנדל"ן, הולכות דאגותיו של האדם ומשתרגות מעל לראשו. ליבו מתוח כקפיץ בגלל מניותיו – האם ירדו או עלו? מה קורה בבורסה, ומהו שער החליפין?
_x000D_
כמעט שאין לעשיר פנאי להנות מעושרו מרוב עומס טרדותיו. הרכוש שבידו אינו משביע אותו, כי הוא לוטש עיניים ומתיימר להגדיל עוד ועוד את מעגל הכנסותיו. כללו של דבר – המקבץ ממון אינו אלא מקבץ דאגה.
_x000D_
הממון גורם למאבק תמידי בין איש לרעהו, עולמנו הפך לשדה קרב, שבו עלול איש לרמוס את רעהו עבור השגת ממון.
_x000D_
מרבה נשים – מרבה כשפים
_x000D_
לאחר שהתייחס התנא לתאוות האכילה והממון, הוא מתייחס  לתאווה נוספת – תאוות הנשים. גם בתחום זה על האדם להסתפק בראוי לו, ולא להיגרר אחר תאוות מיותרות ומזיקות.
_x000D_
אדם שאינו מסתפק במה שיש לו, ונושא את עיניו למה שאינו שלו, סופו שגם את שלו יאבד.
_x000D_
אם במקום לשמר ולבסס את הקשר עם בת זוגו, במקום לשמוע לעצת החכם מכל אדם (קהלת ט', ט'): "ראה חיים עם אשה אשר אהבת" – הוא רועה בשדות זרים, סופו להיווכח שיתקיים בו (שם ז', כ"ו): "ומוצא אני מר ממות את האישה".
_x000D_
המרבה לו נשים, לא יימלט ממריבות ומתככים, כי כל אחת תנסה למושכו לצידה, וסופו שגם אחת מהן לא תיוותר לצידו. המשנה ממחישה זאת במושג של "מרבה כשפים", משום שבימיהם הרבו להשתמש בכישוף כאמצעי להשגת מאויים שלא הושגו באופן אחר. הכישוף הוא שימוש בכוחות טומאה לשם שינוי הטבע, והוא אסור מן התורה.
_x000D_
זוהי דוגמה לאיסורים שעלולות הנשים להיגרר אליהן ולהכשיל בהם גם את בעליהן. לאישה יש כח לפתות את בעלה ולגרור אותו בחלקלקות לשונה. ובמי תלויה האשמה? בבעל אשר הביא את עצמו למצב של "מרבה נשים", כי בכך הוא מערער במו ידיו את שלום ביתו ואת השלווה במעונו.
_x000D_
מרבה שפחות – מרבה זימה
_x000D_
בעבר היו עבודות הבית כרוכות בעבודה פיזית מרובה. כל משק בית נזקק לידיים עובדות רבות. המצאת המזון מבחוץ, עיבודו, הכביסה, התפירה והנקיון – כל המלאכות נעשו בידי בני הבית ללא כל מיכשור. במצב כזה ברור כי שאיפתו הראשונה של כל אדם היתה להכניס לביתו ידיים עובדות נוספות במטרה להקל על נטל בני ביתו.
_x000D_
סביר להניח, כי המחשבה: "אילו יכולתי להיעזר בשפחה", עברו לא אחת בראשם של כל האנשים באותם הימים.
_x000D_
לא בכדי בחרו בדוגמה זו כדי להמחיש כי לא כל מה שנראה ורוד, הוא בהכרח כזה. התוצאה של ריבוי שפחות בתוככי הבית אינה ערובה לחיי נחת ושלוה, אלא עלולה להביא לחיי הוללות ופריצות. במקום שיושג חיזוק התא המשפחתי בעקבות הפחתת נטל העבודה, הדבר יביא דווקא לדרדור מוסרי ולניפוץ הערכים הבסיסיים.
_x000D_
אל תשקיע את ימיך ושנותיך בתענוגות העולם הזה, משום שלאורך זמן לא תצמח מכך טובה. האדם עלול למצוא את עצמו לאחר זמן מה, במצב שלא חזה בחלומותיו הגרועים ביותר – משפחתו מתפוררת, שמו הטוב נפגם, והשלווה – ממנו והלאה.
_x000D_
מרבה עבדים – מרבה גזל
_x000D_
האדם מרבה לו עבדים כדי לדאוג לרווחתו החומרית. הוא לא ישיג בכך את התוצאה המיוחלת, אלא "מרבה עבדים – מרבה גזל". חבורה של אנשים בעלי רמה מוסרית נמוכה היא ערובה לגזילות, למפגעים, לחוסר שלוות נפש, למתח ולאווירה עכורה. העבדים לא יחוסו על ממונו ועל ממון שכניו, וסופו לסבול הפסדים, ואף להיתבע על נזקי אחרים. והמחולל הראשון של מהומה זו הוא בעל הבית בעצמו, שהרי הוא הביא אל ביתו את כנופיית העבדים פורקי העול.
_x000D_
בארנו עד כה את המחצית הראשונה של המשנה, המדברת על השלילה וההפסד הקיימים ברדיפת תענוגות. בטרם נפנה לשרטט את המשוואות ההפוכות, נוכל לסכם במילים קצרות את המסקנה: המרוץ לצבירת נכסי חומר מכניס את האדם לסחרחורת שקשה להחלץ ממנה. זהו מעגל קסמים – תאווה, מילוי זמני, ושוב: החסר מעמיק, הצמא גובר והתשוקה בוערת – לעוד…
_x000D_
בלון האושר החמקמק נשמט מידך ומתרחק, ממשיך הלאה, לועג לתמימותך והופך אט אט לגורם השואב את הכל פנימה את כל האושר, את כל השלווה, את כל הנינוחות, את כולם הוא מבטל במחי יד.
_x000D_
המחצית השניה של המשוואות החיוביות תיתן לנו את המענה הנכון למצוקות המלוות את המין האנושי מאז ומעולם.

_x000D_