כל מצוותיה של התורה חביבות הן על מקיימיהן, אך החביבות הנודעת למצוות סוכה עולה על כולן. נודע על גדולי ישראל שהיו מנשקים את דפנותיה של הסוכה בכניסתם וביציאתם, כביטוי של חיבה.
_x000D_
אהבה רבה מפגין עם ישראל בקישוט הסוכות, למרות שהן נועדו רק לשבעה ימים. אלמלא שאיננו כדאים, יכולנו להשתמש בסגנונו של מגיד זכותם של ישראל, רבי לוי יצחק מברדיטשוב, ולומר: "רבונו של עולם, יהי רצון שיעלו אלו המלאכים היוצאים מן השרשראות ומן הפנסים, ומן הציורים ומן העיטורים, שמקשטים שלומי אמוניך את סוכתך, וימליצו טוב בעדנו לכפר על כל חטאותינו".
_x000D_
חיבת ענני הכבוד
_x000D_
התורה מנמקת את מצוות סוכה (ויקרא כ"ג, מ"ג): "למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים". בגמרא מבואר שסוכות אלו היו ענני הכבוד שהקיפו את בני ישראל כל ימי היותם במדבר. אלא שתמהו המפרשים מדוע ניתנה מצווה מיוחדת כזכר לענני הכבוד, דבר שלא מצאנו בשאר הניסים שנעשו לישראל במדבר, כמו המן או הבאר?
_x000D_
נראה, שקיים שוני מהותי בין המן או הבאר לבין ענני הכבוד. המן והבאר נועדו לספק לעם ישראל את צורכיהם הבסיסיים במדבר. אלמלא הם, לא ניתן היה להתקיים במדבר אפילו ימים אחדים, וקל וחומר ארבעים שנה. אולם לא כך היו ענני הכבוד, שגם בלעדיהם ניתן היה להישאר בחיים. לפיכך, המן והבאר מעידים על יחסו המיוחד של הקב"ה כלפי ישראל, אך בענני הכבוד ניכרה יותר אהבתו הגדולה של ה' לעם סגולתו.
_x000D_
יסודה של מצוות סוכה טמון בחיבה שגילה הקב"ה כלפינו. באותה מידה, אף עם ישראל מפגין חביבות, העולה על כל המצופה, ומקשט את הסוכה בכל ליבו.
_x000D_
השערים הפתוחים
_x000D_
את החיבה הגדולה שרוחש הקב"ה כלפינו בחג הסוכות ניתן ללמוד גם מהתבוננות במעמדו של חג זה בין שאר מועדי חודש תשרי.
_x000D_
בימים הנוראים מידפקים אנו על דלתותיו של הקב"ה כדלים וכרשים. הן כך אנו אומרים ב"סליחות": "כדלים וכרשים דפקנו דלתיך, דלתיך דפקנו רחום וחנון, נא אל תשיבנו ריקם מלפניך". אנו גם משבחים בשבח זה את הקב"ה בפיוטי הימים הנוראים: "וכל מאמינים שהוא… הפותח שער לדופקי בתשובה". תחינותינו אל הקב"ה מגיעות לשיאן בעת תפילת נעילה. הננו מתחננים אז מעומק ליבנו: "פתח לנו שער, בעת נעילת שער".
_x000D_
אולם מה שונה המצב בחג הסוכות. אז, כביכול, המלך בכבודו פותח לפנינו את שעריו ומזמיננו לחסות תחת כנפיו. הסוכה מוגדרת בזוהר הקדוש כ"צילא דמהימנותא" – צל האמונה, ואנו מוזמנים לחסות בצילה במשך שבעה ימים.
_x000D_
אלמלא קדמו הימים הנוראים לחג הסוכות, לא יכולנו להיכנס לסוכת שלומו של הקב"ה, שהרי לא הכול ראויים לחסות בצילו של המלך. אך מכיוון שעברו עלינו ראש השנה ויום הכיפורים, ובהם נטהרנו מחטאינו, מעתה אנו מסוגלים להיכנס לסוכת הקודש.
_x000D_
בימי חודש אלול ובימים הנוראים אנו חוזרים ומשננים במזמור: "לדוד ה' אורי וישעי" את הפסוק: "אחת שאלתי מאת ה' אותה אבקש, שבתי בבית ה'… לחזות בנועם ה' ולבקר בהיכלו" (תהלים כ"ז, ד'). ההימצאות בבית ה' היא פסגת הנועם שאליה מסוגל אדם מישראל לשאוף. ואמנם, שאיפה זו מתגשמת והולכת במידה גדושה בסוכה, שכאמור, היא צילא דמהימנותא.
_x000D_
הכנסת אורחים
_x000D_
חג זה נחשב גם כ"זמן שמחתנו", משום שדרכו של בעל הבית לקבל את פני אורחיו במאור פנים ובשמחה, ואף הקב"ה, הפותח לפנינו את שערי סוכתו, מאיר לנו את פניו ומשפיע עלינו שפע של שמחה.
_x000D_
על רבי לוי יצחק מברדיטשוב מסופר כי היה מכניס לסוכתו אורחים בלי לבדוק את טיבם. משנשאל לפשר מעשיו, השיב כי לעתיד לבוא, כשיערוך הקב"ה סעודה לצדיקים בסוכת עורו של לווייתן, יש להעריך, שאף הוא, לוי יצחק, יידחק לשם ויבקש להיכנס. מסתבר, שיהיה מי שינסה למנוע בעדו מלהיכנס, שהרי אילו מעשים טובים יש בידו, שבגינם ראוי הוא להסב עם הצדיקים באותה סוכת קודש?… אלא שאז תהיה בפיו תשובה, שהרי אף הוא הכניס את כל החפץ בכך לסוכתו בלי לבדוק במעשיו. לכן, ראוי שגם עמו ינהגו משמים באותה מידה.
_x000D_
איננו זקוקים להרחיק מבט עד לסוכת עורו של לווייתן. כלום בסוכה זו, שאנו מקימים במו ידינו, ראויים אנו לשהות? מי יאמר זיככתי את ליבי, עד שראוי אני להיכנס למקום שבו שורה השכינה?
_x000D_
אלא שכך היא המידה משמים. עצם הכניסה היא המזכה אותו ליהנות מן הזכות הכבירה של השהייה ברשותו של המלך. הרצון להיכנס ולהתקרב לשכינה, מהווה תעודת כניסה למקום הקודש.
_x000D_
בצל כנפי השכינה
_x000D_
מפיה של כנסת ישראל נשמע הפסוק המופיע בשיר השירים (א', ד'): "הביאני המלך חדריו, נגילה ונשמחה בך". רשות הכניסה לחדריו של המלך גורמת מטבעה לרשפי אש התלהבות של בקשת קירבתו.
_x000D_
שפע וברכה מעניק הקב"ה לברואים בעולמו. חיים ובריאות, כישורים וכשרונות, עושר וכבוד. כל אלו אינם אלא פרטים מתוך המכלול הרחב של הטובה שבה מתברכים בני האדם. אולם מכל קנייני תבל בוחר היהודי את קירבת הבורא, שהיא התשורה החשובה לו מן הכול. ובשעה שהוא זוכה לקירבה מופלאה זו, הוא שרוי בשמחה שאין כמותה: "וישמחו כל חוסי בך, לעולם ירננו" (תהלים ה', י"ב). החיסיון בצל כנפי השכינה הוא הנוסך באדם שמחת נפש שאין כדוגמתה בעולם החומר. לכל זאת זוכים ישראל בחג הסוכות.
_x000D_
חג הסוכות וכל עניינה של הסוכה מעידים ומכריזים על האהבה ההדדית שבין הקדוש ברוך הוא לכנסת ישראל. הקב"ה מצידו מאיר פנים ומכניס את ישראל לחסות בצילו, והעם מחזיר לו אהבה תחת אהבה. חיבוב המצווה שניכר בסוכות, הינו סממן היכר חיצוני למתחולל במעמקי נפשות ישראל וברצונם להתקרב לשוכן מרומים.

_x000D_