אל תפרוש מן הציבור
_x000D_
ציבור אינו רק מקבץ של יחידים, כי אם גוף מלוכד, המקנה חוסן גם ליחיד המצטרף אליו. ראשית ההשתתפות עם הציבור היא בהתקבצם להתפלל, כי תפילת הציבור מקובלת יותר מאשר תפילת היחיד. כמו כן ראוי להשתתף עם הציבור גם בנתינת צדקה או בדרכם לשיפור מעשיהם, שהרי על כך נאמר (תהלים מ"ז, י'): "נדיבי עמים נאספו, עם אלוקי אברהם".
_x000D_
זאת ועוד, ראוי להשתתף עם הציבור בעת צרתם. על היחיד לצום יחד עמם ולהצטער בצערם, כמו שאמר מרדכי לאסתר (אסתר ד', י"ג): "אל תדמי בנפשך להימלט בית המלך מכל היהודים". מאידך, אמרו חכמינו שכל המצער עצמו עם הציבור, זוכה ורואה בנחמת הציבור.
_x000D_
גילוי שכינתו של ה' לעיני משה התקיים מתוך הסנה (שמות ג', ב') שהוא שיח קוצני קטן. משום שהקב"ה סובל יחד עם העם הנמצא בשעבוד ובעבודת פרך, כפי שנאמר (תהלים צ"א, ט"ו) "עמו אנכי בצרה". הסנה במדבר מסמל את צרת העם.
_x000D_
גם משה רבנו נהג כך משחר נעוריו, וכפי שמתארת התורה (שמות ב', י"א): "ויהי בימים ההם, ויגדל משה ויצא אל אחיו, וירא בסבלותם". אמר הקב"ה: אתה הנחת עסקיך והלכת לראות בצערן של ישראל, אני מניח את העליונים ואת התחתונים ואדבר עמך.
_x000D_
התיבה "צבור" היא בראשי תיבות: צדיקים, בינוניים ורשעים. זהו כינוס וחיבור של כלל ישראל, כאשר גם הרשעים נמצאים בתוך הציבור, שהרי החלבנה שריחה רע, היתה גם היא בין סממני הקטורת שהוקרבו במקדש.
_x000D_
אמנם, בצירוף זה במילה ציבור, הצדיקים צועדים בראש, ואחריהם הבינוניים, ובעקבותיהם גם הרשעים. מציבור כזה אין לאדם זכות לפרוש. לא כן הדבר כאשר הרשעים הינם בראש, ואחריהם נסרכים השאר. לגבי ציבור כזה לא אמרו חכמים: "אל תפרוש מן הציבור".
_x000D_
ואל תאמין בעצמך עד יום מותך
_x000D_
אל יאמר אדם כי כבר עברו עליו ימים רבים, שבהם הוא נלחם מול יצרו וניצחו, ולכן, אין לו לחשוש יותר. אלא: "אל תאמין בעצמך עד יום מותך" – היצר יודע את מלאכתו נאמנה, ממתין לשעת כושר ומחפש בכל תחבולותיו להפילך.
_x000D_
גם בענייני אמונה צריך האדם להישמר, כי האדם עלול לומר בלבו כי יוכל לשמוע דברי בלע, ואת הטוב יקבל ואת הרע ידחה. אך משנתנו מזהירה מפני דרך זו ומצווה שלא לשמוע כלל דברים שאין רוח היהדות נוחה מהם. אל לו להאמין בעצמו גם בתחום זה עד יום מותו, כי הסכנה מרובה. סכנת ההשפעה של סביבה חורשת עוון, קיימת כל עוד האדם חי עלי אדמות.
_x000D_
יוחנן כהן גדול שימש בכהונה במשך שמונים שנה, ובסוף ימיו הוא כשל ונעשה צדוקי. סיפור זה מורה שעל האדם להזהר תמיד, כי אין מי שמחוסן מהשפעה.
_x000D_
חכמים גזרו גזירות וסייגים כדי לשמור את האדם מן החטא, כהוראת אנשי כנסת הגדולה: "ועשו סייג לתורה" (פרק א', משנה א').
_x000D_
לדוגמה, חכמינו תיקנו  שלא יקרא אדם בליל שבת לאור הנר, שמא יטה את הנר ונמצא מכבה ומבעיר בשבת. בא רבי ישמעאל בן אלישע ואמר: 'אני אקרא לאור הנר ולא אטה', כלומר, שהוא סמך על יראת ה' שבלבו שתמנע ממנו את העבירה בשוגג. אך הוא קרא והטה, ועל כך הוא אמר: "כמה גדולים דברי חכמים" (שבת י"ב ע"ב).
_x000D_
לכן, על האדם להיזהר בדברי חכמים ובהרחקותיהם, כי רק הם הערובה להתרחק מהחטא.
_x000D_
מובא בחז"ל על חסיד זקן אחד שהיה שונה: "אל תאמין בעצמך עד יום זקנותך". הוא הרגיש שבזקנותו כבר לא יכשל בפיתויי העולם הזה. התרעמו עליו בשמים, וכדי לאלפו בינה, העמידוהו בנסיון קשה מאד והוא נכשל. אך מיד התחרט, ומהשמים גילו לו שהיה זה נסיון כדי לשכנעו שגם בימי הזקנה יש ליצר השפעה.
_x000D_
ואל תדין את חברך עד שתגיע למקומו
_x000D_
אל לו לאדם לדון את חברו, כי יתכן והיית מתנהג באותה דרך בה נהג חברך, אם היית נתון באותו מצב בו הוא נתון. גם אם היית נוהג אחרת, עדיין אין מקום להוציא לעז על חברך, שהרי אין אתה עומד "במקומו". אינך יודע באלו לחצים עמד אותו אדם, ולכן, לעולם אין ללעוג לו.
_x000D_
לימוד זכות זה קיים בכל תחום. פעמים מבקש אדם הלוואה מחברו והלה נמנע מלתתה. אל ידון אותו לכף חובה, כי יכול להיות שמצבו דחוק, ורק כלפי חוץ הוא מתנהג כעשיר כדי שיתנו לו בהקפה.
_x000D_
הדרך הראויה היא – כאשר יראה האדם את חברו חוטא, שיכניס ללבו חרדה מגודל העבירה, ויאמר לעצמו: שנינו קורצנו מאותו חומר, ואם הוא חטא, מי ערב לי שלא אפול גם אני ברשת החטא הפרוסה לרגלי. מחשבות אלו יביאוהו להוסיף משמרת על משמרתו.
_x000D_
המשנה מתפרשת בפן נוסף: לעתים נקלע אדם לעיר, ורוצים לתהות על קנקנו. אומרת המשנה: אל תדונו "עד שתגיע למקומו" הכוונה למקום מגוריו. רק במקומו תוכל לדונו. כי יש אנשים המתהדרים בנוצות לא להם במקום שבו הם אינם מוכרים.
_x000D_
כששמע משה רבנו מפי הקב"ה את הציווי (שמות ל"ב, ז'): "לך רד כי שחת עמך", לא חרץ את משפטם עד שהתקרב (שמות ל"ב, י"ט): "וירא את העגל ומחולות", ובכך הראה את הדרך הנכונה לבאים אחריו. חשוב להגיע למקום עצמו ולראות את המתרחש.
_x000D_
רב יוסף בנו של רבי יהושע בן לוי, הגיע עד לשערי מוות ונרפא. שאלו אביו מה ראה שם למעלה, וענהו: "עולם הפוך ראיתי, עליונים למטה ותחתונים למעלה". על כך אמר לו אביו: "עולם שראית, עולם ישר ואמיתי הוא". אנו חיים בעולם הדמיון. רק בעולם האמת מתבררים הדברים. האדם יראה לעיניים, אבל הקב"ה בוחן כליות ולב, לפניו נגלו כל תעלומות, והוא יודע כיצד באמת צריך למדוד את האדם. מסיבה זו על האדם להשתדל לא לדון את חברו ולא למדוד את מעשיו, כי הם גלויים רק לה' חוקר כליות ולב.
_x000D_
אל תאמר על דבר שאי אפשר לשמוע, שסופו להישמע
_x000D_
אדם הרוצה לשמור על סודו שלא יגלה אותו לאחרים. ברגע מסוים מגיע אליו ידיד קרוב ביותר, והוא מתפתה לספר לו את סודו, מתוך אמונה שרק ידיד זה יבוא בסוד העניינים, אך אל לו לאדם להתפתות כי אכן כך יקרה – "שסופו להישמע" לכל אדם.
_x000D_
פרט נוסף הכלול במשנה זו הוא: יש אנשים המתחילים ללמוד סוגיה מסויימת, ורצונם להבין את הדברים בקלות ובמהירות. לכן, כאשר הם נתקלים בקשיים, הם אומרים שהדבר נמנע מהשגתם.
_x000D_
על כך נאמר "שסופו להישמע". על ידי התבוננות בשקידה ובהתמדה ניתן להבין ולהשיג דברים  שלא הושגו בעיון הראשוני. יש להתאזר בסבלנות מירבית וללמוד כל דבר ביסודיות.
_x000D_
יש שפירשו: "אל תאמר דבר שאי אפשר לשמוע" – אתה המוחזק לטוב וישר, אל תאמר שתוכחתך אין בה תועלת, כי "סופה להישמע" – גם אם אין החוטא חפץ לשמוע עתה את קול התוכחה. יבוא הרגע המתאים והוא ייזכר בדבריך.
_x000D_
גרעין  זרע הנופל על אבן, ייתכן שלאחר זמן הוא יתגלגל לאדמה והוא ינבוט ויהפוך לעץ רב פארות. כך עתידה גם מילה טובה להניב פירות לתפארת, גם אם כרגע נדמה שהחריש נעשה על אדמה צחיחה.
_x000D_
אל תאמר לכשאפנה אשנה שמא לא תפנה
_x000D_
אדם הדוחה את לימודו לשעה מאוחרת יותר – בטעות יסודו. ביטול זמן שנעשה עכשיו, אין לו תשלומים מחר או בכל זמן אחר. הזמן שאבד אינו קיים יותר.
_x000D_
דוד המלך ממשיל את מצבו בארץ (תהלים קי"ט, י"ט): "גר אנכי בארץ, אל תסתר ממני מצוותיך". האדם חי בעולם כגר, כי זמנו מוגדר ומוגבל. על כל רגע להיות  קודש לעשיית מצווה וללימוד תורה. "אשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו" – נאמר על הבא בשערי שמיים ויודע את התורה.
_x000D_
אף שהנושא של ביטול זמן אמור לגבי כל המצוות, מדגיש הלל דווקא את מצוות לימוד התורה, כי היא מצווה תמידית, ובה מחויב האדם בכל רגע מימי חייו. וכך נאמר (יהושע א', ח'): "לא ימוש ספר התורה הזה מפיך, והגית בו יומם ולילה".

_x000D_