התנא אבטליון היה ידוע כבעל חסד בקנה מידה גדול. הוא היה אביהם של יתומים. עם גדלותו בתורה ותפקידו כאב בית דין, מצא זמן להתמסר למסכנים ולחלשים – לרוממם, לסעדם ולתומכם. מכאן נגזר שמו אבטליון – אב לקטנים (בארמית מכונה ילד בשם "טליא", מלשון טלה).
_x000D_
אבטליון הדריך את החכמים לגלות אחריות כלפי כל מילה היוצאת מפיהם לבל תצא, חלילה, תקלה מתחת ידם.
_x000D_
חכמים, הזהרו בדבריכם
_x000D_
המעמד הרם של החכמים בעיני כל העם והמשקל הרב שניתן לכל מילה שלהם, מחייבים אותם במשנה זהירות. בשעה שישמיעו דברי הלכה או רעיונות בתחום ההגות והמחשבה, יאמרו אותם בשפה ברורה, שלא תיווצר אפשרות לפרש אותם לשני פנים. עליהם לתת את דעתם בפני מי הדברים נאמרים, והאם אלו הם הזמן והמקום המתאימים להשמיעם. ומעל לכל – עליהם להוות דוגמה אישית לכל מוצא פיהם.
_x000D_
שמא תחובו חובת גלות, ותגלו למקום מים הרעים
_x000D_
כדי להמחיש את הוראתו, משתמש אבטליון בדימוי דברי התורה למים. המים מסוגלים להרוות את הצמאון ולהחיות את הנפש. אמנם, כאשר המים עוברים דרך מקור נרפש או מעיין מזוהם, הם מתעכרים, מתקלקלים ומסכנים את השותה בהרעלה חמורה. הקבלה זו – חייב החכם לשוות אל מול עיניו. עליו להפנים ולזכור: מילה שנאמרה אינה אובדת. היא נכנסת למעגל הזרימה העולמי, ומפכה ומשקה תלמידים ותלמידי תלמידים עד סוף כל הדורות.
_x000D_
לכן, על החכם להיזהר שמא בעתיד יהיו לדבריו השלכות לא רצויות ולהזהר בהתאם.
_x000D_
ונמצא שם שמים מתחלל
_x000D_
בעלי השקפות פסולות ודעות נפסדות עלולים לנצל כל לשון המשתמעת מפי החכם כדי לגלות פנים בתורה שלא כהלכה, ולפרש אותה על פי אמונתם הכוזבת.
_x000D_
השלב הבא יהיה בלתי נמנע: תלמידים ישמעו את פירושיהם המסולפים, יסברו שזו דעת החכמים עצמם ובמקום לשתות מבאר מים חיים, הם ישתו מים מורעלים, עלולים לצאת לתרבות רעה.
_x000D_
התוצאה תהיה שהם ישתו ו"ימותו" – מיתה רוחנית ויביאו לחילול שם שמים. אנשים יראו את התלמידים יוצאים לתרבות רעה ויבואו לתלות את האשמה בחכמים, שכביכול, מפיהם יצאו דברי האפיקורסות.
_x000D_
בכיה לדורות
_x000D_
כאשר מגוללים את ההיסטוריה של הכתות הפורשות מעמנו, מוצאים לפעמים שיבוש קל, הטעיה דקה, שהביאה במשך הדורות להתפתחותן של תאוריות כפרניות.
_x000D_
צדוק ובייתוס, תלמידיו של התנא אנטיגנוס איש סוכו, שמעו מפיו הנחיה לעבוד את ה` שלא על מנת לקבל פרס, כי אם לשם שמים. הם הסיקו מסקנות שגויות אודות שכר העולם הבא ומכאן הדרדרו לכפור בכל התורה שבעל פה. התלמידים ש"החמיצו", הקימו שתי כתות של כופרים: כת ה"צדוקים" וכת ה"בייתוסים".
_x000D_
מתוך חשש להתהוותן של כתות אלו, עמד אבטליון על הגורמים שהביאו להקמתן, ומצא לנכון להתריע מפני הסכנה הטמונה באמירת דברים שעלולים להשתמע לשתי פנים.
_x000D_
אכן, הקריאה יוצאת בעיקרה לחכמים, אבל לא פחות מכך היא מופנית אלינו, אל כל אדם המשמיע את דעותיו בציבור: היזהר בדבריך, כל מילה שלך יוצרת הד ומכה גלים. על כן, ברר את מילותיך בתשומת לב. שמור על מוצא פיך שיישאר כמקור מים טהור וזך. הרווה והשקה את השומעים בתוכן צלול ואל תתן לפרשנויות מגמתיות לזהם את הכלי הנפלא ששמו "דיבור".

_x000D_