יסוד ההצלחה החינוכית היא מציאת הנקודות הטובות שבאדם, הדגשתן ופיתוחן בכל אדם מצוי גרעין טוב המסוגל להפריח את האדם כולו.
היהדות מלמדת אתנו להסתכל על כל אדם במבט חיובי. האדם אינו פקעת של חולשות ויצרים בלתי ניתנין לכיבוש, הוא יצירה אלקית, נר אלקים דולק בנשמתו! התפקיד החינוכי של כל אדם הוא להעלות את אורו של נר זה עד שתהיה השלהבת עולה מאליה. כלומר, שגילויי הנשמה יהפכו לגלויים וניכרים לעין כל.
השם "אדם" נגזר מהשורש "אדמה", וזאת לא רק במטרה לרמוז על מוצאו של האדם שהוא מן העפר, אלא גם כדי להצביע את תכונתו. כשם שהאדמה מצמיחה, כך גם באדם מצויה סגולת הצמיחה, ומכוחה הוא עשוי לגדול כעץ פרי רב פארות. הגורם לצמיחה זו הוא העובדה שבקרבו פנימה מצוי גרעין, המסוגל לעשות פרי הילולים.
אמנם אין להתעלם מהצדדים השליליים המצויים באדם, גם הם דורשים טיפול מתמיד. אם לא נטפל ב"סור מרע", לצד העיסוק ב"עשה טוב", עלולים הקוצים השוטים לכלות כל חלקה טובה ולמנוע מפרחי הנוי להתפתח. במצב זה הצמיחה הכללית של האדם עלולה להעצר.
אולם מטרתנו היא להצביע על חובת המודעות לחשיפת הטוב הצפון באדם. מודעות זו היא מרכז אמנות החינוך. המתרשל בעבודתו החינוכית, לא זו בלבד שהוא מונע מן החניך העשרה מבחוץ, אלא שהוא מביא גם לחוסר הפיתוח של הגרעין הטוב, המצוי בפנימיות החניך מעצם יצירתו. אם כן, אחריותו של המחנך היא כפולה שבעתיים. עליו להפריד ולנפות מתוככי נפשו את הגורמים השליליים, ועל ידי כך להעמידו על מתכונתו היסודית הנאה, שהרי האדם הוא נזר הבריאה.