העולם נברא כדי להיטיב עם הברואים. האדם הראשון חי בגן עדן, מקום שכולו תענוגים. אם העולם כולו, ועם ישראל בפרט, היה מקיים את רצון הבורא, לא היה צורך בסבל. אך לאדם ניתנה אפשרות בחירה ללכת בדרך משלו, גם אם אינה תואמת את רצון הבורא. במקרה זה, אין מנוס מעריכת שינויים בתוכנית, על מנת שהיעד הסופי יושג למרות הכל. שינויים אלו גורמים לאנשים לסבול.

דומה הדבר לדרך המובילה אל פסגת ההר. אפשר לסלול כביש בקו ישר מן העמק אל הפסגה, דרך זו תהיה קצרה אך תלולה מאד. מי שבידו רכב חזק, יכול להגיע אל הפסגה במינימום זמן. לאחרים יש צורך לסלול כביש מפותל, ארוך יותר, אך נוח יותר לנסיעה.

דבר זה נכון גם לגבי שגיאות שנעשו על ידי האבות; כל שגיאה קטנה, בלתי משמעותית לכאורה, נותנת את אותותיה בהמשך הדורות. למרות שהיהדות רואה את האבות כאנשים שהגיעו לפסגת הקדושה שאדם מסוגל להגיע, בכל זאת נמצאו בקורות חייהם מעשים שגויים. לנו, העומדים במרחק של אלפי שנים ומאות דורות, לא ניתנת הזכות לשפוט את מעשי האבות, ולהחליט היכן שגו. אבל התורה שניתנה מן השמים מגלה לנו את נקודות תורפה אלו, וכך יש בידינו מפתח להבנת התופעה הייחודית ששמה גלות.

דוגמה לכך היא המאמר הבא: "מפני מה נענש אברהם אבינו ונשתעבדו בניו למצרים מאתיים ועשר שנים? מפני שעשה אנגריה בתלמידי חכמים, כלומר: במלחמה שניהל אברהם נגד חמשת המלכים, לאחר שנשבה לוט אחיינו בידיהם, עשה שימוש בתלמידיו שלימדם תורה, וביטל אותם מלימודם. זו היתה שגיאה, ועל שגיאה זו שילם אברהם בגלות בניו במצרים.

לסיכום ניתן לומר, שתפקידה המרכזי של הגלות הוא תיקון ליקויים, והכנת האומה לרגע הגדול של הגאולה הסופית, שבה תכונן מלכות שמים בעולם.