הנישואין נחשבים לברית קודש המביאה ל"דיצה, חדווה, אהבה, אחווה, שלום ורעות", כנוסח הברכה הנאמרת בשעת הנישואין.
היהדות מעניקה את מלוא ההכרה לתופעות הטבע האנושי ולגילוייו. יותר מכך, בתנ"ך אנו מוצאים ביטויים אלוקיים בעלי יופי נצחי על האהבה שבין בני זוג נשואים. תיאורים אלו משבחים ומהללים את הנאמנות לאשת הנעורים ורואים ברוך ובעדנה של הנישואין סגולה עילאית.
הנישואין, כחלק בלתי נפרד מהחיים, מאחדים וממזגים את התחום הפיסי עם התחום הרוחני שבאדם. היהדות אינה מגלה יחס שלילי כלפי היסוד הפיסי שבאהבה. היא משתדלת להחדיר ליופי זוך ועדנה, כך שבאמצעות הנישואין, עשויים האיש והאשה להגיע לספירות גבוהות מאד.
כמובן קיימים גם נישואין כושלים. ברוב המקרים נובע הדבר מהעדפת היבט אחד של חיי הנישואין על פני יתר ההיבטים. יש אנשים הנישאים זה לזה רק לפי תכתיב החושים. הם הולכים שולל אחר מראה העיניים ושרירות הלב. רגשי בוסר ודחפים בלתי מבוקרים משלים את הצעיר כאילו הוא אוהב אהבת אמת את בת זוגו, אך בהמשך הדרך הוא מתפכח ועומד על טעותו.
עם זאת, אין להחליט בנושא כה חשוב ונעלה כנישואין רק על פי תכתיב ההיגיון הקר. יש לשתף את המוח ואת הלב במידה שווה. ההחלטה בכל הנוגע לצעד חשוב זה בחיים היא בתחום שניהם. הבא בברית הנישואין חייב להיות מודע לכך, ששתי ישויות מעורבות בתהליך. לדוגמה, מידה יתרה של הכנעה עצמית והתבטלות, משמעותה כישלון חרוץ. זאת מכיוון שמצב זה מעודד קנטרנות, קפריזיות ושתלטנות מצד בן הזוג השני. באופן זה נשללת מחיי הנישואין התועלת של ההתבטאות העצמית.
על האיש ועל האשה לדעת כי אמנם חיי הנישואין יוצרים בעיות, בשל העובדה שמשתתפים בהם שני שותפים שונים, אך עליהם להפנים שצדק חברתי חיוני בחוג המשפחה, כשם שהוא חיוני במסגרת הרחבה של הקהילה. אנוכיות והעדר התחשבות, לעתים, עשויים שלא להגביר את תגובת הנגד של הזולת, אולם הם מביאים בהכרח לאומללות. אדם קשוח לב, שלכאורה, נראה שהוא מצליח בהתנהגותו, משלה את עצמו, שכן הוא שולל מעצמו את האושר ששיתוף הפעולה והשוויון הצודק משרים על הבית ועל המשפחה. טוב לב ותבונת שכל הם שני היסודות של האושר בחיי הנישואין.
חיי משפחה מוצלחים הם הביטוי הנאות ביותר לחירותו של האדם. זוהי ההזדמנות המצוינת ביותר, הן לאיש והן לאשה, לשגשג בכיוון הנכון. קשר זה יש בו משום "נישואין" ו"קידושין", כלומר, התנשאות וקדושה במובן הנעלה ביותר של מילים אלו.
חיי הנישואין דורשים מאיתנו מעין כשרון אמנותי לעצב את עצמנו במתכונת הנהדרת של צלם אלוקים שבו נברא האדם. צעד זה מבטיח יבול של התחדשות ושל יופי עילאי טהור בדמות ילדינו, הממשיכים את דרכנו ומהווים בבואה של ציפיותינו ומשאת נפשנו.