_x000D_

בלק טען כי עצם קיומו של עם ישראל מהווה סכנה לאנושות, למדינות התרבות, ובגללו ייהרגו אנשים, נשים וטף או שיהפכו לפליטים גולים מארצם.

מיד עם בואו של בלעם לעיר בירתה של מלכות מואב, הוא משתכנע ב"אמת דרכו" ובחשיבות השירות הנעלה שהוא מתכונן לבצע למען האנושות הסובלת. בלק הציע בפניו, מוחשית, את הבעיה. את הסכנה הטמונה בעצם קיומו של עם ישראל. כה נאמר בכתוב: "וילך בלעם עם בלק ויבואו קרית חצות" (שם כ"ב, ל"ט).

עם ישראל מהווה סכנה לאנושות, למדינות התרבות. הוא גורם סבל לאנשים חפים מפשע, ובגללו ייהרגו אנשים, נשים וטף או שיהפכו לפליטים גולים מארצם.

בלעם מכין עצמו לרגע הקללות הגדול. בריכוז נפשי עצום מנסה הוא לקלוט בראי לבו את קרני השמש הנבואיות, שיבעירו למענו את האש הרצויה לו להשמדת העם.

ולמען קדם את המטרה מבקש בלעם מבלק: "בנה לי בזה שבעה מזבחות והכן לי בזה שבעה פרים… אולי יקרה ה' לקראתי" (שמות כ"ג, א'-ג').

אולי יקרה הנס, אולי יניח ה' לבלעם לעשות בעם הזה כרצונו. ואז: "ויקר אלוקים אל בלעם" (שם ד').

האלוקים נראה אליו. רוחו של בלעם זכתה לנבואה. ומה היו מילותיו הראשונות? הנה הן לפניכם:

"ויאמר אליו: את שבעת המזבחות ערכתי ואעל פר ואיל במזבח" (שם ד').

כמה אוויל היה בלעם באותה שעה, כאשר האמין, שגם את האלוקים ניתן לקנות, כשהחליט שאין האלוקות פועלת בהתאם לעקרונות מוצקים של צדק ושל יושר מוחלטים. כשקיווה, שניתן לקנות אצלו באמצעות שוחד, "צדק" שונה.

אכן, ידע בלעם הגדול, שהוא עושה עתה שטויות. אולם שנאתו לעם ישראל היתה כה עמוקה וכה תהומית, שכדי לממש אותה, ניסה הכל…

וראו נא לאילו מחוזות נפש מסולפים הובילה אותו שנאתו.

בעומדו על אחד מהרי מואב, בצפותו בעם ישראל ששכן למטה בערבה, נזכר בטיעון חשוב. כנאמר בפסוק: "וישת אל המדבר פניו" (שם כ"ד, א') . "שהזכיר להם את עוון העגל, שעשו במדבר" (שפתי חכמים על רש"י, שם).

בלעם תובע, איפוא, מן האלוקים שיעשה צדק בעולם.

מדוע, שאלה רוחו של בלעם, מדוע אינך מעניש את העם שמרד בך, שיצר עגל זהב והשתחווה לו? הלא גזרת עליו כליה בעטיו של חטא זה! מדוע אינך ממצה איתו את הדין?

אברהם אבינו הוא ניגודו ההיסטורי של בלעם. הזכרנוהו כדי להבליט את הניגוד התהומי בין השניים.

גם אברהם דרש צדק מן האלוקים, אולם צדק הפוך. כשהודיעו האלוקים, שבדעתו להביא כליה על ערי הרשע סדום ועמורה, שכן "עלתה רעתם לפני" (בראשית), התחנן אברהם וביקש מן האלוקים שיאריך אפו ולא ישמידם.

כך עומד ה"צדק" ה"בלעמי" מול הצדק ה"אברהמי". אברהם דורש מן "השופט כל הארץ", שיעשה משפט ולא ישמיד את ערי הפשע והחטא, ואילו בלעם תובע מיצוי הדין הקיצוני דוקא כלפי עם ישראל. מסביב שולטת התרבות האלילית במלוא מובן המילה. ובכל זאת, אסור לסלוח לעם ישראל גם אם נכשל בו רק פעם אחת.

"צדק" זה ממשיך לשלוט מאז בעולמנו. עמים יטבחו איש את רעהו, והעולם יקבל עובדה זו ב"הבנה". העולם "המזועזע" יביע מיצוי הדין לא עם הרוצחים בפועל, חלילה, כי אם אתנו – ישראל.

כלומר, עוד בלעם חי!

היודעים אתם, מה ההבדל בין אברהם לבלעם? מדוע כל אחד מהם חש בלבו צדק מסוג שונה?

למדנו בפרקי אבות:

"מתלמידיו של אברהם אבינו… עין טובה", ואילו "עין רעה… מתלמידיו של בלעם הרשע" (פרק ה').

אין צדק אובייקטיבי צומח מלבו של אדם. תמיד תמיד תהיה דרישת הצדק בבואה למידותיו ולתכונותיו. הצדק של "עין טובה" ידרוש חנינה גם לרשעים, ו"עין רעה" כעינו של בלעם, תתבע צדק ומיצוי דין עם הצדיקים דווקא. מאז ועד עצם היום הזה.