פרעה חלם, אך הוא לא הבין את המראות שניגלו לעיניו. הוא לא קלט את פשר הפרות השמנות והרזות שהופיעו בחלומו. רוחו נפעמה: "וייקץ" (בראשית מ"א, ד').

גם חרטומיו, פותרי החלומות המקצועיים, לא עמדה להם הפעם מקצוענותם ומיומנותם. הם הציעו פתרונות מלומדים, מנומקים ובנויים היטב. הללו היו גזורים לפי אמות המידה של החלום, ובכל זאת, לא גירשו את המועקה ששכנה בלבו של פרעה.

ואילו יוסף, העבד העברי שהובהל מן הכלא, פיענח את צופן הפרות והשיבולים, והפתרון זיכהו בהערצת מלך מצרים. הלה העניק לו שלטון והפקיד בידיו עוצמה כלכלית ומדינית.

עלינו להבין את ההתרחשות עצמה, שלא בהקשרה ההיסטורי. מדוע לא ירד פרעה עצמו לסוף דעתו ולעומק חלומו? מדוע ניצבו חרטומי מצרים נבוכים מול חלום פשוט ובלתי מורכב זה? ואיך זה, דווקא יוסף קלע ללבו של פרעה אודות הפשר האמיתי?

לשם כך, עלינו לקרוא בשימת לב את החלום עצמו:

"והנה עומד על היאור… מן היאור עולות שבע פרות יפות מראה ובריאות בשר ותרעינה באחו. והנה שבע פרות אחרות עולות אחריהן מן היאור, רעות מראה ודקות בשר, ותעמודנה אצל הפרות על שפת היאור. ותאכלנה הפרות רעות המראה… את שבע הפרות יפות המראה… וייקץ פרעה" (בראשית מ"א, א'-ד').

אך ראו נא, כיצד סיפר אותו פרעה עצמו ליוסף, לאחר שנילאו חרטומיו וחכמיו להבין את פשרו:

"הנני עומד על שפת היאור, והנה מן היאור עולות שבע פרות בריאות בשר ויפות תואר ותרעינה באחו. והנה שבע פרות אחרות עולות אחריהן דלות ורעות תואר מאד ורקות בשר. לא ראיתי כהנה בכל ארץ מצרים לרוע" (שם י"ז-י"ט).

ההבדלים בין התיאור המקראי האובייקטיבי לבין האופן שבו השתקף החלום בנפש פרעה, בולטים. בהבדלים אלו מתגלה גישתו הסובייקטיבית, המושפעת מנטיות הלב ומהשקפות עולם קודמות של פרעה. בעטיין יש לו ראיה משוחדת על המאורעות. תפיסתו את החלום כחלום אישי, פרטי ולא לאומי, טשטשה אותו והרחיקה את פרעה מן הפתרון הראוי.

ההבדלים ניכרים לעיני הקורא.

בחלום עצמו עמד פרעה "על היאור", אך בסיפורו הוא עמד על "שפת היאור". זהו הבדל משמעותי. בעיני המצרי הקדום היה היאור המשפיע את הפוריות לארץ. על כן נתפש גם כאלוהי מצרים. קיים הבדל אם עמד "על היאור", שמובנו: היותו חלק ממנו, מעורב בפעילותו, או אם עמד על "שפת היאור", כמתבונן מן צד.

זאת ועוד, בחלומו היו הפרות "יפות מראה ובריאות בשר". כך צויין ערכן של הפרות לאדם. אך פרעה סיפר ליוסף שהן היו "יפות תואר". כן הדבר בנוגע לפרות הרעות. בחלום עצמו הן "רעות מראה ודקות בשר", כלומר, רעות לאדם הרוצה ליהנות מהן, ואילו בסיפורו של פרעה הן דלות "ורעות תואר" – הבחנה חזותית חיצונית גרידא. כמו כן, השמיט פרעה מסיפורו את העובדה החשובה שתחילה עמדו הפרות הרעות אצל הפרות הטובות על שפת היאור.

הבדלים אלו מלמדים שבעיני פרעה היה זה חלום אישי מטריד. הדגשת המראה והתואר החיצוניים של הפרות תרמו לתמונה המעוותת שנוצרה. לא פלא שהחרטומים הגיבו בהתאם, שכן הם נפלו ברשת הטעות ועיצבו את פתרונותיהם לאור המידע הסובייקטיבי שסיפק להם פרעה. כל חכמתם ומיומנותם של חרטומים אלו היא אופקית ולא אנכית. קליטתם הרוחנית הינה מאופק לאופק במרחב היקום, בלא האזנה לדבר השמים האלוקיים, שהוא מעבר לחכמת אנוש פשוטה. ואכן, הם הציעו את התשובות הטובות ביותר לסך האינפורמציה שבידיהם. פרעה מדבר על פרות יפות תואר, ובכן הפתרון הוא: "שבע הפרות הטובות – שבע בנות אתה מוליד. שבע פרות הרעות – שבע בנות אתה קובר…" (ילקוט שמעוני מקץ, מ"א).

אולם "אין פותר אותם לפרעה… שלא היה קולם נכנס באוזניו, ולא היתה לו קורת רוח בפתרונם" (רש"י ע"פ המדרש).

אדם מסוגל לעוות את תמונת חייו במחשבתו, בדמיונו, בדבריו ואפילו בהרגשותיו. אך האינטואיציה הפנימית והעמוקה שלו תדע תמיד את האמת. פרעה ידע, איפוא, שפתרונותיהם – הבל.

אך יוסף רוח אחרת היתה עמו. כשפנה אליו פרעה ואמר: "אני שמעתי עליך לאמר: תשמע חלום לפתור אותו" (שם, ט"ו), השיב לו יוסף במילים ברורות וחד משמעיות: "בלעדי – אלוקים יענה את שלום פרעה" (שם, ט"ז).

נדגיש את האובייקטיביות המוחלטת שזוכה לה האדם המסוגל להשתחרר ממעורבות אישית ורגשית. האלוקים, רמז יוסף, אם ירצה, יעניק לך את הפתרון החשוב לך. מוחי, הגיגי ושפתי ישמשו אך כמכשירים להעברת המסר האלוקי.

מצב נפשי זה מאפשר לאדם להתבונן מן הצד, גם כשהוא עצמו מעורב בנושא. הוא זוכה לראיה כוללת, שהיא בתמציתה – אלוקית. יוסף הגיע אליה, ועל כן, קלע אל לוז הפתרון. וכך, מבעד להסבריו הסובייקטיביים של פרעה, הכיר את החלום בצורתו האובייקטיבית, כפי שחלם אותו פרעה, ללא כחל ושרק אישיים:

היאור העלה שבע פעמים פרות טובות ושבע פעמים פרות רעות. מכיוון שהיאור משפיע את ברכתו רק פעם אחת בשנה, נאמר כאן באופן בלתי אמצעי כי שבע הפרות הן שנים. פרעה עמד על היאור שקוע בהרהוריו. הוא הגה בו כמשפיע את ברכת הפריון, כמעשיר את ארצו בתבואה ובעדרים, בשעה שהפרות הטובות עלו מן היאור, הן מצאו מרעה והלכו לרעות. אך בשעה שהפרות הרעות עלו, כבר עמדו הפרות הטובות על שפת היאור, הן כבר כילו את המרעה. פרות אינן חיות טרף מטבען. הן לא היו אוכלות את הטובות מחמת הרעב, אילו הללו הותירו מרעה. כך ניתנה אזהרה ברורה שלא לכלות את הכל, ועל ידי כך תנצל ארץ מצרים. נמצא, שכל הפתרון כלול כבר בחלום. ה' מדבר בתמונות, ופתרונו של יוסף הינו דוגמא לכל פתרון.

יוסף המריץ את פרעה לנקוט מיד באמצעים הדרושים כדי לקדם את שנות הרעב. גם עובדה זו הסיק מהתבוננות אובייקטיבית ולא רגשית. הוא למד אותה מיקיצתו של פרעה, שהיא רמז אלוקי הקורא לו להקיץ, להתעורר ולפעול.

אכן, למראה התכנית המעשית והמפורטת שהגיש יוסף לפתרון בעיות המזון בשנות הרעב, הגיב פרעה: "הנמצא כזה איש אשר רוח אלוקים בו?" (שם, ל"ח).

האם מצוי בחברתנו אדם המשלב בקרבו מעשיות פרקטית עם רוח אלוקים כיוסף?

…ויוסף זכה ב"מכרז" על משרת המשנה למלך.