גדולי המדע עמדו משתוממים ומתפעלים בהביטם על הבריאה. בראש החוקרים הגדולים, אשר השפעתם ניכרת עד היום, עומד גאון הפיסיקה ניוטון. שמידט, תלמידו של הייקל, כותב שניוטון אמר: 'כל הטבע הוא מעשה ה' ופועלו. יד ה' עשתה זאת בלי להשתמש בכוחות הטבע'.

הביולוג ליני, מגדולי החוקרים, שיצר את הסיסטמטיקה של עולם החי, מסביר שאין ביאור אחר לכוח הפועל בטבע, היוצר בעלי חיים וצמחים לאין סוף, מאשר הדעה כי ה' ברא וממשיך ליצור עד אחרית הימים. 'אנו צריכים לבאר את הכח היסודי היחיד. האחד, היוצר ללא הרף בעולם החי, שהוא החי לעד, הכל יכול, יודע הכל, בורא העולם'.

חוקרים ומלומדים בעלי שם עולמי הסכימו עם וירכוב, שאמר: 'מדעי הטבע אינם יכולים לפתור את שאלת הבריאה ואת חידת הבריאה'. אותו וירכוב, אחד המלומדים הגדולים במאה הקודמת, כותב במקום אחר: 'התהוות התא הראשון היתה נס. אנו מוכרחים להודות שבמשך התפתחות כדור הארץ הופיע פתאום כח בורא, שאין אנו מכירים ואין אנו יכולים לתאר לעצמנו, לא את מקורו ולא את שיטתו. הבריאה של יצורים אורגניים היא פוסטולט, הנחת יסוד, של מדעי הטבע'".

וויליאם הארווי (1578-1657), מגלה מחזור הדם וממניחי היסוד של הפיסיולוגיה, אמר: 'כל ביצה נולדה מביצה, כל תא מתא, כל חי מחי, והחי הראשון נברא על ידי הבורא הכל יכול'.

הסופר האמריקאי מוריסון, נשיא האקדמיה למדעים בניו יורק, אסף בספרו הפופולרי 'האדם אינו לבדו' מספר גדול של 'דברים שבמקרה' שהם תנאי הכרחי ליצירת האדם וקיומו. מתוך מאות הדוגמאות שלו ושל חוקרים אחרים, נביא כאן אחדות:

א. אלפי כוכבי שביט נקלעים לקרבת כדור הארץ במהירות של 30-60 ק"מ לשניה. אלמלא ההגנה של שכבות האויר המקיפות את כדור הארץ, אי אפשר היה להתקיים כאן, וכל החיים היו גוועים מזמן. יתר על כן, כדור הארץ מוקף אוזון. אמנם שכבת האוזון אינה עבה, אך היא מעכבת את הגלים הקצרים של השמש מלהגיע אלינו בכמויות ניכרות. אלמלא הגנה זו לא היינו יכולים לעמוד בפני הקרניים האולטרא-סגוליות.

ב. הארץ מסתובבת על צירה פעם אחת ב-24 שעות. אילו הסתובבה אחת למאתיים וארבעים שעות, היה נשרף כל היבול שלנו ביום אחד, שבו היתה השמש מלהטת את הצמח בכוח גדול פי עשרה מאשר עכשיו. תוצאות הפוכות פי עשרה היו בלילות החורף הארוכים.

ג. לארץ ציר סיבוב בשיפוע של עשרים ושלוש מעלות, הגורם לחילופי העונות. אלמלי זאת היו הקטבים שרויים במצב של בין השמשות נצחי, אדי המים של הימים היו נעים צפונה ודרומה, וכל אוצרות המים היו מצטברים בצורת הררי קרח כבדים. מצד שני, כל השטח שבין קו המשווה לבין הקטבים, היה הופך למדבר עצום.

ד. שיעור החמצן באויר הוא 21%. אילו היה באויר 50% חמצן, היה נשרף כל המצוי בעולם. ברק אחד לא היה מדליק עץ אחד כי אם יערות שלמים.

ה. הכל יודעים כי המים קופאים כשהטמפרטורה יורדת מתחת לאפס, אולם לא הכל יודעים כי עם קפיאת המים משתנים חוקי הטבע הקבועים. כל חומר, לרבות מים, מתפשט עם עליית הטמפרטורה. אם נחמם סמ"ק ברזל, נפחו יעלה. אם הוא נמצא בכלי סגור, שאין לו מקום להתפשט, הוא יגרום לפיצוץ הכלי. 1 ליטר מים בטמפרטורה של 4 מעלות צלסיוס, תופס נפח של 1000 ס"מ מעוקבים, ושוקל 1000 גרם (1 ק"ג). אם יחממו את המים, יעלה נפחם וכלי בגודל זה לא יוכל להכילם. חימום יתר של מים במיכל סגור, גורם לפיצוץ המיכל. בכך דומים המים לכל החומרים האחרים בטבע. כאשר מקררים חומר, הוא מתכווץ, וככל שמקררים אותו יותר, מצטמצם נפחו יותר ויותר, וכן נוהגים גם המים. אך ראה זה פלא: כשמקררים מים מ-4 מעלות חום עד ל-0, שהיא המעלה הקריטית, בה הופכים המים לקרח, משתנה לפתע טבעם, וככל שהטמפרטורה יורדת, לא זו בלבד שאין נפח המים מצטמצם, אלא להפך, הם מתפשטים. וכל כך למה? אילו היו המים ממשיכים להתכווץ, היה הקרח כבד מן המים. הוא היה שוקע, והיה גורם שבחלק ניכר כל המים היו הופכים לגושי קרח, וכל יצורי המים שבתוכם היו נשמדים. למעשה, בגלל השינוי הראדיקאלי שחל בתכונת המים, קופאים המים העליונים בלבד, ואילו מתחתיהם קיימת זרימה מתמדת, והקרח אף מגן על הטמפרטורה לבל תרד. הודות לכך, עוברים יצורי המים את חודשי החורף ללא תקלות.

ו. בשמש, או יותר נכון – בסביבתה הקרובה, מתרחשים תהליכים מוזרים, דבר הנוגד כל הגיון.

המדענים הצליחו לקבוע את מידות החום על פני השמש וסביבתה הקרובה על סמך הערכות תיאורטיות, חישובים שונים ומדידות בעזרת מכשירים. נקבעו מידות החום בשכבות שונות של השמש. במרכז השמש, בעומק של כחצי מיליון ק"מ, מגיעה הטמפרטורה לכ-20 מיליון מעלות. החום נחלש והולך ככל שמתקדמים אל השכבות העליונות של השמש… איכות קרינת השמש משתנה עם החלשתה והעברתה משכבה לשכבה לקרינה מסוג חלש יותר. במרחק 48,650 ממרכז השמש מגיעה הטמפרטורה לכ-130,000 מעלות לפי סולם קלווין. טמפרטורת השמש יורדת ונחלשת ככל שמתרחקים ממרכז השמש, שהוא מקור הקרינה והאנרגיה. החום על פני השמש מגיע לכ-6,000 מעלות חום בלבד. במידת חום זו היסודות מופיעים בצורת גז. שיכבת הפוטוספירה, שהיא, כאמור, הקרובה ביותר לשמש, אין חומה עולה על 5,000 מעלות. עד כאן מתקיים מהלך הטמפרטורה כמצופה ובהתאם לחוק השני של התרמודינמיקה, כשהחום עובר ממקור חם למקום קר יותר.

ברם, ראה זה פלא! בשכבה זו, שאין לה מקור קרינה עצמאי, נהפך פתאום הכלל המקובל וההגיוני. ככל שאנו מתרחקים משכבה זו, עולה הטמפרטורה פי מאות ואלפים. בשכבות הכרומוספירה מגיע החום ל-20,000 מעלות, ובמקומות שבסביבה המרוחקת יותר מהשמש, נעה הטמפרטורה בין מיליון לשני מיליון מעלות חום, וכל זה לא בא אלא לאפשר תנאי קיום וחיים בעולמנו.

מוריסון מסכם את ספרו באומרו, כי אין אפשרות של אחד למיליונים שכל הדברים הנחוצים לקיום החיים יקרו כפי שקרו, אלמלא היו מכוונים על ידי בורא העולם.

בספרו "עולם המספרים" בודק מק קיי את הגורמים שהיו צריכים להזדמן ולפעול יחד "דרך מקרה" כדי לאפשר חיים על האדמה, לפי חוקי ההסתברות. הוא מגיע למספרים דמיוניים, וקובע, שלפי חוקי ההסתברות לא קיימת אפשרות כזאת. הוא מסיים את ספרו ואומר: "לפי תורת החשבון 'לה' הארץ ומלואה'" (תהלים כ"ד).

כל אלפי הראיות המסתברות בהחלט שהקב"ה ברא את העולם בחכמתו, משאירות בידי האדם את הבחירה, להאמין או לא להאמין. אמונה נבנית בעומק הלב. ברגע שנפתח ליבו של האדם לאמונה, הוא רואה את העולם ברור לפניו, ללא שום ספק במציאות ובנוכחות הבורא. הרגש שבליבו והשכל שבמוחו מתאחדים בוודאות גמורה ובאמונה שלימה. ברם בלי לב – אין אמונה!

אם היתה האמונה מבוססת על הוכחה 'מתימטית' – הרי היתה חדלה מלהיות אמונה, כי אז היתה מציאות ה' עובדה שהאדם מוכרח לקבלה, ככל אמת עובדתית, ללא רגש שבלב וללא בחירה, ולא זוהי תכלית היצירה.