בלבו של ישיש בן שמונים התלקחה שלהבת החנוכה. בהתלהבותו הצית אש בעם שלם כדי להציל את האמת, את רוממות-הרוח, את הקדושה ואת הקדשת כל החיים לה'. היו אלו ימים של הקרבה ושל מסירות נפש להצלת אוצרותיו הקדושים של העם.
אך מה שונה ונבדלת היא ההתלהבות הרוחנית ביהדות. "חינוך" – זוהי חנוכת האדם מישראל. כבר מתחילה אנו מקרבים את ילדינו למקור האמת, כך שכל אלה ילוו אותם כל ימיהם ויהיו תכלית כל חייהם. הנער מרבה לקיים מצוות יותר מאשר הילד, המבוגר מרבה ללמוד יותר מאשר הנער, והבא-בימים מנחיל את אוצרות הכרת-החיים לדור הצעיר. התלהבותו התמימה מימי ילדותו נשתמרה בו, והוא הוסיף התלהבות לפי מידת הבנתו המתפתחת והולכת. כך הוא מסיים את דרכו עלי אדמות ועובר את תקופתו החדשה, המוות, המביא אותו לשערי הנצחיות.
צא וראה את תולדות ישראל. כבר מראשית דרכו הוטלה על עם ישראל שליחותו המיוחדת בין העמים ובתולדות האנושות. ה' הודיע לו את תפקידו, ובכובד-ראש ענה העם ואמר: "נעשה ונשמע". אותה שעה ידע העם היטב, כי דרכו לא תהיה סוגה בשושנים, אלא תעבור על צוקים ועל מדרונות, עד לזמן הקרוי "אחרית הימים". אז יגיע העם אל הפסגה וישלים את תפקידו.
רק לעם זה יש חנוכה אמיתית. היא חוזרת מידי פעם באור בהיר יותר וטהור יותר בכל תולדותיו. ישראל לא התחיל בדומה לעם היווני, אשר ברוב התלהבותו הכריז כי "היפה הוא הטוב". אולם סופו שנכחד ולא נותר ממנו אלא זכרון רופף, שאך אנשים מעטים מוצאים בו ענין.
ישראל התחיל את דרכו בשעבוד מצרים, ומאז הוא צועד לקראת תהילת-עולם אל פסגת עתידו.
בעת שחגגו החשמונאים את חנוכת של ההיכל, מסרו נר-חנוכה בידו של כל אב בישראל, כדי שיחנך את ביתו להיות מקדש מעט, למען תתחדש חנוכה זו מדי שנה בשנה ומדור לדור, עד לחנוכת בית המקדש. באותה עת תחול חנוכת-הבית האחרונה על פסגת התכלית שהושגה.
אלפי שנים עברו על עמנו, והן משמשות ערובה לנצחונו הסופי של רעיון החנוכה. לא חנוכה אחת ידע עמנו, אלא חנוכותיו חוזרות ונשנות תמיד, מתוך התלהבות גדלה והולכת ומתוך דביקות מתמדת במטרה העילאית.
עתה, לאחר שכבר התקרבנו מאד לקראת המטרה הנכספת, האומנם נתייאש ונחוג את החנוכה רק כזכר לימים קדומים ולא כחנוכה לקראת העתיד: "חנוך לנער על פי דרכו". מתוך תקווה, שחנוכה זו אשר שקעה שבע פעמים, תשוב לזרוח ביתר שאת ותגיע לשיאה באור גובר והולך. החנוכה בישראל התחילה עם הדלקת נר הבית כנר ההיכל, והיא תגיע לשיאה כאשר ידליק נר הבית את הנר האמיתי, את נר התמיד שבבית-המקדש.
הלא גם בימינו מעידים כל הסימנים על הצורך בחנוכה חדשה אמיתית! כלום קרה אי פעם שחנוכה כזו נעדרת בהיותה נחוצה לעם? הלא אותה סכנה שיצאה מאנטיוכוס מאיימת עלינו גם היום. גם בימינו קורא המקדש ומייחל לעוז-רוחם של החשמונאים, שיקום ויציל אותנו מפני סכנת ההתייוונות המאיימת על האמת היהודית.