האדם אינו מעריך כדבעי את אושרו ואת כל הטוב אשר חננו הקב"ה. האם יודעים אנו, לדוגמה, להעריך את היכולת לצעוד, לנוע ולהפעיל כל פרקי גופנו בקלות? כמה זמן יכולה המכונה הפשוטה ביותר לפעול ללא שימון? הנה בגופנו עצמות שכמעט נוגעות זו בזו. רק שכבת סחוס דקה מפרידה ביניהן, והן מחליקות עליה אלפי פעמים במשך עשרות שנות חיי האדם ללא חיכוך, כאילו היו משומנות תמידית. נסי נסים!
אפשר להמשיל את העולם הזה לגן יפהפה ומניב פרי. אדם יכול להסתובב ולהנות ממראותיו היפים ולשמוח בהם, אבל יוכל להגדיל עשות, לאסוף באמתחתו מפרי הגן העסיסי, ואז תהיה משכורתו כפולה. גם שבעו עיניו ורוותה נפשו ביופי שקלט שם, וגם הצטייד בפרי מעדנים לימים הבאים.
זוהי התכלית העיקרית להיותנו בעולם הזה – להשיג ולרכוש לעצמנו אמונה וקנייני רוח נצחיים על ידי התבוננות סביבנו תוך הערכה והכרת טובה על כל החסד שגומל ה' עמנו בכל יום תמיד.
רעה חולה היא, שאנשים מעבירים את ימיהם בשטחיות ובהיסח הדעת מתכלית האמת, עד בוא עת אשר יאבדו את שפע חסדי ה' בעולמו. רק אז ייווכחו לדעת ולהכיר מה רבה היתה טובתם וכמה הפסידו בכך שלא עמלו לנצלה להעמיק בקרבם את דעת ה'. לכן, חשוב כל כך ללמוד להתבונן במעשיו של הקב"ה, לראות את היופי, את הטוב ואת החסד שבהם, לשמוח ולהנות מבריאתו כדי להכיר לו טובה. ה' מצפה מכל אחד מאתנו למלא תפקיד זה.
הברכה שאנו מברכים את ה' על ההנאות שאנו מפיקים מהעולם, צריכה לבוא עם הרגשת הלב של הכרת הטוב על החסד ועל ההנאה שהושפעה עלינו. מאה פעמים ביום צריך האדם להתרכז ולחוש את טוב ה'. שאם לא כן, כיצד יברך?
שמחה בטוב ה' היא חלק בלתי נפרד מחובת האדם בעולמו. מה ה' שואל מעמך? "מה" הוא "מאה", מאה פעמים ביום עליו לעצור ולהודות לו.