בעולם ללא אמונה אמיתית מביט האדם על הרע ללא הבנה, בתחושת אין אונים ובהשלמה עם גורלו האכזר.
אחד מגדולי ההוגים בדור האחרון כתב כי היהדות מבחינה בין קיום גורל לקיום ייעוד: בין ה"אני" יליד הגורל ל"אני" בן הייעוד.
ואכן, בהבחנה זו צפונה תורת הסבל שלנו. תחת הכותרת של "ייעוד האדם – תכלית קיומו", לובשת שאלת הסבל צורה חדשה.
קיום ייעודי, מהו? זהו קיום פעיל! שבו ניצב האדם לעומת הסביבה שהושלך אליה, מתוך הבנת ייחודו וסגולתו, מתוך הכרת חרותו ויכולתו שלא לקפח במאבקו עם החוץ את עצמותו ועצמאותו.
סיסמת ה"אני" הייעודי היא: "על כרחך אתה נולד ועל כורחך אתה מת, אבל ברצונך החופשי אתה חי".
כחלק מדרכי ההשגחה, בורא העולם שותל את האדם בתוך מערכת חיים שלימה שיש בה גורמים רבים שאינם תלויים בבחירת האדם כגון: ההורים, מקום הגידול והחינוך, מצב כלכלי וחברתי, תכונות נפש, נטיות גופניות ועוד. הנהגה זו נקראת הנהגת המזל. מזל פירושו – השפעה הנגזרת למעלה ונוזלת כלפי מטה. אולם, על האדם לדעת, שמערכת החיים המקיפה אותו, עוצבה במיוחד עבורו, בהתאם לתפקידו המסויים בעולם הזה, ועליו לעמול על פי התנאים הסובבים אותו כדי להגיע לתיקון ושלמות נשמתו. היינו – לחתור אל ייעודו. כל המאורעות ומצבי החיים שהאדם נקלע אליהם שלא בבחירתו, הם המאפשרים לו לתקן את הפגמים.
תעודתו של האדם בעולמו, לפי היהדות, להפוך גורל לייעוד. להפוך קיום מופעל ומושפע לקיום פועל ומשפיע.
האמונה היהודית מעניקה לאדם בסיס יציב ואמיתי שבעזרתו ניתן להתוודע לדרכי הנהגתו של הקב"ה, מתוך ההבנה והידיעה לפעול בצורה חיובית ובונה כפי הנדרש.