"פסח שהיו אבותינו אוכלין בזמן שבית המקדש קיים, על שום מה? על שום שפסח הקדוש ברוך הוא על בתי אבותינו במצרים"…

בשל רוח ההקרבה שגילה העם בקיום מצוה זו, נמצא העם ראוי לגאולה ולחירות. שכן לקיחת השה, אלהי מצרים, לקרבן פסח, הצריכה אומץ רב.

"משכו וקחו לכם צאן" (שמות י"ב, כ"א). משכו ידיכם מן העבודה הזרה והדבקו במצוות. כך קרא משה לישראל. העובדה, שישראל לבשו אומץ לב להישמע לקריאה זו, היא שחרצה את גורל ישראל. אין אפשרות לפסוח על שתי הסעיפים ולעבוד גם לה' וגם לאלוהי האופנה. רק מי שמשליך את הללו מאחורי גוו, יקנה את הסגולה לציית לה'. לכן, אם רוצה אדם במרוצת הדורות לנהוג בהקרבה עצמית בדומה לזו של האבות, צריך הוא תחילה לפרוש מאלילי הזמן ולעקוד אותם לעיני הסוגדים להם.

האלילים, שהמצרים הקדומים סגדו להם והאלוהים שבני זמננו מכרכרים סביבם, את כל אלה מקריב היהודי לאלוקיו. רק לאחר שאותם אלילים יכרעו, יבוא השלום בקרב בני האדם. תודעה מעניקת ניחומים זו, המחישו קדמוני אומתנו בכך שאת קרבן אלילי הזמן הכבולים הם קשרו לכרעי המיטה דווקא. האלילים המותרים מכבליהם, הופכים את ערש מנוחתנו למרבץ של טירדה ודאגה. אולם, כדי שערשי משכבותינו ישכינו בנו מנוחת אמת ומרגוע, אין ערובה טובה מן הכבלים, שנכבול בהם את תאוות ההנאות והבצע.

קרבן הפסח נשחט, דמו ניתן על המזוזות ועל המשקוף, ובשרו נאכל בחוג המשפחתי, בעוד שבחוץ התחוללה מכת בכורות.

זכרונה של התערבות אלוקית מופלאה זו, בגורל חיינו, היא היא המעצבת את ליל הפסח שלנו כ"ליל שימורים". לילה המסמל את נטירת ה', הנטויה גם כיום על בתי ישראל.

אם אמנם ישנו בכלל במרוצת הימים רגע קט, המעיד בוודאות כי ה' אכן הציל את בתינו, הרי זהו ליל הסדר!

באמצעות מצוות קרבן פסח העניק לנו ה' בשעת לידתנו הלאומית ליווי למסענו הקשה, הוא העניק את הבית היהודי. מחמד זה, שהוגש לנו בחסדי ה', חוגג בשעות זכרון אלה לגאולתנו הקדמונית את נצחונותיו המפוארים ביותר. אין גם אחד הרוצה להיפקד ממסיבת המשפחה, הנמנית על זבח הפסח.

הלילה האחרון שעשו אבותינו ואמהותינו במצרים, לאחר שעבוד של מאות בשנים, ייחד את כולם בסעודת מצווה גדולה. בכל הבתים היהודיים היה השולחן ערוך. כעבדים וכשפחות הסבו לשולחן, וכאנשים בני חורין קמו ממנו ויצאו לחירות. איש מהנושעים לא הותר לצאת מהבית עד לשעת הבוקר שנקבעה. איש לא ידע מה מתחולל בחוץ, בקרב הנוגשים המצריים. ככל שיגדל בעינינו נס גאולת מצרים, אין ספק שהיה נראה גדול יותר לעיני הפדויים והנושעים עצמם. לאחר שדורות נאנקו בעוני שאין דומה לו, נשלחו משה ואהרן לחלץ את המעונים. תשע פעמים שודדו מערכות הטבע המקיף, כדי להתייצב בעוז לימין העבדים הנקלים, ודווקא כאשר נערכים האומללים רפי הידיים לחג, בעוד הם חוגגים בחצות הלילה, ניתנה להם בהיסח הדעת ובאין נקיפת אצבע מצידם, חרותם המיוחלת.