"והיה כי ישאלך בנך מחר לאמור מה זאת" (שמות י"ג, י"ד). לאחר שהנחת את היסוד לשמיעה בקול ה' בנאמנות ובשמחה, ולאחר שכבר למד ממך בנך לעבוד את ה' מתוך ידיעה ברורה כי ההתמסרות לקיום המצוות וההקפדה עליהן הינן מקור של אושר עילאי, אזי יגיע בנך לכלל בגרות המחשבה. הוא יעמיק לחשוב בעניינים אלו וישאל: "מה זאת?" מה מובנן ומשמעותן של המצוות אשר נתן לנו ה'?
"ואמרת אליו" – ומנית לפניו את המצוות: פסח, מצה, מרור, בכור ותפילין. רצון הבורא הוא שישאל הבן ויבקש לדעת את טעמי המצוות. שאלת הבן היא חלק מעיקר המצווה.
אמנם אין לנו מניע אחר לקיום המצוות מלבד מתן התורה והמצוות מפי ה'. בנקודה זו אין כל הבדל של גיל או של כשרון. אבל ה' הועיד את המצוות גם כגורמים מעוררי מחשבה ורגש, הגורמים לנו סיפוק עילאי ומעשירים את חיינו בחוויות נשגבות. בשעת עשיית המצווה עלינו לכוון כי אנו עושים את רצון הבורא וסרים למשמעתו, אבל עם זאת, יש צורך במעשה המצווה כדי לעורר בלבנו ובלב בנינו את השאלה: "מה זאת?"
"ואמרת אליו בחוזק יד הוציאנו ה' ממצרים מבית עבדים" (שם). כך יבין בנך את הרעיון היסודי של המצוות הקשורות ליציאת מצרים. "בחוזק יד" – לא בדרך הטבע נגאלנו ממצרים.
לאמיתו של דבר, חוקי הטבע אינם חוקים "נצחיים". כפופים הם למרותו של בוראם, "המחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית". חוקי הטבע קיימים ופועלים, לא משום שנקבעו לפני שנים רבות, אלא משום שהבורא מוצא גם היום לנכון לקיימם ולהפעילם. עלינו להכיר ולראות את יד ההשגחה העליונה גם בתהליכים הטבעיים.
כדי להביא את האדם לידי הכרה זו ולהמחישה לפניו, חולל ה' ניסים במהלך ההיסטוריה כדי להמחיש את גדולתו ולהראות את עוצם כוחו.
הנס האמיתי בתולדות האנושות, המעיד ומכריז על מלכות שמים, הוא עם ישראל עצמו. אנחנו מהווים תופעה אלוקית מהרגע הראשון שבו ראה אותנו ה' "מתבוססת בדמייך, ואומר לך: בדמייך חיי" (יחזקאל ט"ז, ו'), ועד לרגע זה, שבו אנו מוסיפים לחיות למרות כל המיתות המשונות שעברו עלינו.
לא בתהליכים טבעיים ומקובלים, כי אם "בחוזק יד", נתן לנו ה' חירות וחיים. בדרך הטבע היינו נותרים במצרים, שם לא היה קיים המושג של חירות האדם וצלם אלוקים. בצאתנו מעבדות לחירות היו כל חישובי התהליכים הטבעיים נגדנו. גם לאחר שכבר נגאלנו ויצאנו לחירות, היו לנו סדרי הטבע למכשול ופעלו לרעתנו. לפי עדות התורה, גם משה רבינו, שנבחר כאמצעי להגשמת גאולתנו, היה הבלתי מוכשר ביותר למשימה זו. הוא היה צנוע, עניו ובורח מהכבוד. ללא כל התכונות הדרושות כדי לשמש גואל עמו. אך דווקא העדר התכונות הדרושות למשימה זו מעיד כי הבורא הוא שגאל את העם.
עובדה היא, כי עצם קיומנו בתולדות האנושות הוא תופעה של "חוזק יד", הנושאת אותנו על כנפי נשרים למעלה מכל הגורמים העשויים לדכאנו ולהורידנו לטמיון. חירותנו באה לנו בכוחו של "חוזק יד", שבו הוציאנו ה' ממצרים אשר זממה לכבול אותנו לנצח בכבלי העבדות.
עובדה זו הופכת את עצם היותנו לנס, לדגל המתנוסס ברמה ומעיד לפני כל באי עולם, כי ה' הוא לא רק הבורא, אלא גם מלך העולם, שופט הכול, אשר מוליד ומקיים את כל תולדות האנושות. יציאת מצרים היא, איפוא, אצבע אלוקים המצביעה באמצעות חוקי הטבע על ה' המחוקק אותם ומפעילם בכוח חירותו האלוקית.
גאולתנו בחוזק יד הופכת את יציאת מצרים ללימוד העיקרי של תפקידנו עלי אדמות. "ולקחתי אתכם לי לעם" (שם ז', ז'). לרגל הגאולה ממצרים הרינו שייכים לה' ועלינו למלא כל שליחות שהוא מטיל עלינו. לשעבר היינו משועבדים לבני אדם, עד שבא הקדוש ברוך הוא והסיר את עול העבדות מעל צווארנו, למען נהיה עבדיו שלו.
כאשר שלח ה' את משה להוציאנו ממצרים, אמר לו: "בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלוקים על ההר הזה" (שמות ג', י"ב). המצוות הינן לא רק זכר ליציאת מצרים המעשית, אלא גם זכר לאופיה של יציאת מצרים. הן באות להדגיש את יד ה' החזקה אשר הצילה וגאלה אותנו. בכל המצוות של חמץ ומצה, תפילין ובכורות, הטעים הכתוב: "חזק יד" או "יד חזקה", והן מצביעות על השייכות המוחלטת של כל יישותנו לה'.
"והיה לך לאות על ידך ולזיכרון בין עיניך, למען תהיה תורת ה' בפיך, כי ביד חזקה הוציאך ה' ממצרים" (שם י"ג, י'). על ידי מצוות חמץ ומצה הנך מגלה את מקורך האלוקי. הנך מזכיר את המקור ואת היסוד של שייכותך לה' בכל מהותך ויישותך בהווה. על כן: "והיה לך לאות על ידך ולזיכרון בין עיניך למען תהיה תורת ה' בפיך". רצונו קובע ומנחה את מעשיך, ורק אליו עיניך נשואות.
חמץ ומצה מהווים סמל לאזלת היד ולחוסר האונים של ישראל בעת הגאולה ואת חוזק ידו של ה'. העדות השניה לכח האלוקי מסומלת בקדושת הבכור, שהיא זכר לשבירת התנגדותם של המצרים, בנגוף ה' כל בכור בארץ מצרים.
אותה שעת חצות לילה קוראת לך לחירות ולעצמאות, כאשר ימין ה' המנצחת החזירה לך את ביתך, את רכושך ואת היקר לך ביותר – את בניך. מעתה הינך יכול לחבקם ולהתרפק עליהם. בחצות אותו לילה ניתן לך בפעם הראשונה לשבת לפני ה' בחוג משפחתך, כשאתה שמח ומאושר, בה בשעה שבכורות נוגשיך נכרתים בארמונותיהם ובבתיהם. פרעה מיאן לשחרר אפילו עבד אחד בפקודת ה', על כן שילם בעד כפירתו בה' מחיר יקר מאד במותו של בכורו.
במשך כל ימי חייך העמד לנגד עיניך את שייכותך ואת שייכותו של כלל ישראל לאלוקי ישראל. הכרת גבורות ה' הטילה על פרעה אימת מוות, ואילו אתה תענוד הכרה זו כטוטפת, כעדי יקר, על ידך ועל מצחך.