האדם נתקל בקביעות בניסיונות לא קלים. זה שאמונתו איתנה ועמוקה, מסוגל להעזר באמונתו רבות בעת התמודדותו עם נסיונות החיים.
נסיון העושר הוא ייחודי. בעתות של ריבוי שפע חייב האדם להכיר שלא "כוחו ועוצם ידו עשו לו את החיל הזה", אלא הכל בא לו מכוחו של הקב"ה. חלילה לו לאדם לבעוט ולמרוד מחמת רוב טובה. גם ניסיון העוני הוא ייחודי. באישון לילה ואפלה, כאשר החיים אינם מאירים פנים, חייבים להתחזק במידת האמונה, ובעזרתה להתגבר על הקשיים.
טעות התאזרחה בלבות בני האדם. מקובל לחשוב שיש להאחז באמונה רק כאשר אין אמצעי חיזוק אחרים להאחז בהם. אנשים רגילים לחשוב שההשגה באמצעות החושים מעולה היא מן האמונה, ולא היא! מה שמשיג האדם באמצעות אמונתו, חזק הוא לאין ערוך מכל אשר שניתן להשיגו בעזרת חושיו. גם אם ביום, כאשר מאיר אור גדול, ניתן להשתמש באמצעים יעילים פחות, הרי שבלילה, בשעת החושך, אין מנוס מלהשתמש באמצעי החזק ביותר, בכוח האמונה.
הזוכה לאחוז במעוז האמונה מגיע לשלב בו הוא נוכח לדעת שהחושך והסתר הפנים אינם אלא נסיונות שנערמו בדרכו. ניסיונות אלו נוצרו כדי לקדמו ברוחניות ולהביאו להדבקות בה'. מכח אמונתו הוא משכיל להבין את האמת הצרופה וכיצד יש לחיות לאורה.
הובטחנו שהחושך לא ישרוד לנצח. בסופו של דבר, בבוא האור ייעלם החושך. סימן זה מסור בידינו מהמאורעות שעברו על יעקב אבינו שנאמר שם: "ויזרח לו השמש" (בראשית ל"ב, ל"ב).
אותה חמה ששקעה שלא בעונתה בעבורו, כאשר ברח מפני עשיו אחיו, הקדימה גם הפעם לזרוח בעבורו. הדברים משמשים כמשל לדורות. מובטחים אנו כי יגיעו ימים טובים לעם ישראל, כפי שנאמר: "אור חדש על ציון תאיר ונזכה כולנו במהרה לאורו" (תפילה, ברכת יוצר המאורות). אור הגאולה בוקע בכל דור, הגאולה מתקרבת, למרות החושך העוטה את הארץ. יש לרחק את הייאוש, שהרי פעמי הגאולה מתקרבים, וכל אדם, אם רק יתבונן בכך, מסוגל לחוש בגאולה זו בתוככי לבו.
מקור לתקוה זה מלווה את עם ישראל מאז היותו לעם. האמונה ממנה שואבים תקוה זו, גם היא ממשיכה ללוות את העם עד לימי הגאולה השלימה בה כולם יראו עין בעין את התגשמות התקוה והציפייה.