כל בעל חנות קונה את סחורתו אצל סיטונאי. יש הקונה במזומן ויש הקונה בהקפה. הקונה בהקפה משלם לשיעורין ופורע כמעט את כל חובו, עד שהוא בא לקנות פעם נוספת. לעתים נותרים חובות פעוטים, ואז עליו לערוך חשבון ולראות כמה הוא עדיין חייב.
מתי הוא עורך את החשבון? כאשר המדפים מתרוקנים והוא עומד להזמין סחורה נוספת. אז הוא מקדים ועורך את חשבונותיו כדי לדעת כמה כסף עליו להביא עמו אל הסיטונאי.
זה עניינו של חשבון נפש. אשתקד ביקשנו שנה טובה ומבורכת. חלק שילמנו במזומנים – בתורה ובמצוות שהבאנו עמנו, וחלק בהקפה – במצוות שקיימנו במשך השנה החולפת. בפרוס הימים הנוראים עורכים אנו חשבון נפש ונוכחים לדעת שלא שילמנו די, ועדיין אנו חייבים בעבור הסחורה הקודמת…
יש חנווני, שפונה אל הסיטונאי ומבקשו שיספק לו סחורה באשראי. הסיטונאי נעתר לבקשתו ומעניק לו אשראי לשנה שלמה. כל השנה כולה מוכר החנווני את הסחורה, מרוויח, ואינו מראה עצמו לפני הסיטונאי.
בכל עת שנכנס חנווני זה לחנותו, הוא יודע שכל מה שמצוי בה אינו שלו, ועליו לשלם בעבורו. גם כאשר מועד הפרעון מתקרב, הוא אינו חייב לשבת על ספרי החשבונות. הוא יודע שהוא חייב את כל הסכום כולו.
חנווני זה מוכר במשך השנה כולה סחורה בכסף מזומן והוא מוציאו להוצאות ביתו. ככל שהזמן חולף, הוא נותר חייב בכפליים: בלי כסף ובלי סחורה. בהגיע מועד התשלום, יודע החנווני שהוא חייב הכול, ואין בידו מאומה…
_x000D_
_x000D_
יודעים אנו שקיבלנו באשראי שנה של חיים, של בריאות ושל אושר – ומאומה לא שילמנו. די לנו להביט במדפים המלאים ולדעת, שאנו חייבים הכול, בעבור כל הסחורה כולה…