השפה העברית משתמשת בביטוי "עליה" כאשר מדובר בהגירה מחו"ל לארץ ישראל, ובביטוי "ירידה" כאשר מדובר בהגירה לכיוון ההפוך.
מי טבע את המושג "עליה"?
המושג "עליה" אינו "המצאה" של הדורות האחרונים. מקורו בדברי הנביא ירמיהו: "הנה ימים באים נאום ה', ולא יאמר עוד חי ה' אשר העלה את בני ישראל מארץ מצרים, כי אם חי ה' אשר העלה ואשר הביא את בני ישראל מארץ צפון ומכל הארצות אשר הדחתים שם" (ירמיהו ט"ז, י"ד-ט"ו). חכמינו הסמיכו לפסוק זה את האימרה הנפוצה הקובעת: "ארץ ישראל גבוהה מכל הארצות".
ברור, שמקומות רבים על פני כדור הארץ גבוהים בהרבה מפסגת החרמון, ולכן, נשאלה השאלה: כיצד ניתן לומר בפסקנות שארץ ישראל גבוהה מכל הארצות?
ההסבר לכך הוא, שכאשר התורה קובעת שארץ ישראל היא "המקום הגבוה" ביחס לשאר הארצות, היא נותנת בכך ביטוי לייחודיותה של הארץ. ארץ ישראל מהווה בעיני התורה את מרכז כדור הארץ, המהווה את הפסגה ממנה מביטים על שאר הארצות, ואליה עולים מכל העולם.
באיזו זכות זכתה ארץ ישראל לתואר זה?
לכל ארץ ישנן תכונות אופייניות המשפיעות על תושביה. לדוגמה, מזג האויר של אנגליה משפיע על אופיים הקריר של האנגלים. ארצות הברית היא ארץ נרחבת ביותר, והדבר ניכר בתושביה. לעומתן, לארץ ישראל יש תכונה מיוחדת במינה: בהיותה ארץ קדושה. יש ביכולתה יותר מכל ארץ אחרת לגדל אנשים השואפים להגיע לקדושה.
יחידי סגולה לאורך כל הדורות עלו לארץ ישראל במסירות נפש. הנסיעה בתנאי אותם ימים היתה מסוכנת ומייגעת, אך הם לא נרתעו. ומה ציפה להם כאן? פרנסה לא היתה מצויה, ותנאי מגוריהם היו לא פעם קשים מנשוא. אם כן, לשם מה הם הגיעו? הם באו לארץ בכדי לחיות באוירה של קדושה, כדי לשהות ב"ארמון המלך", כפי שהם התבטאו. למרות שבית המקדש חרב לפני כאלפיים שנה, ארץ ישראל עדיין נחשבת כארמון המלך, כמקום הקרוב ביותר לבורא העולם, קרוב יותר מכל ארץ אחרת על פני כדור הארץ.
תכונה קדושה זו היא בלעדית לארץ ישראל בלבד; ומזכה אותה בתואר: מרכז העולם הרוחני. תכונה זו מזכה את יושבי הארץ במנות קדושה מוגברות, וברצון להתקרב לבורא, שהוא מקור הקדושה בעולם.