האמונה בשכר ועונש מהווה אבן יסוד באמונת ישראל. גם בתוככי לבו של זה המכריז שאינו מאמין, שוכנת האמונה בשכר ועונש, אם כי היא מעורפלת.
אנו מאמינים שעל מעשה טוב עתיד האדם לקבל גמול טוב, ולעומת זאת, הוא עתיד להענש מהשמים על מעשים רעים שנעשו על ידו.
סעיף זה שבמסכת האמונה נודעת לו חשיבות עילאית. הוא כה חשוב עד שהוא נטוע בתשתית הוויתנו. נבראנו באופן זה שצרכים חיוניים הנחוצים לנו ביותר, הננו פועלים להשגתם גם מבלי שנבין על מה ולמה אנו חותרים להשגתם. כשם שאנו נושמים גם כאשר איננו מבינים את חשיבות הנשימה ואת דרכי פעולת הריאות, כך גם אנו מאמינים בצורה טבעית ופנימית במספר אמיתות יסוד. גם האמונה בשכר ועונש קיימת בנו. אמנם לעתים אמונה זו מכוסה בערפל כבד, אך היא קיימת! גם מאנשים המגדירים עצמם כאתאיסטים ניתן לשמוע לעתים קרובות התבטאויות בנוסח: "האמת עוד תצא לאור, בסופו של דבר יבוא הרשע על עונשו", "סוף גנב לתליה" והתבטאויות דומות. אמנם אדם שאינו מאמין לא יודה שמקורם של ביטויים אלו נובע מאמונה כלשהי, שהרי דגלו הוא חוסר האמונה. מעבר לכך, יתכן שהוא עצמו אינו מודע לאמונה הדתית המקננת בלבו פנימה. אולם למעשה, אין לביטויים אלו הסבר אחר מלבד האמונה הטבועה במעמקי נפשנו.
כאשר האדם מאמין בגורם אנושי בלבד, לעולם אין הוא יכול להיות בטוח שמאווייו בתחום השכר והעונש אכן יתגשמו. קשה לו לסמוך על קנה המידה האנושי ולבנות על פיו התייחסות לצדק וליושר המוחלטים. בדרך זו גם לא ניתן לדעת בבירור מי ראוי לשכר ומי לא.
זאת ועוד, המאמין באדם ובכוחו בלבד, אינו יכול לבטוח כלל בניצחונו הסופי של הצדק, שהרי מי יודע אם כוחו של האדם יעמוד לו להשליט צדק בעולם. לעומתו, האדם הדתי מאמין בבורא עולם המנהיג את כל הברואים וביכולתו לבצע את כל אשר יחפוץ. מכוחה של אמת זו השוכנת בלבו, הוא מאמין שהשכר והעונש יתממשו, ויהי מה. אמונה זו נוסכת בו תחושת שלוה וביטחון, ברור לו שהצדק ינצח והרשע ינוצח. ואמנם בהתרחשותם לעיני כל, יכירו כל באי עולם בצדקתה של דרך זו.
השכר הניתן בעולם הבא אינו חומרי, הוא כולו רוחני. הטובה הצפונה לצדיקים היא חיי העולם הבא, הם החיים שאין מוות עמהם, וטובה שאין עמה רעה. הסיבה לעובדה שגמול המצוות אינו ניתן לאדם ב"מזומנים" בו במקום, כאן בעולם הזה, והוא נדחה למועד מאוחר יותר, אינה בשל מחסור ב"אמצעים".
הסיבה העיקרית לכך היא, שצורת תשלום מיידית לא היתה מותירה ביד האדם כל אפשרות של בחירה חופשית בין טוב לרע. המאפיין את המין האנושי לעומת יתר בעלי החיים, הוא כח הבחירה. ביד האדם לבחור את הדרך שבה ילך. אילו היה האדם מקבל שכר באופן מיידי עבור מצוה שעשה, איזו בחירה היתה בידו? אילו היה העונש על מעשה רע שעשה האדם ניתן בצורה מיידית לאחר המעשה – מיהו אותו שוטה שהיה משתטה לעבור עבירות? זוהי אחת הסיבות לכך שהשכר והעונש על מעשינו הועתקו מהמישור הארצי של העולם הזה לתחום הרוחני של העולם הבא.
סיבה חשובה נוספת לכך נובעת מעצם מהותו של המשפט האלוקי. הצדק האלוקי טבוע בחותם האלוקות. האלוקים הוא נצחי, והוא נעלה ממושגי הזמן והמקום. השכר הניתן בעולמנו גם אם יהיה גדול ורב ככל שיהיה, בר-חלוף הוא. גם אם ייטב לאדם במשך כל שנות חייו, טובה זו מצטמצמת לתקופה של עשרות שנים, ותו לא. שכן שכר חומרי הוא מוגבל ומתוחם בתחומי הגוף והחומר שסופם כיליון. שונה הוא השכר הניתן בעולם הנשמות. הנשמה שבנו – מהותה רוחניות צרופה, ובתור שכזו היא קיימת לעד. שכרה של הנשמה גם הוא נצחי ובלתי כלה. שכר ששיני הזמן אינם נותנים בו את אותותיהם הוא השכר הממשי. לשכר זה הננו זוכים עבור קיום המצוות.