כעת נראה דבר פלא (אגב, אין זה מקרה שאותיות פ.ל.א. הן אותיות אלפ משמאל לימין. פלא הוא אירוע או רעיון שהשכל אינו יכול להשיגו, דבר שהוא מחוץ לאלף שהיא כוללת את ההשגה ואת החכמה. ואמנם כתוב בפסוק: 'לב חכם לימינו ולב כסיל לשמאלו' (קהלת, י', י"ב). השמאל והימין עומדים בקשר זה עם זה ורומזים לרעיונות מקבילים או הפוכים.
הצבענו תחילה על הבעיה שהמדע אינו מספק תשובות בתחום המוסר. עם כל חשיבות המדע והצלחתו, בנקודה זו של משמעות החיים ושל שאלות המוסר – הוא אינו המכשיר המתאים. החלטה מדעית היא החלטה טכנית. ניתנת בו תמיד רק תשובה אחת – תחשוב, תמדוד ותקבע. לעומת זאת, בתחום המוסר הפעולה השכלית נקראת תמיד שיקול דעת, זאת לנוכח העובדה שתמיד יש צדדים שונים לענין הנידון, וכדי להכריע ביניהם דרוש שיקול דעת רחב.
חודש תשרי הוא החודש שבו חל יום הדין (ראש השנה). האדם נותן ביום זה דין וחשבון לפני בית דין של מעלה על החלטותיו המוסריות. הסמל (המזל) של חודש תשרי הוא מאזניים. המילה 'מאזניים' מתייחסת למשפט (וכך מצאנו בפסוק: "מאזני צדק ומאזני משפט יהיו לך" (ויקרא י"ט, ל"ו). המאזניים מייצגות את הנקודה המרכזית של הנושא, כי הבעיה היא האיזון הנכון! הרי כולם רוצים להיות טובים, אלא שכדברי הפסוק אירעה תקלה בדרך אל הצדק… "האלוקים עשה את האדם ישר, והמה ביקשו חשבונות רבים". כל אחד מתחבט בשאלה מהו הדבר שנכון לעשותו. יש לנו אינטרסים לרוב, קשה לנו, אנו פוחדים, אנו מתביישים, יש לנו תאוות והרגלים. כתוצאה מכל אלו השכל אינו מורה כיוון ברור, והאדם אינו יודע מה לשים על כפות המאזניים, וכל שכן שאינו יודע מהו המשקל הנכון של כל דבר. כדי להחזיר את האיזון הנכון יש צורך בשימוש במאזני הצדק של האדם. התורה ממליצה על כיוון אחד בלבד, עליך לפנות לבורא-עולם.
האדם נברא חסר. אמנם הוא נברא עם כוחות אדירים, אולם את האיזון הרוחני, את הכיוון לאן עליו לפנות, עליו לקבל מבורא-עולם. האיבר הרוחני הנדרש למילוי משימה זו של איזון, היא האוזן, כי האלוקים מדבר (דבריו הם עשרת הדיברות), והאדם שומע ("שמע ישראל").
לפי לשון הקודש, המשמעות של 'לשמוע' היא 'לציית' ('והיה אם שמוע תשמעו' – אם תצייתו לדברי). לשמוע פירושו: אני מבין שאתה הוא הכתובת, ולכן אני רוצה שתורה לי מה עלי לעשות.
לשמוע כולל גם 'להטות את האוזן', במשמעות של איבר האיזון. אנו נוכחים אם כן, לדעת שלגמרי לא במקרה האוזן נקראת בשם זה, כי תפקידה הוא להחזיר לאדם את האיזון הרוחני שלו על ידי כך שהוא יודע למי לשמוע.
קיים הבדל גדול בין שמיעה לראיה. בראיה אדם רואה את התמונה כולה בבת אחת וקולט אותה כמות שהיא. ולעומת זאת, בשמיעה, עד שהמשפט לא הסתיים אדם אינו יודע מה המדבר רוצה לומר. שמיעה היא אוסף של פרטים שהאדם אוסף בהדרגה בהתאם לקצב שמיעתו, והאיסוף מתקדם לקראת תמונה אחת הנקראת 'אחדות בתוך ריבוי'. השמיעה כוללת קיבוץ פרטים לתמונה שלמה.
זהו האופן היחיד שלפיו ניתן להבין את הפסוק בספר שמואל: "וַיְשָמַע שאול את העם" (שמואל-א' ט"ו, ד'), כלומר, הוא השמיע להם את דבריו, והם האזינו וצייתו לו. מכאן אנו לומדים שהפועל לשמוע הוא משמעותי אפילו יותר מהפועל לציית.
ועתה, שימו לב ליופי – פעולת האיזון הרוחני נמצאת ודאי באוזן. וכאן מתגלה הפלא: באוזן נמצא גם מנגנון האיזון הגופני (איבר שיווי המשקל), כפי שכתוב בקהלת: 'זה לעומת זה עשה אלוקים', הכל מכוון!
אגב, את העובדה שאיבר שיווי המשקל מצוי באוזן, גילו רק לפני כ-200 שנה. לפיכך, מובן מאליו שמי שנתן לאוזן את שמה שנים רבות לפני כן… הכיר את תפקידה, עוד לפני שגילו זאת הרופאים. היה זה מי שתכנן וברא את האוזן!
רואים אנו, אם כן, בצורה מדוייקת כיצד התפקוד הרוחני של האיברים מקביל לתפקודם הגופני, ומקביל גם לשמם בלשון הקודש!
המלה 'אוזן' אינה מקרית. כתוב במשנה: "שלושה שישבו ואכלו ואין ביניהם דברי תורה, כאילו אכלו מזבחי מתים". מדוע? כי הם הזינו רק את הגוף שעתיד למות, היה עליהם להזין גם את הנפש. את הגוף מזינים דרך הפה, ואילו את הנפש מזינים דרך האוזן. דברי תורה נכנסים מהאוזן!
המילה הראשונה בתורה שמתחילה ב-נ היא 'נפש' ('נפש כל חי' – בראשית א', כ"א). משמעות המלה אזן היא א.ז.נ. – א (אלוקים), ז (מזין) את ה-נ (נפש). נוסף לכך, המזון של הנפש הוא בדיוק חומר האיזון שלה – הוא מחזיר את האדם לדרך הישרה, והוא גם איבר האיזון של גוף. הכל כלול במילה. תופעה זו אינה יכולה להיות מקרית!