לרוב, אין דמיון פרטני בין מקרה אחד למשנהו. כל אדם שונה מרעהו, כל זוג שונה מזוגות אחרים, ואף הרקע וסף הרגישות של בני הזוג הינם ייחודיים להם לבדם. מסיבה זו, אם שלום הבית מופר במידה קיצונית או קבועה ורצופה, כדאי לפנות לייעוץ. יועצים/ות טובים פעלו גדולות ונצורות בתחום זה, והצילו משפחות רבות מפירוד. כדאי להדגיש, שמצויים יועצים שאינם ראויים לתפקידם. הללו פועלים בדרכים נלוזות, ואף יוצרים קיטוב, קרירות ומשברים מלאכותיים בין בני הזוג. לכן, לפני הפנייה חשוב לברר, לקבל המלצות (נושא מאוד עדין…), ובעיקר לא ללכת שולל אחר כל עצה שהשמיע מאן דהו המתיימר לשבת על כסא היועץ…
יחד עם הטיפול הפרטני קיימים מספר כללי יסוד. אימוץ כללים אלו והטמעתם בחיי היום יום, מסוגלים לסייע ואף להציל. על אחד מכללים אלו אייחד את הדיבור.
בתקופת הנישואין הראשונה נמצאים במצב של "על כל פשעים – תכסה אהבה". לאחר חלוף תקופה זו חל שינוי בסיסי בגישתם של בני הזוג למשפחה המשותפת שהם הקימו. רבים, רבים טועים ומגדירים את הנישואין כשותפות גרידא, שותפות המוכרת מעולם המסחר והפיננסים. טעות יסודית זו מובילה למשברים אין קץ. ואבאר את דברי.
בשותפות רגילה, שני השותפים נותרים אנשים פרטיים שיצרו ביניהם קשר וזיקה לצורך השגת טובות הנאה מסוימות. הם נותרו בודדים, הם לא התמזגו עם השותף האחר, וכוונת כל אחד מהם היא התועלת שישיג כתוצאה משותפות זו. בהחלט, הם מסוגלים להיות ישרים ונאמנים זה לזה, לגונן על האינטרסים של הזולת ואף לוותר משלהם למענו, אולם בעקרון קיימים בתמונה שני שותפים, שמטרת כל אחד מהם היא השגת רווחים אישית.
חיי נישואין ברמה זו הינם רדודים ובעלי רמה נמוכה! כל עוד קיים "אני והוא", כל עוד מצויים שני עברי מתרס, לא הגיעו הנישואין אל תכליתם. כל עוד כל אחד מבני הזוג שואף להרחיב את האימפריה הפרטית שלו ולהנות לבדו מה"רווחים" של "מוסד הנישואין" שהוקם, עדיין רחוקים הם מאוד מהמטרה הסופית.
על פי השקפת היהדות הנישואין הינם התמזגות מוחלטת. זוהי יצירה חדשה. שני בני זוג בונים בניין שהשלכותיו נצחיות, ואף ההווה מושפע מנצחיות זו. כל אחד מהם תורם את מלוא תרומתו למען הבניין המשותף, כל אחד מהם גם נהנה מהקן שהקימו יחדיו, אולם המבט הכללי שונה לחלוטין. בשותפות רגילה כאשר אחד השותפים מתרפה במלאכתו, וכל שכן כאשר אין הוא נוהג ביושר ומועל בשותפות, זכאי רעהו לתבוע אותו ולטעון נגדו טענות קשות. חיי נישואין, כאשר הם מתנהלים בהרמוניה מלאה, אין בהם שני צדדים, אין בהם ניגודים, אלא יש בהם איחוד דעות ואיחוד מעשים. מובן מאליו שקיים מקום להתבטאות אישית, לדעה שונה ולטעם אישי, אולם הללו בונים ואינם הורסים, מאחדים ואינם מפצלים. דווקא בזכות הניגוד יש גיוון, הדברים מובהרים, העמדות ברורות, ואפשר להפיק את מלוא התועלת.
לפני מספר שנים נפטר הרב שלמה זלמן אוירבך זצ"ל, שהיה מגדולי התורה שבדור. סיפרו עליו שבעת הלוויתה של אשתו, הוא התבטא בצורה נדירה. רבי שלמה זלמן ניגש לאשתו הנפטרת, ואמר בפניה, שהיא יודעת שאיננו צריך לבקש ממנה מחילה, כי מעולם לא פגע בה. היה זה אירוע נדיר ומלא הוד שנחקק בתודעת כל שומעיו.
לאחר מכן הוא הסביר, שבודאי היו להם לעתים דעות שונות, והם אף הביעו אותן בבירור. אולם היו אלו דעות בונות, דעות המובעות באופן שהזולת מעוניין לשמוע אותן, ולעתים אף לקבלן. בדרך חיים זו נמנעת פגיעה רגשית, ורצונו של כל בן זוג הוא שזולתו יחוש באיחוד, ויהיה מאושר בהרמוניה שנוצרה.
חשוב להדגיש שהדברים אינם קשורים למושג האהבה הנדוש. אהבה זו הנוצרת במהירות קשורה ישירות לשאיפת הנהנתנות האישית ובמימדים ידועים היא מזכירה את השותפות העסקית. 'אהבה' זו נמוגה במהירות, כשם שהחלה, ולעתים היא מותירה בעקבותיה חלל ריק.
ההרמוניה המתוארת כאן אינה "אהבה ממבט ראשון". להיפך, זוהי עבודת חיים ממושכת, עבודה רוחנית, רגשית ומצפונית כאחת, בעזרתה נבנה בית מאוחד ובר קיימא.
כאשר מתרופף הקשר בין שני בני זוג, כאשר מתרבות הטענות ההדדיות, קשה מאוד לבנות בבת אחת את מגדל האושר. אולם ידיעה ברורה שקיים סוג זה של נישואין, מסוגלת לשנות מאוד את נקודת המבט. השאיפה לשלמות תשנה את המאבק היום יומי, והרצון ליצור מזיגה חדשה תגמד את חשיבות התקריות.
תפילה לה' מעומק הלב, שיזכה אתכם להגיע לרמה גבוהה של נישואי אמת, מסייעת מאוד לשיקום הבית ולבניית משפחה חמה ומאושרת.