ניתן להתבונן בנעשה בעולם הדתי משתי עמדות תצפית שונות. נקודת התצפית הראשונה הינה נקודת תצפית חיצונית, רחוקה, ולרוב גם בלתי ישירה. אף אם למתבונן בציבור הדתי מנקודת תצפית זו יש יושר פנימי, הוא איננו מסוגל להבין את הנעשה בעולם זה. הוא ניזון מכלי התקשורת הכתובה והאלקטרונית, ודיוקנו של הציבור הדתי בכלי התקשורת הוא שלילי לחלוטין.

כלי התקשורת משתלחים בציבור הדתי בדרך חסרת רסן, ובגישה מקצועית ומכוונת הם יוצרים תמונה שלילית ומעוותת של ציבור זה. לשם כך הם משתמשים באמצעים שונים: הגזמה בתיאור עובדות שוליות, הבאת חצאי אמיתות והטלת רפש על ציבור שומרי המצוות כולו עד כדי יצירת דמוניזאציה של ציבור זה.

רבים מתושבי הארץ, צעירים ומבוגרים כאחד, אינם יודעים כמעט מאומה על אורח חייו של יהודי שומר תורה, על שאיפותיו ועל משאת נפשו. קטעי הידיעות שהוזנו בהם הם לרוב מגמתיים, חלקיים ומעוותים.

בעולם הרחב קיימת תופעה הצוברת תאוצה. עמים רבים מחפשים את שורשיהם – לומדים שפות עתיקות, חושפים תרבויות יסוד ועוד. בעמנו המגמה שונה לחלוטין. רבים, רבים מכירים את תרבות האינקה או את הנדידה המונגולית, בעוד שאינם יודעים כמעט מאומה על תרבותו העתיקה והמיוחדת של עמם.

ההרס שזרעו כלי התקשורת בסיוע מערכות נוספות הוא רב. הם הצליחו ליצור בציבור הרחב יחס של חוסר עניין בעברו של העם, בתרבותו ובשורשיו. יתר על כן, הם הפכו את שומרי המצוות למייצגי 'תקופות חושך', יצרו כלפיהם יחס של בוז ודחייה, התרחקות, ניכור וחוסר רצון ליצירת קשר כלשהו.

ואולם יש לדעת, שלצד נקודת תצפית זו קיימת נקודת תצפית נוספת. הכוונה היא לנקודת תצפית קרובה, נקודה שאפשר להתבונן ממנה על המתרחש בציבור הדתי בעין בלתי משוחדת. מנקודת תצפית זו מתגלים תחומים רבים שאינם נראים מבחוץ: מערכת רעיונות המהוה בסיס להתנהגות הציבור, מסגרות חינוך מפוארות, משפחות מאוחדות ומאושרות, מגמות של הטבה, חסד ומסירות לזולת, מבט מפוכח על ההווה ותקוות גדולות לעתיד.

המתבונן מקרוב מופתע, לרוב הוא אומר: "חשבתי שכל היום הינכם עוסקים בפוליטיקה! לא ידעתי שיש לכם תחומי עיסוק נוספים!"

זאת ועוד, כידוע, היכרות אישית ועמוקה עם אדם חרדי גוררת התבטאות, שהוא אינו דומה ליתר החרדים (המוכרים מהתקשורת). ריבוי היכרויות מסוג זה מסוגל לשנות את הדיוקן הכללי של הציבור הדתי ולהוכיח שההיכרות החיצונית והרחוקה – מעוותת היא.

הקריאה להתבוננות בנעשה בציבור הדתי מנקודת תצפית קרובה, אין בה מן ההתנערות של הציבור הדתי מהצורך להסביר את עמדותיו ולענות על שאלות מציקות, אולם היא מסוגלת לשנות לחלוטין את המגמה הרווחת. ביכולתה להוכיח שליהדות יש עולם פנימי עשיר, עולם שאינו קשור כלל לפוליטיקה.