נושא ימות המשיח תופס מקום מרכזי במחשבת היהדות. תפיסת עולם זו גורסת כי מקומו המקורי של האדם הוא בגן עדן המשופע בטובה. למרות שהאדם גורם משם, יעדו הסופי היה ונותר בתחנת אחרית הימים, ימים שאין סוף לטובה שתהיה בהם. אמנם בין שתי נקודות שיא אלו, בין גן העדן שממנו גורשנו לבין אחרית הימים, עוברת האנושות מעלות ומורדות, והיא סובלת ממשברים מכאיבים, אך קשיים אלו אינם סוף פסוק. אמנם אלו משברים מתמשכים מאד, אך הם אינם נצחיים, סופם לחלוף!
הגאולה העתידה תהיה אוניברסלית וכוללת. מושגים כמו: אלימות, שחיתות, רוע ודומיהם יעלמו מנוף החברה האנושית. את מקומם יתפסו האחוה, השלום והרעות.
באותם ימים יגיע עם ישראל לשלמותו. נידחי העם יקובצו לארצם מארבע קצוות תבל, ובה יקיים העם את כל מצוות התורה מתוך שלוה.
בעידן הגאולה יגיע גם כל יחיד לפסגה של גאולת נפשו, כאשר הקנאה, התאווה והאנוכיות ייעלמו כליל מן האופק, והאנשים ירדפו אך טוב וחסד. הביטוי הנדוש: "יהיה טוב" יתממש. באותם ימים אכן "יהיה טוב" במלוא מובן המילה הן לישראל והן לאנושות כולה.
לא יפלא, איפוא, שהאמונה בעתיד וורוד זה נוסכת אופטימיות ושלוה בלב המאמינים בה, והעתיד מקרין גם על ההווה מרוחו הטובה.