האמונה היא יסוד כל התורה, כמובא בפסוק: "וצדיק באמונתו יחיה". קל להשיגה בכל צעד ושעל של החיים. על ידי מעט התבוננות ושימת לב ניתן להגיע לאמונה.
הבנת בני האדם היא שקשה להשיג את האמונה, אולם הדברים אינם תואמים את המציאות. הדבר קרוב מאד, אלא שיש להשקיע בו מעט מחשבה והתבוננות. וכן אמר ישעיה הנביא: "שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה" (ישעיה מ', כ"ו). כל הבריאה כולה מכריזה באופן ברור על הבורא שברא אותה. אולם, כאמור, הדברים מותנים בהתבוננות וברצון להבחין במתרחש.
לאדם ישר קל להגיע לאמונה, שהרי הוא רואה בעיניו בריאה מלאת חכמה, כאשר הכל מדוד ושקול כחוט השערה. בתפילת ערבית אנו אומרים: "ומסדר את הכוכבים במשמרותיהם". ללא סידור זה הכל היה קורס. כאשר יתבונן האדם מעט בעצמו, בכוחותיו ובהנהגותיו, הוא ייתקל באמונה חושית. מי נותן לעייף כח? לאחר שהתעייף הולך האדם לנוח קימעא, ושוב הוא מתעורר רענן. התבוננות בכל חושי האדם תציב גם היא שאלה: היתכן שכל הדברים הללו נבראו מאליהם בדרך מקרה?
ניקח לדוגמה ביצת תרנגולת. חכמה רבה טמונה בה, בחלמון, בחלבון ובקליפה, וממנה נוצר אפרוח. האם החכמה טמונה בתרנגולת? האם היא זו המכתיבה את קצב הגידול של האפרוח? מי מעניק חיים, בריאות ומזון לכל בעלי החיים? הם חיים חיים ארוכים ללא השגחה וטיפול. כיצד הם מתקיימים וחיים? כיצד הם נבראים? המציאות דורשת הסבר, פתרון, מסקנה! והמסקנה היא שא-ל אחד בראנו, והוא ממשיך לקיים אותנו במסלול מתוכנן מראש לאורך כל הדורות.
כל עוד נחוש שניצבת שאלה מרכזית בחיינו, שאלה המקיפה את ההוויה כולה, נהיה קרובים אל האמונה, ורבים הם סיכויינו להגיע אליה ולהחדירה לליבנו.