במבט שטחי נראה שהעולם מורכב משני מחנות: מחנה המאמינים בא-לוקים ומחנה הכופרים בו או המתעלמים מקיומו. המאמינים משתדלים למלא את רצונו ככל האפשר.
לעומתם, הבלתי מאמינים עושים ככל העולה על רוחם, כך לפחות הם חושבים. אולם התורה מלמדת אותנו שהמציאות שונה לחלוטין. אין בריה בעולם שאינה ממלאת את רצון הבורא, אלא שהמאמינים עושים זאת מרצונם הטוב, והאחרים עושים זאת בעל כורחם, ולעיתים ללא ידיעתם.
ננקוט בדוגמה המבהירה כיוון חשיבה זה: פרעה גזר על היהודים גזירה נוראה: "כל הבן הילוד – היאורה תשליכוהו!" הסיבה לאותה גזירה אכזרית נבעה מכך שהחוזים בכוכבים ניבאו לו שבעוד זמן מה עתיד להיוולד תינוק שברבות הימים הוא יהיה מושיעם של ישראל. מאחר שלדעתו עתידה של מצרים עמד בסכנה, לנוכח התגברות ישראל, הוא הפעיל את כל האמצעים שהיו ברשותו כדי להציל את המדינה.
הדבר האחרון שניתן היה להעלות על הדעת במצב זה הוא שדווקא, פרעה מלך מצרים, יציל את משה. ויותר מכך, שההצלה תבוא דווקא בזכות הגזירה ההיא!
בתו של פרעה טיילה על יד הנילוס וגילתה את התיבה שבה שכב התינוק משה. הוא הוסתר שם כדי להצילו מגזירת פרעה. היא אספה אותו אל ביתה וגידלה אותו, כאילו היה בנה. היכן הוא גדל? במסתרים, בהיחבא? לא ולא! בביתו של פרעה! ומי גרם לכל זאת? הגזירה! פרעה עצמו הכין את סיפור ההצלה, באמצעים שפרעה האמין שבכוחם להביא לחיסולו של מושיע ישראל!
גם במגילת אסתר רואים אנו השתלשלות ענינים דומה. המן הכין את מפלתו במו ידיו. כל ניסיון שנערך מצדו להגדיל את מעמדו ולהצר ליהודים, הפך לו לרועץ.
המן יעץ לאחשורוש לסלק את ושתי כדי להתנקם בה על שפגעה בכבוד המלך. מהלך זה הביא להמלכת אסתר. בנוסף, המן ביקש שיוליכו אותו בבגדי מלכות ברחובות העיר – ומצא את עצמו מוליך בצורה זו את מרדכי. המן הכין עץ גבוה כדי לתלות את מרדכי, ובסופו של דבר הוא נתלה עליו.
זוהי ההנהגה שהאלוקים מנהיג בה את העולם. הוא אמנם נותן לאדם בחירה חופשית לפעול כפי רצונו ועל פי הבנתו, אולם בסופו של דבר, כתוצאה ממעשיו של האדם, נעשה רצון ה'. בפני כל אדם ניצבות שתי דרכים המוליכות לאותו מקום. ההבדל ביניהן הוא, שעל הליכה בדרך אחת מקבלים שכר, ועל הליכה בדרך אחרת נענשים…