האחים חוזרים מהלוויתו של יעקב אבינו, וכעת הם מפחדים מנקמת יוסף. לכן הם מעבירים לו ידיעה שאינה נכונה: "אביך ציוה לפני מותו לאמר, כה תאמרו ליוסף: אנא שא נא פשע אחיך". (בראשית נ', ט"ז-י"ז) רבן שמעון בן גמליאל אומר: "גדול השלום, שדיברו הכתובים לשון בדיות בתורה, להטיל שלום בין יוסף לאחיו" (בראשית רבה ק׳:ח׳).
ללמדנו שהתפיסה של התורה לגבי האמת והשקר, שונה ממה שמקובל לחשוב. מצד אחד, התורה דורשת מהאדם להיצמד לאמת המציאותית, ולהתרחק מן השקר; "לא תשקרו איש בעמיתו" (ויקרא יט יא), "מדבר שקר תרחק" (שמות כג, ז).
מאידך, הגמרא במסכת יבמות (סה ע"ב) אומרת: "אמר רבי אילעא משום רבי אלעזר ב"ר שמעון: מותר לו לאדם לשנות מפני השלום".
ביישוב קושיה זו, כתב המהר"ל בספרו "נתיבות עולם" (בנתיב האמת) לבאר, ש"אמת" היא מה שראוי לעשות. וזה נחשב לאמת גם אם מדובר בשקר מציאותי.
בדומה לכך כתב המשגיח הרב אליהו דסלר זצ"ל בספרו מכתב מאליהו (ח"א עמ' 94): "לפעמים צריך דווקא לשנות, כשהאמת לא תועיל אלא תזיק… ומה שנראה כשקר מביא לתכלית של אמת. נמצא ש'אמת' הוא מה שמביא לטוב ולרצון הבורא".
ישנם אנשים שיש להם נטייה לומר את האמת בתמידות, בעיקשות חסרת תבונה, ובחוסר רגישות. הם שמים את ה"אמת" בראש סולם הערכים שלהם, גם כאשר אנשים עלולים להיפגע מכך. הם אומרים את כל אשר על ליבם – "כי זו האמת". אף שהדבר גורם לא פעם למשבר רגשי קשה.
גבר שכזה עלול להטיח ברעייתו את כל "האמת" על טיב האוכל ועל ניקיון הבית, גם במחיר הדמעות שלה. ומאידך, אישה שכזו תסנוט בבעלה על בורותו ועל עצלותו.
מעסיק שכזה, יפטיר כלאחר יד על טיפשות עובדיו, על זכרונם הלקוי. מחנכים שכאלו, יטיחו בפני חניכיהם את חסרונותיהם ומגרעותיהם, לעיתים גם מול שאר החניכים.
כולם יצדיקו עצמם בטיעון הדלוח: "זו האמת", אף שמדובר במדרון חלקלק הפוצע, פוגע, חסר תועלת, ויותר מכל – דוחק הצידה את השלום. התורה לעומת זאת קובעת, כי כאשר עומדים לפנינו שני ערכים חשובים, האמת והשלום – השלום צועד בראש. ערך השלום עומד בראש סולם הערכים המוסריים, כפי שקבעו חז"ל: "גדול השלום, שאין כלי מחזיק ברכה אלא השלום" (מסכת דרך ארץ).
בתורה ובחז"ל קיימים מקורות רבים המדגישים את חשיבות השלום, ומצדיקים את השימוש בשינוי האמת לשם השגתו. על אף ששרה אמרה על אברהם "ואדוני זקן", שינה הקב"ה בדבריה כאילו אמרה "ואני זקנתי", כדי שלא לפגוע בשלום שבין אברהם לשרה.
גם אהרן הכהן, מתואר בדברי חז"ל כמי שהיה משנה את גרסתם של הצדדים המסוכסכים, כדי ליישר את ההדורים ולהשכין ביניהם שלום.
על פי ההלכה משנים מן האמת ואומרים על כלה בחתונתה "שהיא נאה וחסודה, אפילו שאינה נאה" (שו"ע אה"ע ס"ה).
בדומה לכך, מסופר על החפץ חיים שהוא שינה לומר על יתומה שהיא קרובת משפחתו, בכדי שתוכל להשתדך. [ואין זה שקר ממש, שהרי כל ישראל קרובים זה לזה]. רבי שלמה זלמן אויערבך ורבי עובדיה יוסף פסקו שבעלי תשובה יכולים לשנות מן האמת כאשר הם נשאלים על עברם, גם אם יש לדבר השלכות הלכתיות.
יחד עם זאת, יש להדגיש שלהלכה כל שינוי מהאמת, צריך להיעשות בזהירות, תוך שמירה על מספר כללים, כגון: שהכוונה תהיה טהורה ולא לרווח אישי, שהשינוי יהיה המינימלי ביותר שאפשר, שישנה רק באופן זמני, ועוד. לכן נכון להתייעץ עם תלמיד חכם כאשר מגיע הדבר למעשה.
"והאמת והשלום אהבו".