מחקרים בתחום הפסיכולוגיה החברתית וההתנהגותית מצביעים על תופעה בשם 'השפעה בלתי מודעת' (פריימינג). מחקרים מראים שכאשר אנשים נחשפים למילים או לתמונות מסוימות, הם מושפעים מהן, אפילו בלי שיבחינו בכך. למשל, מחקר מפורסם מצא שאנשים שנחשפו למילים שמתקשרות לגיל מבוגר, כגון: 'חלש' ו'זקן', נעו בצורה איטית יותר – תופעה שנקראת 'פריימינג סמנטי'.
דוגמא נוספת היא תיאורית ה-NLP, תיאוריה פסיכולוגית המצביעה על כך ששפה יכולה לעצב את הדרך בה אנו חושבים, מרגישים ופועלים. דהיינו, ניתן באמצעות שימוש במילים שונות לשפר את השפעת המסרים על אחרים, ולגרום להם לפעול ולהרגיש בהתאם למה שאנו רוצים.
רמזים הם אחד הכלים העוצמתיים ביותר בהשפעה על הזולת. הם מנחים את המחשבות, הרגשות וההתנהגויות של אנשים באופן עדין, עקיף ובלתי ישיר, מה שמוביל לכך שרבים עשויים לפעול לפי הרמזים, מבלי לשים לב לכך.
וכידוע, החוכמות כולן נובעות מן התורה. בפרשתנו נוכל לראות דוגמא לשימוש ברמזים. "וישלח יעקב מלאכים לפניו אל עשו אחיו" (בראשית לב, ד). "אמר ר' יהונתן: 'כל מי שרוצה לרַצות מלך או שלטון ואינו יודע דרכם ותכסיסיהם – יניח פרשה זו לפניו וילמד ממנה תכסיסים, פיוסים וריצויים".
חלפו כבר שני עשורים מאז לקח יעקב אבינו את הבכורה מעשו וברח לחרן. יעקב מנסה להרתיע את עשו ממזימות של מאבק ומלחמה ומשתמש באמצעות 'תכסיסים' של רמז ומסר עקיף.
בשלב ראשון יעקב אבינו מצווה על המלאכים לדבר עם עשו בפיוס ובמסר הכנעתי ומרצה: "כה אמר עבדך יעקב", יעקב אבינו רומז לעשו שהוא כביכול חשוב ממנו ופניו לפיוס, ומוסיף ועוד מעניק לו כבוד רב עד שהגדיר עצמו כעבד לאחיו.
כמו כן יעקב מוסיף "עם לבן גרתי" (שם ה), רש"י אומר שרמז לו כאן ארבע רמיזות: האחד: לא התגדלתי, "לא נעשיתי שר וחשוב אלא גר". השני: "אינך כדאי לשנוא אותי על ברכות אביך שברכני 'הֱוֵה גביר לאחיך', שהרי לא נתקיימה בי". השלישי: אם את רבם של הרמאים ניצחתי – אותך בודאי אנצח [אם תלחם בי]. והרביעי: גרתי – בגימטרייה תרי"ג. עם לבן הרשע גרתי ותרי"ג מצוות שמרתי, ולא למדתי ממעשו הרעים, וזכות זו תעמוד לי כנגד כל אויב ומתנקם.
יעקב אבינו ממשיך להרגיע את עשו ולעקור מליבו את שארית השנאה ואומר: "ויהי לי שור וחמור צאן ועבד ושפחה" (שם, ו), רמז לו: הרי אבא ברכני "ויתן לך אלֹקים מטל השמים ומשמני הארץ", אך הרכוש הרב שצברתי בחוץ לארץ הוא לא מן השמיים ולא מן הארץ.
הרמז החזק ביותר הוא המשפט: "ראיתי פניך כראֹות פני אלוקים ותרצני" "אמר ר' לוי: לְמה הדבר דומה? לאדם שזימן את חברו, והכיר [האורח] בו שמבקש [מארחו] להורגו. אמר לו [האורח]: 'טעם תבשיל זה שאני טועם [אצלך], כתבשיל שטעמתי בבית המלך!' אמר המארח: 'ידע ליה מלכא' [האורח מכיר את המלך]! מיסתפי ולא קטיל ליה [פחד ולא הרגו]!" (סוטה מא, עב)
מיעקב אבינו נוכל ללמוד על כוחם של רמזים חכמים להפיג מתחים ואף להינצל ממוות.