הפרה האדומה נועדה לטהר את האדם מטומאת מת. מקורה של טומאה זו בחטאו של אדם הראשון.
_x000D_
המוות בא לעולם בעקבות אכילתו של אדם הראשון מעץ הדעת. חטא עץ הדעת היה טמון בעובדה שהאדם הסתמך על שכלו במקום לציית באופן מוחלט לדבר ה`. כתוצאה מכך ירד המוות לעולם.
_x000D_
במעמד הר סיני, עם הכרזת "נעשה ונשמע", תוקן חטא זה. ה"נעשה" שקדם ל"נשמע" הכריז על צייתנות בטרם הבנה. בהכרזה זו הביע עם ישראל נכונות להתבטל בפני דבר ה` ללא סייג, וזה היה התיקון לחטא עץ הדעת. אכן, באותה שעה נפטרו בני ישראל מעונשו של חטא עץ הדעת, ונעשו בני חורין ממלאך המוות.
_x000D_
לצערנו, לא נמשכה חרות זו זמן רב. בעקבות חטא העגל חזר עונש המיתה על האנושות. שורש חטא העגל היה שוב הבעת הדעה העצמית במקום התבטלות לרצון ה`. ואז ניתנה שוב רשות למשחית לפעול.
_x000D_
הפרה האדומה נועדה לשמש טהרה לקלקול חטא העגל.
_x000D_
טעמי פרה אדומה האמיתיים לא התגלו לנו. למעשה, רק נותן התורה, שוכן מרומים, יודע את המשמעות האמיתית של מצות פרה אדומה ואת סוד טהרתה. הטהרה הינה רוחנית ובאה ממקום עלום, מדעת עליון שאינה מובנת לבן אנוש, ובזאת היא מבטלת את הטומאה הנובעת משכלתנות יתירה.
_x000D_
*
_x000D_
הטהרה והאלמוות הם בעצם שני צידיו של מטבע אחד, מטבע החירות.
_x000D_
כאמור מבטאת הטומאה את הכניעה לכוחות הטבע החומריים החולפים ואת האמונה שכוחות ארעיים אלו שולטים שלטון בלעדי על האדם. אדם זה, ששעבד את רוחו החופשית לכוחות גופו, הביא על עצמו את הטומאה.
_x000D_
שיעבוד נפשי זה בא לידי ביטוי מוחשי כאשר נפגש האדם ישירות עם המוות, בייחוד במות אחד מקרוביו האהובים. הוא כאוב עד עמקי נשמתו, ואז, בנהמת הכאב הצורב, עולה בו מחשבת הטומאה ומכריזה באזניו: `זהו זה! סופו של האדם אינו אלא קבר ומצבה, ותו לא`.
_x000D_
באותו רגע לוחשת היהדות באוזניו ואומרת לו: זה עתה טימאת את מחשבתך ואת ישותך, קישרת אותן למרכבת החולף והארעי, שכחת כי עצמיותך נמצאת מעל המוות.
_x000D_
מי שנטמא למת, למחשבות `מיתה` – מזים עליו מאפר הפרה. הזיה שמטרתה לנער אותו מההיצמדות אל החומר. להזכיר לו את האמיתות הגדולות המדברות על חירותן של רוחו ונשמתו, אמיתות שאולי היו מקובלות עליו עד הפגישה הישירה והמזעזעת עם המוות או עם החטא, שאף הוא חבר למוות.
_x000D_
הפרה כשרה לתפקידה רק כשהיא "אדומה תמימה" (במדבר י"ט, ב`). כלומר, שתהיה שלמות באדמימותה. אם היו בה שתי שערות שחורות, היא פסולה.
_x000D_
בשעה שאדם מטהר את עצמו ומכין את גופו ואת נשמתו להזאה מאפר הפרה, הוא ייזכר מדוע נבחרה דווקא פרה אדומה לתפקיד זה. הצבע האדום מבטא את התוסס ואת הרענן, את חיי התשוקה במלוא אונם. באותה עת הוא גם יודע מדוע נבחרה דווקא פרה כזו לצורך המצווה, פרה "אדומה תמימה אשר לא עלה עליה עול" (במדבר י"ט, ב`). גם אדומה כולה וגם ללא עול, בחירה זו מערערת את ההנחה המוטעית, שאין אפשרות להעלות את עול ההכרה המוסרית ולהחיל אותה על חיי החומר השוקקים.
_x000D_
לקחו פרה המסמלת את אביב התשוקה במיטבו, והוציאו אותה אל "מחוץ למחנה", אל מחוץ למסגרת החיים הנתונים למרותם של החוקים המוסריים. אל המדבר, ששם שולט הטבע הפראי. שם שחט אותה הכהן (המסמל את הרוח), ושרף אותה, בהביעו בכך את כוחו של המוסר להכניע את פרת התשוקה הסוררת.
_x000D_
האדם שדבק בו שמץ מדמיון המוות, עומד ביראת כבוד לפני הכהן המזה עליו ממי הפרה. תמונתה של זו עולה לנגד עיניו. סמליה מדברים אל לבו, והוא חש כיצד שבה נפשו אל האיזון. הוא מרגיש כיצד מתחילה הטהרה לזרום בעורקי נשמתו, כיצד מרוממת היא אותו, ומוסרות השלטון על גופו עוברים שוב לישותו הפנימית.
_x000D_
או אז ידע כי בן אלמוות הוא, ידע גם אם לא הבין. שוב יכול הוא לבוא בשערי המקדש.
_x000D_
*
_x000D_
למרבה הפלא, בעוד פרה זו מטהרת את הטמאים בהזיית אפרה, היא מטמאת באותה פעולה את הכהנים הטהורים שהתעסקו בהכנתה למצוות הטהרה.
_x000D_
עלינו להסיק איפוא, שבאפר הפרה האדומה טמונים בו זמנית כוחות מנוגדים בתכלית. כלום ייתכן הדבר, גם טומאה וגם טהרה במחיצה אחת?
_x000D_
רבן יוחנן בן זכאי אמר לתלמידיו: "חייכם! לא המת מטמא ולא הפרה מטהרת ולא המים מטהרים, אלא אמר הקב"ה: חוקה חקקתי, גזירה גזרתי. אין אתה רשאי לעבור על גזירתי, וכפי שכתוב: `זאת חוקת התורה`" (מדרש תנחומא, שם).
_x000D_
לא קיימים בעולם כוחות מאגיים אפלים השולטים באדם בצו גורל עלום כלשהו, שאין להשתחרר ממנו. אין כאן כוחות דמיוניים, המכתיבים את מהות חייהם של הבריות וכופתים אותם באזיקי טומאה כלשהי. המציאות החומרית נייטרלית היא, אינה טובה ואינה רעה. האדם במחשבתו ובמעשיו הוא זה שיוצר את הטומאה או להפך, את הקדושה. במוסריותו או באי מוסריותו קובע האדם את איכות חייו. באופן התייחסותו האישית לגורלו, לזולתו ולאלוקים, הופך הוא את העולם לטוב או, חלילה, לרע. בציותו לחוק האלוקי הוא מעניק ערך למציאות חייו. אין המת מטמא בעצמיותו, ואין סגולת המים לטהר. האדם, הוא המעניק לפרה האדומה סגולת טהרה בציותו למצוות הבורא ובהתבטלותו בפניו.

_x000D_