קיומו הניסי של ישראל עורר מאז ומעולם את תמיהתם של הגויים. רבים מאוד רואים בכך אצבע אלוקים, אחרים ניסו להסביר זאת בתכונותיו המיוחדות של העם.
כיצד קיים האלוקים את עמו? מעט מן המעט מתגלה לנו מתוך התבוננות בהיסטוריה שלנו.
דווקא הפיזור, שהוא מגזירת הגלות, יש לו מעלה בכך שתמיד היה "המחנה הנשאר לפליטה". וכבר אמרו חז"ל "צדקה עשה הקב"ה עם ישראל שפיזרן לבין האומות" (פסחים דף פ"ז).
ישנו 'נהר' בודד בתוככי 'אוקיינוס' האנושות. הגאות הגדולה ביותר של יצרי לב אנוש מעולם לא גרמה לו לעלות על גדותיו, והאש העזה ביותר של אכזריות אנושית, גם כשלובנה שבע פעמים בכבשן של קנאות דתית, מעולם לא גרמה שהנהר ייבש, על אף שגליו זורמים כבר אלפיים שנה כשהם אדומים מדם קדושיו. מקורו של הנהר הוא בשחר ההיסטוריה של העולם, סופו הוא אי שם בצללי הנצח. נהר זה מסרב להתמזג עם הגלים המקיפים אותו, זהו הגזע היהודי.
יש הרוצים להכחיש את הגורם העל טבעי המצוי בהיסטוריה היהודית, ומבארים את העובדה שעם ישראל לא נטמע בין האומות, באנטישמיות. לדעתם, רצו אמנם היהודים להיטמע, אך הגויים לא הניחו להם לעשות זאת.
אך למעשה, אין צורך בידיעה מרובה להבהיר את שההתפתחות של עמנו נבדלת הבדל גדול ועקרוני מן ההיסטוריה, הכללית כולה. על זאת נותנים את דעתם הידידים והאויבים כאחד. הנפלא שבהבדלים הוא סגולה זו שלא להיכחד. התחדשות מתמדת מעפר ואפר, ופריחה כבירה אחרי מכות קשות.
נצחיותו של היהודי הביאה במבוכה את הגויים, ומתוך כך ניסו להיפטר מנוכחותו המביכה. נראה שעובדת הנצחיות הבליטה את רוחניותו של היהודי, את עליונותו הרוחנית, ומתוך כך הודגש הניגוד שבין גשם לרוח בין טוב לרע.
הנצחיות מהווה אמנם גורם לאנטישמיות, אולם היא גם מסלקת מראש את אפשרות הצלחתו של רעיון ההשמדה. למרות זאת אין האנטישמים מתעייפים, ובכל דור ודור הם עומדים עלינו מחדש לכלותנו.
לא פעם היה נדמה למתבונן בתולדות ישראל שאפסה ח"ו תקווה, וכי העם נמצא בירידה, שאין עלייה.
לא זו בלבד שאין הירידות של עם ישראל מונעות ממנו לשוב ולעלות, אלא שהעלייה שלאחר הירידה, גדולה מן המצב שקדם לירידה.
אפילו התבוננות שטחית ביותר בתולדות ישראל תגלה מחזוריות מופלאה זו.
גלותנו הראשונה, גלות מצרים, היתה תקופה של ירידה רוחנית נוראה, בנוסף לשעבוד הגופני. הם שקעו שם במ"ט שערי טומאה. ומה אירע לאחר מכן? יציאת מצרים, מעמד הר סיני ומתן תורה – העלייה הרוחנית הגדולה ביותר שזכה לה עמנו!
לאחר הכניסה לארץ מתחילה תקופת השופטים. תקופה זו מתוארת בספר שופטים: "ויעשו בני ישראל את הרע בעיני ה' ויעבדו את הבעלים… ויחר אף ה' בישראל ויתנם ביד שוסים וישוסו אותם, וימכרם ביד אויביהם מסביב, ולא יכלו עוד לעמוד לפני אויביהם… ויקם ה' שופטים ויושיעום מיד שוסיהם…" (שופטים פרק ב').
העליות והירידות נמשכות כך לאורך כל תקופת בית ראשון. אחרי בני עלי – שמואל, דוד ושלמה: אחרי רחבעם – אסא, אחרי אחז – חזקיה, אחרי מנשה ואמון – יאשיה. אחרי תקופה ממושכת של ירידה רוחנית, שהביאה לחורבן בית המקדש הראשון ולגלות, באה עידן חדש שבו בטלה עבודה זרה מישראל. ולא חרב בית שני אלא מפני שנאת חינם.
אף בתקופת בית שני עצמה היו עליות וירידות: מתקופת ההתייוונות וחיקוי הנכרים עד מסירות הנפש של החשמונאים למען קיום התורה בישראל. ושוב – כשם שהחורבן הראשון הביא לתשובה, כך הביא החורבן השני לביטולן של הכיתות השונות שרווחו בישראל בימי הבית (צדוקים, איסיים), ולהוצאת כיתות שונות מחוץ לתחום היהודי (הנצרות).
מחזוריות זו נמשכת כל ימי גלות הבית השני, עד עצם היום הזה. נביא כאן רק דוגמה מפורסמת אחת, והיא הירידה הרוחנית שקדמה לגירוש ספרד. בעיקר גרמו לה ההשכלה של התקופה והעיסוק בפילוסופיה היוונית ללא הבנה מספקת. בעקבות זאת באה גזירת הגירוש ועקרה חלק גדול מן העם היהודי ממקומו, וראה זה פלא! הדור שאחרי הגירוש היה דור של פריחה תורנית נפלאה ביותר ושל רוח טהרה ותשובה בכל שדרות העם. הדור ההוא הקים לנו את מרן ה"בית יוסף" ואת ספרו ה"שלחן ערוך" ואת האר"י הקדוש ותלמידיו. מתורתו של דור זה ניזונים כולנו עד עצם היום הזה.
אין אנו יכולים שלא להזכיר כאן דוגמה הקרובה אלינו יותר מכל. כל מי שחי בתקופת השואה יודע שרבים הגיעו עד כדי יאוש גמור ח"ו. נראה היה כאילו חלילה לא יקום עוד עם ישראל ולא יירפא מן המכה האנושה שהוכה. מי יכול היה לשער בנפשו כי זמן קצר ביותר לאחר מכן ישובו יהודים לארץ הקדושה וייסדו בה מוסדות תורה.
יד ה' היא. המכוונת את ההיסטוריה שלנו, והיא המפיחה שוב ושוב חיים בעצמות היבשות. היא היא השבה ומצמיחה חיים חדשים מן הגזע העתיק של עמנו.
נסיים בדברי הסופר הרוסי לב טולסטוי על נצחיות ישראל: "היהודי הוא סמל הנצחיות. מי שטבח ועינויים של אלפי שנים לא יכלו לו, מי שמוקד אש, חרב ואינקוויזיציה לא הצליחו למחותו מעל פני האדמה, מי שהיה הראשון להביא את דבר ה', מי שהיה זמן כה רב מופקד על הנבואה והעביר את דבריה לעולם כולו. היהודי קיים לעד – כמוהו כנצחיות עצמה".