בתורה נאמר ציווי מפורש אודות הבחירה: "ובחרת בחיים" (דברים ל', י"ט). כיצד זוכים לרכוש את מעלת הבחירה, כלומר, את שחרור השכל מכבלי הלב?
ככל שאדם משתמש במעלה זו ומתאמן בפעולות ובתרגילים לרוכשה, כך היא מתחזקת אצלו. פעולה זו הפוכה מעולם הטבע. ככל שמשתמשים בחפצים הדוממים, הם הולכים ומתבלים. לא כן גוף האדם. ככל שמרבים להשתמש באיבריו, הם מתחזקים יותר. תרגילי ההתעמלות משפיעים לטובה על השרירים. תופעה זו מתרחשת גם בחושיו של האדם. כשעין אחת חלשה והשניה חזקה, ממליצים לאדם לכסות את עינו החזקה, ולהרבות בשימוש בעינו החלשה. כך היא הולכת ומתחזקת.
תהליך דומה מתרחש במעלות הרוחניות. כל כוח רוחני שהאדם משתמש בו, מתחזק ועולה. "האדם נפעל כפי פעולותיו, ולבו ומחשבותיו נוטים אחרי מעשיו ועיסוקיו – אם טוב ואם רע. אם ישתדל לעסוק בהתמדה בדברים חיוביים, מיד יטה את לבו אל הטוב, ומתוך שלא לשמה בא לשמה. ואם יתמיד, יחליש לאט לאט את כוח הרע שבקרבו. כי אחרי הפעולות נמשכים הלבבות" (ספר החינוך מצוה ט"ז).
העמידה נגד רצונות הלב היא העלייה במעלת הבחירה! אסור לשכוח אף לא לרגע: מדוע רודף היצר הרע גם אחרי הניצחון הקטן ביותר? כי התגברותו על האדם, ולו בעניין שולי ביותר בעבורו, היא ניצחון ענק – החלשת כוחה של מעלת הבחירה! מעתה פתוחה בפני היצר הדרך להכשילו גם בדברים גדולים יותר.
כל ירידה והתרחקות של האדם מייעודו מחזקת את כוח הרע. נשאלת השאלה: האם לאחר הירידה הרוחנית והתחזקות הרוע עדיין עומדת הבחירה בין הטוב לרע בשיקול שווה? הייתכן כי הבחירה נותרת חופשית, כאשר קיימת משיכה לעבר רשות הרע, יותר מלרשות הטוב?
בשאלה זו מתגלה לנו אפס קצהו של יסוד הבחירה.
מהי העלייה במעלת הבחירה? שינוי מדרגתו לגמרי, שינוי שטח הבחירה. כלומר, מה שהיה לפני כן מאבק בין הטוב לרע, הרי שכעת, במדרגתו החדשה אין הוא מהווה מאבק כלל. שטח הבחירה שלו השתנה. זוהי עבודת האדם כל ימי חייו: להעלות את שטח בחירתו.
בשמי החיים
המאבקים בחיים דומים להטסת מטוס. גם טייס מתחיל יודע להמריא, לתמרן ולנחות בשלום, בתנאי שהטיסה נערכת בבוקר אביבי ללא רוחות. כאשר צריך לפנות ימינה ולהנמיך לשם כך את הכנף הימנית, רואה הטייס באופן ברור את הכנף בהשוואה לקו האופק ולתוואי הקרקע. הוא רואה בבהירות מתי המטוס נוסק כלפי מעלה או מתי הוא מנמיך את חרטומו.
התמונה משתנה כאשר צריך להטיס מטוס בערפל, באפלה או בגשם שוטף. צפייה דרך השמשה הקדמית לא תוסיף לו מאומה. אין אופק ואין תוואי קרקע. הצצה החוצה אינה יכולה לקבוע האם גובהו של המטוס הוא
במהלך חייו בעולם דומה היהודי שומר תורה ומצוות לטייס הטס בעזרת מכשירים. ראייתו הפשוטה, החושית, אינה יכולה לשמש לו כעדות, האם מעשה מסוים הוא טוב או רע. רק ספרי ההלכה יכולים להנחותו, ורק הם יכולים לומר לו מה טוב ומה רע.
לא קל לעבור מדרגת טייס של בוקר אביבי לדרגת טייס היודע לטוס בכל מזג אוויר. מה שנדרש ממנו נוגד את טבעו היסודי. עליו להתגבר על הדחף להציץ החוצה, כדי לקבוע את מיקומו, ובמקום זאת להסתמך על מכשירים בלבד.
מתן הבחירה מצד הבורא לאדם מהווה עבורו חסד נפלא. אילו היתה הכרה זו מלווה תדיר את בני האדם, היו האנשים מעלים את הבריאה כולה לפסגת השלמות! אולם למעשה, טחו עיניהם מראות זאת. ראשון לכולם היה אדם הראשון. מיד ביומו הראשון לא עמד בניסיון ונכשל בחטא. מאז החלה האנושות להדרדר במורד החטא – עבירה גררה עבירה וכישלון רדף כישלון, עד שיושבי תבל התרחקו מהיעד הראשוני שהועיד להם הבורא.
עשירי למניין
סיפורנו התרחש ברוסיה לפני התקופה הסובייטית. מדי בוקר התייצב האיש לעבודתו בבורסת היהלומים בשעה שמונה בבוקר. יום אחד השכים האיש קום כדי להגיע מוקדם יותר למשרדו בבורסה. בדרכו שמע מישהו קורא לעברו: "עשירי למניין". כשסובב את ראשו, ראה יהודי עומד בפתחו של בית כנסת זעיר, ומבקשו להשלים מניין. כיוון שהיה לו פנאי, נעתר לבקשת האיש ונכנס לבית הכנסת כדי להיות העשירי למנין. אלא מיד נוכח לדעת שבבית הכנסת נמצאים שלושה אנשים, והאיש שהזמינו יצא לחפש יהודים נוספים.
"מדוע הטעית אותי?", קרא לעבר האיש שהזמינו, "הרי אינני עשירי, אלא חמישי, ויעבור עוד זמן רב עד שיתקבצו כאן עשרה". "אל תדאג", ענה לו האיש, "יהודים רבים עוברים כאן בשעת בוקר זו".
מתוסכל וכועס התיישב האיש לומר פרקי תהלים. משחלפו עשר דקות ולקבוצה נוסף רק אדם אחד, הוא התכונן לעזוב את המקום, אך האיש התחנן: "זהו יום הזיכרון של אבי, עלי לומר קדיש. אנא, הישאר".
"איני יכול להישאר", השיב לו מיודענו, "עלי להיות במשרדי בשעה שמונה, והנה עכשיו הגיעה השעה".
אמר לו האיש בתקיפות: "הקשב, איני נותן לך לצאת. יש לי יום זיכרון, ועלי לומר קדיש. ברגע שיהיו כאן עשרה אנשים, נסיים ותוכל ללכת". בלית ברירה שב לומר תהלים.
חלפו עשר דקות נוספות, והאיש הצליח להביא רק עוד שני בני אדם. כאשר פנה איש הבורסה פעם נוספת לעבר הפתח כדי ללכת לעבודתו, אמר לו האיש: "אילו היה זה יום הזיכרון של אביך, בוודאי היית רוצה שאשאר. ואני הייתי נשאר. עתה רצוני שתעשה זאת עבורי".
אף על פי שתכניות העבודה שלו השתבשו, נעתר והוסיף להמתין. בסביבות השעה שמונה ושלושים הושלם סוף סוף המניין, והאיש נשם לרווחה. אולם, להפתעתו, הוא החל להתפלל תפילת שחרית כסדרה. הלה הביט בחוסר סבלנות בשעונו ובפתח בית הכנסת חליפות, בתקווה שיגיע מתפלל נוסף, והוא יוכל לעזוב את המקום, אולם "ישועה" כזו לא הגיעה. בלית ברירה הוא נשאר עד סוף התפילה. משנסתיימה התפילה, הודה בעל יום הזיכרון מעומק לבו על נכונותו להשלים לו מניין, הגיש לנוכחים עוגה ויי"ש, ואז איפשר לאיש לצאת לדרכו.
האיש החיש את צעדיו כשבמוחו מתרוצצות מחשבות על אודות המצווה שקיים, מחד גיסא, ועל ההפסד שנגרם לו, מאידך גיסא. עוד הוא הולך ומהרהר, מצא את עצמו במרחק שני בניינים מבית הבורסה. והנה, רץ לקראתו אחד מעובדי משרדו, כשהוא מנופף בבהלה וצווח לעברו: "מהר, הסתלק מכאן! הבולשביקים השתלטו היום על הממשל. כמה מהם פלשו לבורסת היהלומים והרגו שם כמה יהודים. עכשיו הם עסוקים באיסוף השלל. המלט על נפשך!"
חיש מהר נמלט האיש מהמקום וישב במקום סתר במשך ימים אחדים עד עבור זעם. זמן רב היה לו כדי להתבונן ולהפיק לקח על אודות החיים שניתנו לו במתנה.
אדם חייב לערוך חישובים של עיקר וטפל. עליו לדעת ולהפנים שהעולם הזה הוא ארעי ובר חלוף ויש לתת משקל לדברים ערכיים. כאשר תכה ידיעה זו שורשים בתוככי לבו פנימה, ייקל עליו לקבל את השיקול הנכון, כאשר יעמוד בצומת.
המלחמה תהיה קשה רק בצמתים הראשונים, לאחר מכן, באופן טבעי, הכול יתנהל ביתר קלות. כאשר מרגיל האדם את עצמו לחשיבה נכונה – הנושא הופך לחלק ממנו וה"מסע" הופך לתענוג רוחני, עילאי.