נקדים לדיון על הנושא סיפור שהוא מעין משל:
ילדה קטנה נכנסה למטבח בצהרי יום חמישי. היא הופתעה לראות את אמה עומדת סמוך לשיש, בידה סכין ובצל ומעיניה זולגות דמעות. מתוך הדמעות חייכה אליה האם ואמרה: "אל דאגה, אמנם מעט דמעות, אך מאלה תצא לבסוף ארוחה מיוחדת".
לימים, עברה הילדה במטבח אחר וראתה שלא רק האם "בוכה", אלא קבוצה גדולה של בנות קולפות בצל ו"בוכות", קולפות ודומעות. אך בין לבין הן שוחקות. הבינה כי כאן אין מכינים ארוחה סתם, אף לא סעודת שבת. כאן, מן הסתם, לפי כמות הבצל, מכינים "שמחה גדולה".
אכן, ריבוי הבצל מעיד על שמחה עתידית גדולה. לעתים האדם שרוי בים של דמעות, ייסורים וקשיים. לכאורה, הוא טובע באין סוף ניסיונות. והוא תמה כיצד יתמודד? באותה שעה עליו לזכור שיש מטרה ויש תכלית! מכינים לו שמחה אמיתית. בורא עולם, מתוך רחמים, חפץ להיטיב לו. לפי גודל הקשיים ניתן להבין עד כמה גדול השכר המוכן והמזומן לו. כדאיים הם הקשיים עבור האוצרות הנצחיים.
לעתים, הניסיונות באים במטרה להשביחו מבחינה רוחנית, לתקנו ולהעלותו. לעתים הם באים לצורך ההוצאה מהכוח אל הפועל של אישיותו. הניסיון מעלה כוחות עצומים, שהיו אצורים בתוככי האדם, ולא באו עד כה לידי ביטוי. לעתים, באים הניסיונות כדי שיכיר את דרגתו הרוחנית האמיתית, ללא כחל ושרק. שלא ירמה את עצמו שדרגתו רמה יותר, אלא יבחין עד כמה הוא מתקשה לצלוח את הניסיונות. הניסיון ותוצאותיו מוכיחים לאדם כי עדיין יש לו במה להתקדם, והוא יודע טוב יותר להצביע על חולשותיו.
מטרה נוספת לניסיונות: לחסן את האדם. בדיוק באותה דרך שבה נגיפים מוחלשים מחסנים באופן פיזי את הגוף מפני המחלה, כך עלינו להבין שה' שולח לנו ניסיונות מאהבתו אותנו, והאתגרים המוצבים בפנינו הם בהתאם לכוחותינו. כל עמידה בנסיון מחסנת ומחשלת אותנו לקראת השלב הבא בדרך העולה.
והחשוב ביותר, כשם שאין אדם מעוניין לקבל מתנת חינם, כך אינו חפץ לקבל שכר חינם על דבר שלא טרח למענו. על כן נטע הקב"ה את האדם בעולם הזה ונתן לו מצוות וניסיונות, כדי שיהיה זכאי לטובה, ולא יהיה הטוב עבורו בבחינת "מתנת חינם".
מטרת האדם ומטרת הבריאה
העולם כולו, השמים, הארץ וכל צבאם, משמשים כרקע לקידום האדם, אשר ינצח את הניסיונות ויתרומם.
לא סביר להניח שניצול העולם למטרתו, יתרחש לגבי אדם מסוים פעם בשלושה או בארבעה חודשים בלבד. רק הנהלה כושלת של מפעל היתה מנצלת בצורה כה בלתי יעילה ציוד כה משוכלל…
הניסיונות באים בתכיפות בזה אחר זה, כמעט ברציפות. אם נתאר לעצמנו את דרך חיינו ככביש, ואת הניסיון כצומת בעייתי, הרי שיראה לנו העולם כולו ככביש הרצוף צמתים, הנמצאים במרחקים קטנים זה מזה. בטרם הספיק הפגוש האחורי של הרכב להתנתק מהצומת הקודם, כבר נכנס החרטום לצומת הבא.
הגדול באסונות של נהג הנכנס לצומת מסוכן הוא שאינו מודע לעובדה שהוא נמצא בצומת מסוג זה! הוא אינו מודע לכך שעליו להפעיל את מחשבתו ואת יכולת בחירתו. מכיוון שאין הוא יודע שהוא נתון בניסיון, לא ייתכן שיעמוד בניסיון, שהרי אפשרות ה"בחירה" כלל אינה בתודעתו.
אדם הסבור שהניסיון האחרון הזדמן לו לפני חודשים, לא ידע כלל שבינתיים הוא נבחן באלפי ניסיונות. אמנם, אלפי הניסיונות הללו נראים קטנים ובלתי חשובים, אך האם ממתין האדם לבנות את מהותו הרוחנית רק על ידי ניסיונות בסדר גודל של עקידת יצחק?
מכל צומת, מכל ניסיון בחיים, מתפצלות שתי דרכים. האחת היא דרך הבחירה, שבה יבחר האדם החושב, והאחרת היא הדרך שבה ימשיך לנהוג מי שנשלט על ידי טבעו ויצריו.
ניתן ליטול דוגמה פרוזאית מחיי היומיום. אדם מתלבט אם לאכול מאכל מסוים. הוא מודע לכך שמצבו הגופני אינו מאפשר לו את ההנאה הקלוקלת הזו, אך מצד שני, חשקה נפשו במאכל. זהו ניסיון פשוט, ניסיון שלא ניתן לכנותו "גורלי". שתי דרכים יוצאות מהצומת. הדרך האחת, דרך הבחירה, היא דרך ערכית. היא מחשבת את תוצאות המעשה ומסיקה שעל האדם לשמור על עצמו, כדי שיוכל להמשיך לתפקד. לעומתה, הדרך השנייה, הטבעית, מביאה לידי ביטוי את תאוות האכילה תוך התעלמות מתוצאותיה.
ניתן למלא כרך עב כרס בניתוח הנסיונות שאנו מתנסים בהם בימי חלדנו: עמידה בתור, צורת העלייה לאוטובוס, מציאת מקום ישיבה, מסירת המקום לאחר או אי מסירתו, הירידה מהאוטובוס וכן הלאה. לאמיתו של דבר, פעולות שגרתיות אלו כוללות עשרות נסיונות שבהם נבחן האדם בהקשר ליישום ערכים מרכזיים של עולמו הרוחני – יושר, צדק, הטבה לזולת, שמירת זכויותיו של הזולת, מידת אנוכיותו ועוד.
כאשר אדם מתקשה להזכר מתי לאחרונה אירע לו ניסיון, אין צורך בכישרון רב כדי לנחש שהוא אינו עומד בניסיונות ולא בחר בחירה חופשית ערכית, אלא פעל כאוטומט.
עקרון הבחירה החופשית מהווה בסיס לכל מערכת המצוות. כפי שניסח זאת הרמב"ם: "רשות לכל אדם נתונה, אם רצה להטות עצמו לדרך טובה ולהיות צדיק – הרשות בידו, ואם רצה להטות עצמו לדרך רעה ולהיות רשע – הרשות בידו… כל אדם ראוי לו להיות צדיק כמשה רבינו או רשע כירבעם… ואין לו מי שיכפהו ולא גוזר עליו, ולא מי שמושכו לאחד משתי הדרכים, אלא הוא מעצמו ומדעתו נוטה לאיזו דרך שירצה".
מטרת הבריאה היא שיבחר האדם מרצונו ומהכרתו בטוב וימאס ברע. בחירה חופשית תתכן רק כאשר ניצבות לפני האדם שתי אפשרויות וביכולתו לבחור באחת מהן. יכולת הבחירה ברע היא הנותנת תוקף לבחירה הרצויה בטוב, והיא הנותנת משמעות לעבודה העצמית של האדם הבוחר במילוי צו הבורא כיעד מרכזי בחייו.
בשמי החיים
המאבקים בחיים דומים להטסת מטוס. גם טייס מתחיל יודע להמריא, לתמרן ולנחות בשלום, בתנאי שהטיסה נערכת בבוקר אביבי ללא רוחות. כאשר צריך לפנות ימינה ולהנמיך לשם כך את הכנף הימנית, רואה הטייס באופן ברור את הכנף בהשוואה לקו האופק ולתוואי הקרקע. הוא רואה בבהירות מתי המטוס נוסק כלפי מעלה או מתי הוא מנמיך את חרטומו.
התמונה משתנה כאשר צריך להטיס מטוס בערפל, באפלה או בגשם שוטף. צפייה דרך השמשה הקדמית לא תוסיף לו מאומה. אין אופק ואין תוואי קרקע. הצצה החוצה אינה יכולה לקבוע האם גובהו של המטוס הוא
במהלך חייו בעולם דומה היהודי שומר תורה ומצוות לטייס הטס בעזרת מכשירים. ראייתו הפשוטה, החושית, אינה יכולה לשמש לו כעדות, האם מעשה מסוים הוא טוב או רע. רק ספרי ההלכה יכולים להנחותו, ורק הם יכולים לומר לו מה טוב ומה רע.
לא קל לעבור מדרגת טייס של בוקר אביבי לדרגת טייס היודע לטוס בכל מזג אוויר. מה שנדרש ממנו נוגד את טבעו היסודי. עליו להתגבר על הדחף להציץ החוצה, כדי לקבוע את מיקומו, ובמקום זאת להסתמך על מכשירים בלבד.
מתן הבחירה מצד הבורא לאדם מהווה עבורו חסד נפלא. אילו היתה הכרה זו מלווה תדיר את בני האדם, היו האנשים מעלים את הבריאה כולה לפסגת השלמות! אולם למעשה, טחו עיניהם מראות זאת. ראשון לכולם היה אדם הראשון. מיד ביומו הראשון לא עמד בניסיון ונכשל בחטא. מאז החלה האנושות להדרדר במורד החטא – עבירה גררה עבירה וכישלון רדף כישלון, עד שיושבי תבל התרחקו מהיעד הראשוני שהועיד להם הבורא.